Reading Time: 5 minutes

אידה סבירסקי (ליטבינוב)

Reading Time: 5 minutes

מאת אלון סבירסקי[note]אלון סבירסקי הוא נכדה של אידה סבירסקי (ליטבינוב)[/note] פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה

אידה סבירסקי (ליטבינוב) (13 בספטמבר 1926, חיפה), מראשוני וראשונות תנועת המחנות העולים, חברת פלמ"ח, מזכירת מטה הפלמ"ח ב"מבצע דני" ובמטה חזית הדרום במלחמת העצמאות, במסגרת תפקידה רשמה את פקודת פירוק הפלמ"ח. היתה שליחת הסוכנות היהודית לצרפת.

ילדות ונעורים

נולדה בחיפה בראש השנה תרפ"ז למרים גרשוולד ונחום ליטבינוב, שעלו מרוסיה. אביה עלה מלנינגרד, ואימה מסימפורפול, קרים.[note]זאב עופר, תחנות בדרך ארוכה: פרקי זיכרונות אישיים וברקע אירועי התקופה, תל אביב (הוצאה עצמית), 2008, עמ' 7–17.[/note] היא למדה בבית ספר עממי א' בחיפה, כשהיתה בת תשע אביה נפטר באופן פתאומי, אמה הפכה מפרנסת ועבדה בעבודות תחזוקה וניקיון במשרדי סולל בונה בעיר.[note]קורות חייה של אידה סבירסקי כפי שנכתבו על ידה, 2006.[/note] למדה נגינה בפסנתר בקונסרבטוריון של הפסנתרנית והמוסיקאית גיטה דוניה ויצמן, לאחר שזו זיהתה את כישרונה וביקשה ללמדה ללא תמורה כספית, כי הדבר לא היה בהישג ידה של אמה.[note]גיטה דוניה ויצמן, דוד תדהר (עורך),האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו 11 (1961), עמ' 3753.[/note] כשלמדה בבית הספר האזורי בקיבוץ יגור הצטרפה למחנות העולים,[note]קורות חייה.[/note] תנועת הנוער שהוקמה ב-1926.[note]אודות המחנות העולים, אתר המחנות העולים.[/note]

בנעוריה

כשהיתה בת 18 נישאה אימה בשנית ליוסף טולצ'ינסקי, פועל בבית חרושת למלט "נשר" ונולדה אחותה מיכל. בן דודהּ, אל"מ (במיל') זאב עופר, שעלה מטורקיה ב-1943, כתב בספרו האוטוביוגרפי כי ביתם היה בית פועלים בעל גאווה והכרה מעמדית, בו למדו על תנועת פועלי ציון ועל זכויות הפועלים. "ביתם של מניה (מרים) ויוסף היה כפי שאומרים היום, 'בית של ארץ ישראל הישנה והטובה'. כשביקרתי אצלם בפעם הראשונה חליתי בשפעת. שכבתי אצלם כמה ימים והמדריך (בחברת הנוער) ישעיהו היה מודאג, שמא אני עומד לעזוב את החברה. הוא בא לבקר ונרגע, הבין כי אני לא נמצא בידיים בורגניות". [note]עופר, תחנות בדרך ארוכה, עמ' 52–65 [/note]

הכשרה לפלמ"ח ונפילתו של בעלה הראשון  

בת 18 יצאה עם הגרעין ממחנות העולים להכשרה מגויסת לפלמ"ח בקיבוץ בית הערבה, שהיה שייך לקיבוץ המאוחד ונוסד בשנת 1943. הקיבוץ שימש כמחנה הכשרה ואימונים של הפלמ"ח שכן ניתן היה להתאמן בו באש חיה, ללא ידיעת שלטונות המנדט.[note]"בית הערבה הישנה והחדשה", אתר מסלולרי.[/note] לאחר מכן עברו לקיבוץ משמר הנגב. בהכשרה התקבצו חניכים וחניכות התנועה מכל הארץ, והיא הכירה את יאיר עמי-חי מהחבורה התל אביבית. בחודש מאי 1947 הם נישאו. לאחר נישואיהם עברו לגור בתל אביב והיא עבדה במחלקת הקליטה בסוכנות היהודית.[note]קורות חייה.[/note]

עם פרוץ מלחמת העצמאות גויס יאיר עמי-חי והתנדב לצאת לעמדת המשמר בבית הקרן הקיימת לישראל ליד בית דגון, שחלשה על צומת הדרכים לירושלים. יום אחר הגיעו לשם, ב-11 בינואר 1948, יצא לפעולה להטמנת מוקשים ונפצע קשה בהתפוצצות מוקש. שלושה ימים שכב פצוע בבית-החולים "הדסה" בתל- אביב. שם עודד את הוריו שבאו לבקרו.[note]יאיר (יאירקה) עמי-חי, נזכור את כולם.[/note] ב-14 בינואר, שעות לפני מותו, אמר: " כל תקוותי ושאיפותיי עם אידה זו אשת נעוריי  – לא תתגשמנה, השגיחו ושימרו על אמא, היא לא תעמוד בזה". ביום הולדתה ה-80 סיפרה אידה כי מותו שינה את חייה מהקצה אל הקצה.[note]קורות חייה.[/note]

במלחמת העצמאות

גיוס שורות המגינים בקפריסין

במחנה המעפילים בקפריסין, 1948

חודשים ספורים לאחר מות בעלה נשלחה לקפריסין לגייס עולים ועולות צעירים ששהו במחנות המעפילים לשורות המגינים. שורות המגינים פעלו במחנות אלה ככוח צבאי של הפלמ"ח, על מנת לחזק את הקשר ביניהם לבין הפלמ"ח ולהכשירם לחיי ההגנה בארץ.[note]מאבק בבריטים: שורות המגיניםאתר הפלמ"ח.[/note] במסגרת שליחותה אימנה בנשק ולימדה עברית. כניסתה למחנה בקפריסין היתה לא חוקית מבחינת הבריטים.[note] א. בן-מרדכי, "יועצת הסתר של הסטודנטים", מקומון חיפאי, 1971, המקור נמצא בידי המשפחה.[/note] בכניסתה העבירה תמונת פספורט שלה ללא שם. בשל שערה השופע נכתב על הכרטיס "שיער יפה" והבריטים העלימו עין. בשובה ארצה הגיעה עם קבוצת נוער, לבושה כמותם, וכשעלתה על האוניה, שוטר בריטי זיהה אותה אך סימן לה בקריצה בלבד כי סודה שמור עמו.[note]קורות חייה.[/note] "שהיתי חודש ימים במחנות המעצר ואפילו הספקתי לערוך טיול קצר בהרים עם מוטק'ה דגי, חברי להדרכה, שנפל בקרב אחרי מספר חודשים", סיפרה.[note]כתבת העיתון "יועצת הסתר של הסטודנטים" 1971.[/note] סרן מוטקה דגי, לוחם פלמ"ח, ארגן את הבריחה מהמחנות ואת העלייה הבלתי לגלית. בפרוץ מלחמת העצמאות מונה לתפקיד מגייס מטעם הפלמ"ח, אך דרש לעבור לתפקיד קרבי. הוא נהרג עם כוח תגבורת שיצא להגן על הקסטל באפריל 1948.[note]מרדכי (מוטקה) דגי (הרינג), נזכור את כולם.[/note] באתר הפלמ"ח מסופר כי  פעילות אנשי שורות-המגינים נעשו ללא כוונה לפגוע באנשי ביטחון, במיתקנים או באינטרסים בריטים. יותר מ-11 אלף איש אומנו במסגרת זו, לפחות 4,000 מהם הצליחו להגיע ארצה בין אפריל לספטמבר 1948.[note]שורות המגינים באתר הפלמ"ח.[/note]

ב"מבצע דני"

בשובה מקפריסין גויסה כמזכירת מטה הפלמ"ח בחזית הדרום והיתה יד ימינו של יגאל אלון בתקופת "מבצע דני"[note]קורות חייה.[/note] אלון היה מפקד הפלמ"ח, אלוף בצה"ל, מראשי מפלגת העבודה, חבר כנסת ושר.[note]יגאל אלון (פייקוביץ), אתר הכנסת.[/note] תחילה נקרא המבצע "לוד"ר" (לוד ורמלה) שביטא את הכוונה לכבוש את שתי הערים הערביות. מאוחר יותר, כאשר התכנית התגבשה במטכ"ל, שונה השם למבצע "לר-לר" (לוד, רמלה, לטרון ורמאללה). המבצע נקרא על שם דני מס מפקד מחלקת הל"ה, להנצחת גבורתם של ל"ה הנופלים בדרכם לגוש עציון.[note]זאב עופר ותהילה עופר, הגדוד הראשון: גדוד העמק ממטולה עד הנגב, תל אביב, 2008, עמ' 180–182.[/note]

יחד עם לאה רבין, הורדת דגל הפלמ"ח ביום פירוקו, 1948

היא היתה מזכירתו של אלון עד לשחרורה מצה"ל.[note]"יועצת הסתר של הסטודנטים".[/note] בתקופה זו יצרה קשרים חבריים וקרובים עם מנהיגי הפלמ"ח ולימים גם המדינה, ביניהם אלון ויצחק רבין, עמם שמרה על קשר קרוב. לאה רבין, לימים אשתו של יצחק רבין, הייתה חברתה הקרובה. שתיהן הורידו יחד את דגל הפלמ"ח בפעם האחרונה לאחר פקודת פירוק הפלמ"ח, אירוע שתועד בתמונה מפורסמת.[note]קורות חייה.[/note]

לאחר מלחמת העצמאות החליטה הממשלה בראשות דוד בן-גוריון על פירוק הפלמ"ח, מסיבות פוליטיות בעיקרן, שכן רבים מאנשי הפלמ"ח היו חברי השומר הצעיר שזוהו עם מפלגת מפ"ם להבדיל ממפא"י השלטת. יוצאי הפלמ"ח היוו את הגרעין של הקצונה הבכירה בצה"ל.[note]אורי יזהר, מפלגת אחדות העבודה-פועלי ציון בתקופת היישוב והמדינה, רמת אפעל: יד טבנקין, 2005, עמ' 88.[/note] סיבה נוספת לפירוק נבעה מעיקרון הממלכתיות שפיתח בן-גוריון. [note]נתן ינאי, "התפיסה הממלכתית של בן-גוריון", קתדרה 45 (1987), עמ' 169.[/note]

כמזכירה רשמה את פקודת פירוק הפלמ"ח, בתוך פקודת יום ב-7 בנובמבר 1948, לפיה: "שורשי הפלמ"ח, ערכיו, דרכי הנוהג והמשטר, הכיסופים לדמות לוחם-עובד כובש שממה, הרגשת השותפות והאחדות, הניב המשותף, הקשר החברי בין החטיבות, שותפות המחשבה בין המפקדים והאחווה הנאמנה של אלפי חברי הפלמ"ח-מן ההכרח שיהיה להם המשך. על משמר ערכי הפלמ"ח ועל הגשמתם נקרא לעמוד כל אחד מכם".[note]פקודת יום לפירוק הפלמ"ח, נכתב בידי אידה סבירסקי, 1948.[/note] מיד לאחר פירוק הפלמ"ח גויסה לצה"ל ממנו השתחררה בשנת 1949.

בשליחות הסוכנות היהודית

בשנים 1949 עד 1951 שימשה שליחה מטעם הסוכנות היהודית בצרפת. מטרת שליחותה הייתה הוראת עברית בבתי ילדים שהגיעו מצפון אפריקה והכנתם לעלייה ארצה באנייה "קדמה" שיצאה מנמל מרסיי.[note]קורות חייה.[/note] "הייתה זו עבורי עבודה קשה אותה לא אשכח עד סוף ימי. יחד עם זאת אהבתי אותה, בגלל הסיפוק הרב שנתנה לי. צרפתית הייתה שפת אימם של מרבית הנערים אותם הדרכתי, (אני) לא ידעתי, אך דבר לא הפריע לי ליצור עימם מגע. לימדתי אותם עברית ולמעשה הייתי עבורם הקשר הראשון עם המולדת".[note]"יועצת הסתר של הסטודנטים".[/note] עד סוף 1948 יצאו למרסיי מצפון אפריקה 8,994 יהודים, רובם ממרוקו. הסוכנות היהודית הקימה את התשתית לעלייה ואנשיה פעלו בחסות מוסדות חינוך וסעד של הקהילה המקומית.[note]מיכאל מ. לסקר, "היבטים פוליטיים וארגוניים של העלייה ממרוקו בשנים 1949-1956", הציונות מאסף י"ב (1987), עמ' 336–338.[/note]

מזכירת אגודת הסטודנטים בטכניון חיפה

ב-1952 החלה לעבוד כמזכירת אגודת הסטודנטים בטכניון, תפקיד אליו הגיעה בזכות אחותה של לאה רבין, אביבה יפה. היא היתה הראשונה בתפקיד זה.[note]קורות חייה.[/note] ב-1953 הוקם אס"א – ארגון סטודנטים אקדמאי בטכניון, יחד עם האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב.[note]"היסטוריה", אתר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית.[/note] כאשר החלה לעבוד בטכניון למדו בו 800 סטודנטים וסטודנטיות. לקראת סיום תפקידה, ב-1986, למדו בו 5,200 סטודנטים וסטודנטיות.[note]"יועצת הסתר של הסטודנטים".[/note] היא היתה מעורבת בפעילויותיהם של הסטודנטים והסטודנטיות שבמשך כל שנות עבודתה ביקשו לשמוע את דעתה בנושאים העומדים ברומו של עולם הסטודנט/ית, אך חברי ועד הסטודנטים ציינו שהיתה לה "אוזן קשבת אבל לא בוחשת".[note]שם.[/note]

חיי משפחה

בטכניון הכירה את מאיר סבירסקי, ניצול שואה שעלה מרוסיה והשלים לימודיו במקביל לעבודה כסבל בנמל חיפה. ב-11 ביולי 1954 נישאו. הוא סיים לימודיו כמהנדס מכונות, עבד כמהנדס בקיבוץ אילון ולאחר מכן פתח חברה לתכנון תעשייתי וחקלאי. נולדו להם בן ובת. לימים הקימו עסק משפחתי של ייבוא מוצרים למטבח ולאמבט, ששמו משלב את שמות ארבעה מנכדיהם.

אידה סבירסקי (ליטבינוב) בחצר ביתה שבחיפה, 2017

לקריאה נוספת

  • למסמך בכתב ידה של אידה סבירסקי –פקודת יום לפירוק הפלמ"ח
  • זאב עופר, תחנות בדרך ארוכה: פרקי זיכרונות אישיים וברקע אירועי התקופה, תל אביב (הוצאה עצמית).
  • זאב עופר ותהילה עופר, הגדוד הראשון: גדוד העמק ממטולה עד הנגב, תל אביב, 2008.

קישורים חיצוניים

מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה הוא פרויקט פמיניסטי באקדמיה בו סטודנטיות וסטודנטים להיסטוריה מנגישות ומנגישים מידע על נשים בישראל. לדף הפייסבוק של הפרויקט

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

לומדות מהבריטיות: שש הנקודות להצלחת מחאת הנשים

Reading Time: 3 minutes אקטיביסטיות, כמו "נשים עושות שלום", עובדות למעננו ולא רואות תוצאות מיידיות. "קבוצת שש הנקודות" נותנת תקווה: סיפור של אצילות אנגליות שקידמו את מעמד הנשים. והמסקנה? בישראל ובבריטניה: הזמן למחאת נשים הוא תמיד עכשיו

סוכנות הדוגמנות שאחרי מחלת הסרטן

Reading Time: 3 minutes מחלת הסרטן השאירה את נ' עם גוף חדש. כשהמליצו לה לדגמן היא תהתה אם תוכל לייצג אידיאל יופי שחולות אחרות יתחזקו ממנו. אבל מה שקרה לה כשהגיעה לסוכנות עם הצלקות על עורה, היה אחר משציפתה

איך קומדיות רומנטיות מסכנות חיים של נשים?

Reading Time: 4 minutes קומדיות רומנטיות מציגות התנהגויות כמו מעקב, בידוד, השפלה והטרדה מינית, כחלק מפעולה רומנטית שמובילה לאהבת אמת. מחקרים מראים שהסצנות על המסך משפיעות על התנהגות בפועל, ומובילות לבסוף להטרדות, איומים ואלימות שנשים חוות מדי יום

כולנו מיכל סלה: כשהטראומה שלך היא בעצם גם שלנו

Reading Time: 3 minutes רצח הנשים בישראל מוציא אותנו לרחובות. לא רק כדי לזעוק בשם המתות, אלא כדי לשמור על עצמנו: כולנו נמצאות בקבוצת סיכון להיפגע מאלימות. רקפת גינסברג כותבת על הטראומה הקולקטיבית, שעוברת מדור לדור של נשים בישראל