"אני נגד כל חוקי המשטר" | מה דורשות הנשים בסודן
פורסם במקור ב"african arguments", יולי 2019

נכתב במקור על ידי סמיה נגר וליב טונסן

במהלך המהפכה המתמשכת של סודן, היו אלה בעיקר נשים שהובילו את הקריאה לחופש, לצדק ולשלום. מההפגנות בדצמבר 2018 ועד לצעדות האדירות בסוף שנת 2019, נשים מפגינות הנהיגו את ההשתלטות על הרחובות למרות הסכנה שיאסרו, יעונו, יותקפו מינית או ירוססו בגז מדמיע ואף בכדורים חיים

ביוני האחרון, כוחות הביטחון הסודנים הרגו 118 בני אדם ואנסו עשרות נשים. אף על פי כן, נשים מרבדים שונים באוכלוסיה הסודנית המשיכו לעמוד ביחד כדי לדרוש שינוי, גם בזמן ששיחות האופוזיציה עם המועצה הצבאית נתקעו ונעצרו.

על מנת להבין את המחאה הזו, ערכו במגזין "african arguments" 64 ראיונות עם מפגינות. חלק נרחב מהמרואיינות הזכירו נושאים מגדריים כמניע עיקרי בפעילותן ואחרות סתרו אמירות אלו. מפגינה אחת הסבירה: "אנחנו מוחות למען חיים טובים יותר ולא למען שוויון בין המגדרים. בסופו של יום אנחנו מוסלמיות, אנחנו כן מבקשות את הזכויות שלנו, אך לא בכל ההיבטים".

כל המרואיינות בכתבה זו אמרו שהמטרה העיקרית כרגע היא להפיל את המשטר, אך נשים שונות קישרו מגוון משמעויות לדרישות התנועה לחופש, שלום וצדק.

צדק ואחריות לאלימות מינית

מפגינות רבות אמרו כי על הממשלה הנוכחית לקחת אחריות על העוולות שנעשו במהלך שלושים שנות שלטונה. הנשים המתגוררות בעיקר באיזורי קרבות הן אלו שדיברו במפורש על אלימות מינית: "אנחנו דורשות שהפוגעים יועמדו לדין ויענשו על ההתעללות המינית בדארפור ובאיזורים אחרים במדינה".

נשים אחדות, צעירות יותר, הביעו חשש שכוחות הביטחון ישתמשו באלימות מינית נגד המפגינות היום (יולי 2019). חששות אלה התממשו בעבר, למשל, ביוני האחרון, כשאנשי יחידת ״כוחות התמיכה המהירים״, אותה יחידה שאחראית למעשי הזוועה בדארפור, ביצעו כפי הנראה עשרות פשעי אונס. "אף על פי שנשים לובשות בגדים צנועים, הן חשופות להתעללות מילולית ואלימות פיזית, ואת זאת המתעללים מבצעים בחסות האיסלם, אמרה אחת המרואיינות.

עוד הרבה לפני המהפכה, פעילות זכויות הנשים בסודן התמקדו באלימות מינית. הנושא זכה לתשומת לב רבה במהלך שנו האלפיים, כאשר בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, האשים את הנשיא לשעבר, עומר אל-באשיר וכמה משותפיו בשימוש נרחב ושיטתי בהתעללות מינית כחלק מפרקטיקות דיכוי בדארפור. נכון להיום, קיימת הסכמה בקרב המפגינות והמוחות, שעובדי הציבור בסודן צריכים לעמוד לדין בנושא זה.

"בשבילי צדק יעשה כשכל המפלגות במשטר הקודם ישלמו על הסבל שגרמו לאומה שלנו", כך אומרת אישה מדרום קורדופן, מקום שסבל גם הוא מאלימות מינית קשה. "יש להם אחריות והם צריכים להיענש על ההתעללות המינית בדאפור ובאיזורים אחרים במדינה".

החופש לבחור

בקרב מפגינות רבות, בעיקר צעירות, עולה הדרישה לחופש, חופש לבצע בחירות גדולות וקטנות בחייהן; "אני רוצה להיות חופשיה להחליט מה אני לובשת, להיכן אני יוצאת ומתי אני רוצה לחזור הביתה" אומרת אחת המפגינות, בוגרת אוניברסיטה בת 28. היא ומפגינות אחרות דיברו במפורש על המגבלות שפועלות עליהן, מתוך חוקי המשפחה בסודן. כאלה המכתיבים להן עם מי להתחתן, כיצד והאם לעבוד מחוץ לבית ואת החזקה על הילדים. מרואיינת אחת הצהירה: "אני מפגינה נגד חוק המשפחה, לפיו יקחו ממני את ילדיי במידה ואתגרש מבעלי".

נשים רבות דיברו על חופש התנועה באיזורים ציבוריים ועל הצורך להתלבש כרצונן, ללא פיקוח של המדינה. סוגיות אלו הועלו על ידי מפגינות מרקע מעמדי שונה, מסטודנטיות ועד למוכרות תה. נכון להיום, חוקי הסדר הציבורי השונים בצירוף תקנות ממלכתיות, שמבוססות לכאורה על חוקי האיסלאם, שולטים על יכולתן של נשם לעבוד בערב ומחייבים אותן ללבוש חיג'אב בציבור. משטרת הסדר הציבורי מוסמכת לבצע מעצרים על פי חוקים אלה ללא אישום ולכלוא עברייניות לכאורה ללא משפט.

מפגינות רבות רואות בחוקים אלה דיכוי המנוגד לכבודן של נשים. "אני נגד כל חוקי המשטר הזה", אומרת אחת המפגינות. "במיוחד חוק הסדר הציבורי שמענה את האישה הסודנית ומגביל את חופש התנועה שלה וגם את חשיבתה". "הדבר שהכי מעצבן אותי זה החיג'אב הכפוי", אומרת אחרת. חלק מהמפגינות התנגדו במיוחד לשימוש בדת כהצדקה למדיניות של דיכוי. "אני חושבת שהדת קשורה ליחסים שלך עם אלוהים. היחסים שלי עם אלוהים עשויים להיות טובים משלהם, החיג'אב הוא לא הביטוי הבלעדי של הקשר הזה" אמרה אחת המפגינות. פעילות לזכויות נשים ברחבי העולם קוראות כבר זמן רב לביטול חוקים אלה, שאינם חוקתיים ואף לא מותאמים לאיסלאם, כך על פיהן. כעת, המהפכה בסודן מתנהלת באופן דומה כשהיא דורשת חופש לנשים.

רפורמה משפטית ושוויון מגדרי

עבור חלק מהמפגינות, דרישת המפתח של מהפכה היא שוויון מגדרי. הן מעוניינות בשוויון זכויות בסודן ועל כן, הן לומדות מההתקוממויות העממיות של השנים 1964 ו1985, התקוממיות בסופן נדחקו לשוליים אותן נשים שהשתתפו ומחו. הן יודעות שגם הפעם, הן יאלצו להילחם על מנת להישאר במרכז.

"אנחנו יודעות בבירור מי אנחנו ומה אנחנו רוצות: שוויון מגדרי", כך אומרת בפשטות אחת המרואיינות. אותה מרואיינת חברה בקואליציה המכונה "מאנסאם" (Mansam). זוהי קבוצה המורכבת משמונה קבוצות נשים פוליטיות, 18 ארגוני חברה אזרחית, מספר קבוצות נוער ואקטיביסטיות ואקדמאיות חופשיות.

קואליציית "מאנסאם" חתמה על הכרזת החופש והשינוי בינואר 2019, הכרזה שקראה להפסקת שלטונו של אל-באשיר אך לא באה לידי ביטוי באף אחת משיחות המשא ומתן עם המועצה הצבאית שתפקדה כממשלת מעבר בסודן. הדרת הנשים בשיחות אלה הובילה לקריאה לייצוג שוויוני בין המינים בכל הגופים הרשמיים של תקופת המעבר. קואליציית "מאנסאם" אף הרכיבה רשימה של נשים מומחיות שיכולות לקחת חלק בממשלת מעבר אזרחית. קבוצות נוספות, כמו "היוזמה האסטרטגית בקרן אפריקה" (SIHA) ו"לא לדיכוי נשים", העלו דרישות דומות להכללת נשים בשיחות. קואליציית "מאנסאם" אף פיתחה טיוטת זכויות אותה היא מציעה לכלול בחוקה הסודנית החדשה. הטיוטה מכוונת לתיקון אפליה מגדרית בתחומים רבים, כולל חוק המשפחה וחוק הסדר הציבורי. הטיוטה גם תסדיר את הזכויות לנטייה מינית וזהות מגדרית – עמדה רדיקלית מאד בשדה הפוליטי הנוכחי של סודן.

מהפכת הנשים

למרות שהיו בחזית ההפגנות, הנשים בסודן הודרו עד כה מתהליכי המשא ומתן. הן נדחקו הצידה בדיונים לסיום הסכסוך בין סודן לדרום סודן השנת 2005 וייצוגן היה שולי ביותר בשיחות השלום בדארפור.

גם כעת, נשים שוב לא נכללות במשא ומתן, הפעם בין המועצה הצבאית הזמנית לאופוזיציה הסודנית המצהירה על חופש ושינוי. עם זאת, הפעם המפגינות מוכנות להיאבק עד הסוף על מנת להשמיע את דרישותיהן.

מאז ה3 ביוני, הושעו השיחות, אולם משיפעלו מחדש, נשות סודן מוכנות לפעול. המרואיינות הסבירו שנשות סודן מחכות לרגע הזה כבר מעל לשלושים שנה ואם תודרנה מהמשא ומתן העתידי, הן יגיעו אל שולחן הדיונים בכל זאת, על מנת להשמיע את הדרישות לצדק, חופש ושוויון – אמיתי.

או במילותיה של אחת המפגינות: המהפכה הזו כאן, היום, היא מהפכת הנשים".

התמונה בכותרת: מתוך הכתבה המקורית, נשים מפגינות בהמוניהן ברחובות סודן, 30.6.2019

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.