אידה סבירסקי (ליטבינוב)

מאת אלון סבירסקי1 פרויקט מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה

אידה סבירסקי (ליטבינוב) (13 בספטמבר 1926, חיפה), מראשוני וראשונות תנועת המחנות העולים, חברת פלמ"ח, מזכירת מטה הפלמ"ח ב"מבצע דני" ובמטה חזית הדרום במלחמת העצמאות, במסגרת תפקידה רשמה את פקודת פירוק הפלמ"ח. היתה שליחת הסוכנות היהודית לצרפת.

ילדות ונעורים

נולדה בחיפה בראש השנה תרפ"ז למרים גרשוולד ונחום ליטבינוב, שעלו מרוסיה. אביה עלה מלנינגרד, ואימה מסימפורפול, קרים.2 היא למדה בבית ספר עממי א' בחיפה, כשהיתה בת תשע אביה נפטר באופן פתאומי, אמה הפכה מפרנסת ועבדה בעבודות תחזוקה וניקיון במשרדי סולל בונה בעיר.3 למדה נגינה בפסנתר בקונסרבטוריון של הפסנתרנית והמוסיקאית גיטה דוניה ויצמן, לאחר שזו זיהתה את כישרונה וביקשה ללמדה ללא תמורה כספית, כי הדבר לא היה בהישג ידה של אמה.4 כשלמדה בבית הספר האזורי בקיבוץ יגור הצטרפה למחנות העולים,5 תנועת הנוער שהוקמה ב-1926.6

בנעוריה

כשהיתה בת 18 נישאה אימה בשנית ליוסף טולצ'ינסקי, פועל בבית חרושת למלט "נשר" ונולדה אחותה מיכל. בן דודהּ, אל"מ (במיל') זאב עופר, שעלה מטורקיה ב-1943, כתב בספרו האוטוביוגרפי כי ביתם היה בית פועלים בעל גאווה והכרה מעמדית, בו למדו על תנועת פועלי ציון ועל זכויות הפועלים. "ביתם של מניה (מרים) ויוסף היה כפי שאומרים היום, 'בית של ארץ ישראל הישנה והטובה'. כשביקרתי אצלם בפעם הראשונה חליתי בשפעת. שכבתי אצלם כמה ימים והמדריך (בחברת הנוער) ישעיהו היה מודאג, שמא אני עומד לעזוב את החברה. הוא בא לבקר ונרגע, הבין כי אני לא נמצא בידיים בורגניות". 7

הכשרה לפלמ"ח ונפילתו של בעלה הראשון  

בת 18 יצאה עם הגרעין ממחנות העולים להכשרה מגויסת לפלמ"ח בקיבוץ בית הערבה, שהיה שייך לקיבוץ המאוחד ונוסד בשנת 1943. הקיבוץ שימש כמחנה הכשרה ואימונים של הפלמ"ח שכן ניתן היה להתאמן בו באש חיה, ללא ידיעת שלטונות המנדט.8 לאחר מכן עברו לקיבוץ משמר הנגב. בהכשרה התקבצו חניכים וחניכות התנועה מכל הארץ, והיא הכירה את יאיר עמי-חי מהחבורה התל אביבית. בחודש מאי 1947 הם נישאו. לאחר נישואיהם עברו לגור בתל אביב והיא עבדה במחלקת הקליטה בסוכנות היהודית.9

עם פרוץ מלחמת העצמאות גויס יאיר עמי-חי והתנדב לצאת לעמדת המשמר בבית הקרן הקיימת לישראל ליד בית דגון, שחלשה על צומת הדרכים לירושלים. יום אחר הגיעו לשם, ב-11 בינואר 1948, יצא לפעולה להטמנת מוקשים ונפצע קשה בהתפוצצות מוקש. שלושה ימים שכב פצוע בבית-החולים "הדסה" בתל- אביב. שם עודד את הוריו שבאו לבקרו.10 ב-14 בינואר, שעות לפני מותו, אמר: " כל תקוותי ושאיפותיי עם אידה זו אשת נעוריי  – לא תתגשמנה, השגיחו ושימרו על אמא, היא לא תעמוד בזה". ביום הולדתה ה-80 סיפרה אידה כי מותו שינה את חייה מהקצה אל הקצה.11

במלחמת העצמאות

גיוס שורות המגינים בקפריסין

במחנה המעפילים בקפריסין, 1948

חודשים ספורים לאחר מות בעלה נשלחה לקפריסין לגייס עולים ועולות צעירים ששהו במחנות המעפילים לשורות המגינים. שורות המגינים פעלו במחנות אלה ככוח צבאי של הפלמ"ח, על מנת לחזק את הקשר ביניהם לבין הפלמ"ח ולהכשירם לחיי ההגנה בארץ.12 במסגרת שליחותה אימנה בנשק ולימדה עברית. כניסתה למחנה בקפריסין היתה לא חוקית מבחינת הבריטים.13 בכניסתה העבירה תמונת פספורט שלה ללא שם. בשל שערה השופע נכתב על הכרטיס "שיער יפה" והבריטים העלימו עין. בשובה ארצה הגיעה עם קבוצת נוער, לבושה כמותם, וכשעלתה על האוניה, שוטר בריטי זיהה אותה אך סימן לה בקריצה בלבד כי סודה שמור עמו.14 "שהיתי חודש ימים במחנות המעצר ואפילו הספקתי לערוך טיול קצר בהרים עם מוטק'ה דגי, חברי להדרכה, שנפל בקרב אחרי מספר חודשים", סיפרה.15 סרן מוטקה דגי, לוחם פלמ"ח, ארגן את הבריחה מהמחנות ואת העלייה הבלתי לגלית. בפרוץ מלחמת העצמאות מונה לתפקיד מגייס מטעם הפלמ"ח, אך דרש לעבור לתפקיד קרבי. הוא נהרג עם כוח תגבורת שיצא להגן על הקסטל באפריל 1948.16 באתר הפלמ"ח מסופר כי  פעילות אנשי שורות-המגינים נעשו ללא כוונה לפגוע באנשי ביטחון, במיתקנים או באינטרסים בריטים. יותר מ-11 אלף איש אומנו במסגרת זו, לפחות 4,000 מהם הצליחו להגיע ארצה בין אפריל לספטמבר 1948.17

ב"מבצע דני"

בשובה מקפריסין גויסה כמזכירת מטה הפלמ"ח בחזית הדרום והיתה יד ימינו של יגאל אלון בתקופת "מבצע דני"18 אלון היה מפקד הפלמ"ח, אלוף בצה"ל, מראשי מפלגת העבודה, חבר כנסת ושר.19 תחילה נקרא המבצע "לוד"ר" (לוד ורמלה) שביטא את הכוונה לכבוש את שתי הערים הערביות. מאוחר יותר, כאשר התכנית התגבשה במטכ"ל, שונה השם למבצע "לר-לר" (לוד, רמלה, לטרון ורמאללה). המבצע נקרא על שם דני מס מפקד מחלקת הל"ה, להנצחת גבורתם של ל"ה הנופלים בדרכם לגוש עציון.20

יחד עם לאה רבין, הורדת דגל הפלמ"ח ביום פירוקו, 1948

היא היתה מזכירתו של אלון עד לשחרורה מצה"ל.21 בתקופה זו יצרה קשרים חבריים וקרובים עם מנהיגי הפלמ"ח ולימים גם המדינה, ביניהם אלון ויצחק רבין, עמם שמרה על קשר קרוב. לאה רבין, לימים אשתו של יצחק רבין, הייתה חברתה הקרובה. שתיהן הורידו יחד את דגל הפלמ"ח בפעם האחרונה לאחר פקודת פירוק הפלמ"ח, אירוע שתועד בתמונה מפורסמת.22

לאחר מלחמת העצמאות החליטה הממשלה בראשות דוד בן-גוריון על פירוק הפלמ"ח, מסיבות פוליטיות בעיקרן, שכן רבים מאנשי הפלמ"ח היו חברי השומר הצעיר שזוהו עם מפלגת מפ"ם להבדיל ממפא"י השלטת. יוצאי הפלמ"ח היוו את הגרעין של הקצונה הבכירה בצה"ל.23 סיבה נוספת לפירוק נבעה מעיקרון הממלכתיות שפיתח בן-גוריון. 24

כמזכירה רשמה את פקודת פירוק הפלמ"ח, בתוך פקודת יום ב-7 בנובמבר 1948, לפיה: "שורשי הפלמ"ח, ערכיו, דרכי הנוהג והמשטר, הכיסופים לדמות לוחם-עובד כובש שממה, הרגשת השותפות והאחדות, הניב המשותף, הקשר החברי בין החטיבות, שותפות המחשבה בין המפקדים והאחווה הנאמנה של אלפי חברי הפלמ"ח-מן ההכרח שיהיה להם המשך. על משמר ערכי הפלמ"ח ועל הגשמתם נקרא לעמוד כל אחד מכם".25 מיד לאחר פירוק הפלמ"ח גויסה לצה"ל ממנו השתחררה בשנת 1949.

בשליחות הסוכנות היהודית

בשנים 1949 עד 1951 שימשה שליחה מטעם הסוכנות היהודית בצרפת. מטרת שליחותה הייתה הוראת עברית בבתי ילדים שהגיעו מצפון אפריקה והכנתם לעלייה ארצה באנייה "קדמה" שיצאה מנמל מרסיי.26 "הייתה זו עבורי עבודה קשה אותה לא אשכח עד סוף ימי. יחד עם זאת אהבתי אותה, בגלל הסיפוק הרב שנתנה לי. צרפתית הייתה שפת אימם של מרבית הנערים אותם הדרכתי, (אני) לא ידעתי, אך דבר לא הפריע לי ליצור עימם מגע. לימדתי אותם עברית ולמעשה הייתי עבורם הקשר הראשון עם המולדת".27 עד סוף 1948 יצאו למרסיי מצפון אפריקה 8,994 יהודים, רובם ממרוקו. הסוכנות היהודית הקימה את התשתית לעלייה ואנשיה פעלו בחסות מוסדות חינוך וסעד של הקהילה המקומית.28

מזכירת אגודת הסטודנטים בטכניון חיפה

ב-1952 החלה לעבוד כמזכירת אגודת הסטודנטים בטכניון, תפקיד אליו הגיעה בזכות אחותה של לאה רבין, אביבה יפה. היא היתה הראשונה בתפקיד זה.29 ב-1953 הוקם אס"א – ארגון סטודנטים אקדמאי בטכניון, יחד עם האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת תל אביב.30 כאשר החלה לעבוד בטכניון למדו בו 800 סטודנטים וסטודנטיות. לקראת סיום תפקידה, ב-1986, למדו בו 5,200 סטודנטים וסטודנטיות.31 היא היתה מעורבת בפעילויותיהם של הסטודנטים והסטודנטיות שבמשך כל שנות עבודתה ביקשו לשמוע את דעתה בנושאים העומדים ברומו של עולם הסטודנט/ית, אך חברי ועד הסטודנטים ציינו שהיתה לה "אוזן קשבת אבל לא בוחשת".32

חיי משפחה

בטכניון הכירה את מאיר סבירסקי, ניצול שואה שעלה מרוסיה והשלים לימודיו במקביל לעבודה כסבל בנמל חיפה. ב-11 ביולי 1954 נישאו. הוא סיים לימודיו כמהנדס מכונות, עבד כמהנדס בקיבוץ אילון ולאחר מכן פתח חברה לתכנון תעשייתי וחקלאי. נולדו להם בן ובת. לימים הקימו עסק משפחתי של ייבוא מוצרים למטבח ולאמבט, ששמו משלב את שמות ארבעה מנכדיהם.

אידה סבירסקי (ליטבינוב) בחצר ביתה שבחיפה, 2017

לקריאה נוספת

  • למסמך בכתב ידה של אידה סבירסקי –פקודת יום לפירוק הפלמ"ח
  • זאב עופר, תחנות בדרך ארוכה: פרקי זיכרונות אישיים וברקע אירועי התקופה, תל אביב (הוצאה עצמית).
  • זאב עופר ותהילה עופר, הגדוד הראשון: גדוד העמק ממטולה עד הנגב, תל אביב, 2008.

קישורים חיצוניים

מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה הוא פרויקט פמיניסטי באקדמיה בו סטודנטיות וסטודנטים להיסטוריה מנגישות ומנגישים מידע על נשים בישראל. לדף הפייסבוק של הפרויקט

הערות שוליים:

  1. אלון סבירסקי הוא נכדה של אידה סבירסקי (ליטבינוב)
  2. זאב עופר, תחנות בדרך ארוכה: פרקי זיכרונות אישיים וברקע אירועי התקופה, תל אביב (הוצאה עצמית), 2008, עמ' 7–17.
  3. קורות חייה של אידה סבירסקי כפי שנכתבו על ידה, 2006.
  4. גיטה דוניה ויצמן, דוד תדהר (עורך),האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו 11 (1961), עמ' 3753.
  5. קורות חייה.
  6. אודות המחנות העולים, אתר המחנות העולים.
  7. עופר, תחנות בדרך ארוכה, עמ' 52–65
  8. "בית הערבה הישנה והחדשה", אתר מסלולרי.
  9. קורות חייה.
  10. יאיר (יאירקה) עמי-חי, נזכור את כולם.
  11. קורות חייה.
  12. מאבק בבריטים: שורות המגיניםאתר הפלמ"ח.
  13. א. בן-מרדכי, "יועצת הסתר של הסטודנטים", מקומון חיפאי, 1971, המקור נמצא בידי המשפחה.
  14. קורות חייה.
  15. כתבת העיתון "יועצת הסתר של הסטודנטים" 1971.
  16. מרדכי (מוטקה) דגי (הרינג), נזכור את כולם.
  17. שורות המגינים באתר הפלמ"ח.
  18. קורות חייה.
  19. יגאל אלון (פייקוביץ), אתר הכנסת.
  20. זאב עופר ותהילה עופר, הגדוד הראשון: גדוד העמק ממטולה עד הנגב, תל אביב, 2008, עמ' 180–182.
  21. "יועצת הסתר של הסטודנטים".
  22. קורות חייה.
  23. אורי יזהר, מפלגת אחדות העבודה-פועלי ציון בתקופת היישוב והמדינה, רמת אפעל: יד טבנקין, 2005, עמ' 88.
  24. נתן ינאי, "התפיסה הממלכתית של בן-גוריון", קתדרה 45 (1987), עמ' 169.
  25. פקודת יום לפירוק הפלמ"ח, נכתב בידי אידה סבירסקי, 1948.
  26. קורות חייה.
  27. "יועצת הסתר של הסטודנטים".
  28. מיכאל מ. לסקר, "היבטים פוליטיים וארגוניים של העלייה ממרוקו בשנים 1949-1956", הציונות מאסף י"ב (1987), עמ' 336–338.
  29. קורות חייה.
  30. "היסטוריה", אתר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית.
  31. "יועצת הסתר של הסטודנטים".
  32. שם.

השאירו תגובה