ארגונים הומניטריים? מתברר שגם שם תרבות האונס שולטת | אביגייל ביטון
תרגום עדויות שהתפרסמו בעיתון "ליברסיון" על תקיפות מיניות של עובדות באירגוני סיוע בינלאומיים.

הומניטרי היא מילה גדולה. מילה המעוררת אצלנו רגשות חיובים. כשאנחנו רוצות לדמיין אדם הומינטרי אנו נוטות לדמיין אדם אלטרואיסט שעל פי הגדרה מילונית הוא אדם הדואג ועוזר לזולת ללא מניעים אישיים. כך גם אנו נוטות לחשוב על ארגונים הומניטריים שקמו בכדי לסייע לאוכלוסיות מוחלשות ברחבי העולם.

העיתון הצרפתי ליברסיון פירסם לאחרונה כתבה ובה פורסמו נתונים הנוגעים להטרדות מיניות, אונס ותקיפות מיניות בלב כמה ארגונים הומניטריים בינלאומיים בולטים. הפרסום בא מיד לאחר חשיפת פרשת התקיפות המיניות בארגון אוקספם. הכתבה מביאה לנו סטירת לחי ומחזירה אותנו למציאות המדכאה שבה נשים הן קורבן נצחי, לא רק של אותן התקיפות אלא גם של חברה שעדיין לא מסוגלת להכיל את אלה שהחליטו לא לשתוק יותר. על פי הכתבה בליברסיון,  מייגן נוברט, עובדת בארגון לא ממשלתי הומניטרי, שהותקפה מינית בעצמה, החלטה ליזום פרויקט בשם "report the abuse" המזמין עובדות ארגונים הומניטריים להעיד על חוויות דומות.

תוך שנתיים הגיעו לפרויקט (שנסגר בינתיים) יותר מאלף עדויות של מותקפות. בסקר שנערך בין עובדי ארגונים, 87% דיווחו על כך שהם מכירים קולגה שהותקפה מינית במהלך הקריירה שלה וקרוב לחצי מאלה היו עדים לתקיפה.  72% מהנשאלים חוו בעצמם אלימות במדינות שונות ובמקומות חירום כמו במטה הארגון. בנוסף, שליש מהקורבנות דיווחו שחוו יותר מתקיפה מינית אחת בקריירה שלהם. אופי המחקר מדאיג: למרות שרוב התקיפות תוארו כ"הטרדה מינית", 13% זוהו כאונס. לא פחות מ 38% מהעובדים מדווחים כי נחשפו לאלימות מינית באחד מקורסי ההכשרה בהם השתתפו .

כמה מהעדויות על הנעשה במספר ארגונים הומניטריים, שהובאו לעיתון "ליברסיון": (תרגום: אביגייל ביטון)

לסלי אגמס, ניגרית, (בריטניה, 2010):

"ההיררכיה החליטה שהוא צודק"

"אני עורכת דין המתמחה באלימות נגד נשים. עבדתי בארגון אוקספם במשך 14 חודשים. זה היה ביום ראשון בערב שבו התקיים כנס עובדי הארגון מכל העולם במלון "פרמייר אין", מטעם הארגונים הלא ממשלתיים באוקספורד. הבוס שלי ביקש ממני לבוא לחדרו לראות מסמך. נשארתי פחות מחמש דקות. אבל כשרציתי לעזוב, הוא תפס אותי בזרוע, הניח את לשונו בפי, דחף אותי על המיטה והתחיל לנסות להוריד את החגורה מהמכנסיים. הצלחתי להשתחרר ולהימלט מהחדר.

"כשדיברתי עם מנהל משאבי האנוש, השאלה הראשונה שלו הייתה," יש לך רומן עם האיש הזה? " ואז שאלה אותי אם ניסיתי למשוך את תשומת לבו של הממונה הזה. אמרתי לו שהוא ניסה לאנוס אותי. אני לא רוצה ללכת למשטרה, עבודתי באמת חשובה לי. אחר כך חזרתי לניגריה והכפלתי את שעות העבודה, כדי לנסות לשכוח את החוויה הנוראית. ב- 23 בנובמבר הוא הגיע לניגריה כדי למסור לי מכתב פיטורים ללא כל הסבר, ובהודעה של יומיים. לאחר מכן ערערתי על החלטה זו. ההיררכיה ​של הארגון הקשיבה לגרסת הממונה עלי, לגרסה שלי, והחליטה שהוא צודק. באוגוסט 2011 הלכתי להגיש תלונה במשטרה הבריטית על ניסיון אונס. יומיים לאחר שהם פשטו על המפקדה של אוקספם, התפטר האיש. העמותה טוענת כי פוטרתי מסיבות הקשורות לתפקודי הלקוי. ב -19 בפברואר, ועדה רגולטורית ארגונית עדכנה כי הם ילמדו את התיק שלי ואת תגובתו שלארגון אוקפסם. זה צעד גדול."

עדות נוספת ולא פחות מזעזעת ומדאיגה היא זו של אלן:

אלן (שם בדוי), אמריקאית, (עיראק, 2014):

"כולם ידעו שהוא מסוכן"

"עבדתי על משימה של סיוע חירום חוצה גבולות לעיראק. בליל שבת, שתיתי כוסית עם עמית במטבח המגורים המשותפים שלנו. אחד מעובדי הלוגיסטיקה בעמותה שלנו, שידענו, שיש לו בעיה עם אלכוהול, השתכר והתחיל להתעסק איתי. דחפתי אותו כמה פעמים, הוא עזב. אחר כך הלכנו עם חברי לחדר, כשהאיש נכנס בכוח. הוא היה חזק יותר משנינו. הוא תפס אותי ודחף אותי אל המיטה והתחיל להרים את החצאית שלי. הצלחנו להוציא אותו מהחדר, אבל הוא חזר. לבסוף, היה זה עמית אחר שהצליח להשתלט עליו. לקח לי כמה ימים לדבר עם הבוס שלי. העונש היה מגוחך: הם ביקשו ממנו לצפות בסרטון על הטרדה מינית והציעו לשנות את  הלוקיישן שלי. סירבתי והמשכתי לחיות אתו באותו המתחם.

"כולם ידעו שהוא מסוכן, הוא תמיד השמיע הערות מגעילות על העובדות. לכן, כאשר הגיעו בנות חדשות, אמרתי להן להיזהר ממנו. נדהמתי מהעובדה שלכל אחת מהן היה סיפור דומה לספר במהלך משימות אחרות ובארצות אחרות. לבסוף, הארגון ביקש מאדם זה להתפטר. וכאשר עזבתי, הממונה עלי העניש אותי בהערכה גרועה מפני שהזהרתי נשים אחרות. לפני כמה שנים, הוטרדתי על ידי עמית בשליחות בדרום סודאן. הוא סירב לחתום על רישיונות הציוד שלי כי לא רציתי לשכב איתו. לא העזתי להתלונן כי לא היה מנגנון תלונות אנונימיות בארגון שלי ".

מייגן נוברט, קנדית (דרום סודאן, 2015) יוזמת הפרויקט:

"הפכתי אחראית לאונס"

"הייתי בשליחות במשימת חירום. במוצאי שבת, שתינו כוסית עם עמיתים כאשר סוממתי ללא ידיעתי. התעוררתי למחרת חולה מאוד. נאנסתי. מאוחר יותר קיבלתי מכתב מהתוקף שלי: הוא סיפר לי שישנתי איתו מרצוני החופשי. זה היה טראומטי. כאשר ניסיתי לדבר עם הממונים עלי, הם ביקשו ממני לשתוק, בכל רמות ההיררכיה שאליה פניתי. עזבתי את העמותה לאחר ארבעה חודשים. היו לי מחשבות אובדניות. חודשיים לאחר מכן הבנתי שאני צריכה לדבר כי נודע לי שאישה אחרת, שבוע אחרי, הפכה להיות קורבן שלו בצורה זהה וחשבתי לעצמי שיכולתי למנוע את זה. החלטתי להגיש תלונה. בארגון הלא ממשלתי שבו עבדתי לא נעשתה שום חקירה.

"התוקף עבד עבור יוניס'ף, סוכנות האו"ם להגנה על ילדים. פניתי אליהם והם היו מאוד ידידותיים, והבטיחו לי שהם ינהלו חקירה. אבל כאשר נודע להם שהאיש הוא רק קבלן, ולכן אין חובה משפטית לפעול, הם החליטו לא לעשות דבר. שיתפתי את סיפורי בתקשורת וזה הוביל את משרד שירותי הפיקוח הפנימי של האומות המאוחדות לפתוח בחקירה. ראיון הבירור היה טראומטי ויצאתי ממנו בדמעות. נשאלתי מה לבשתי באותו הלילה של תקיפה שלי, ואם התחלתי איתו. הפכתי אחראית לכך שהוא אנס אותי. שנתיים לאחר מכן, עדיין נשללת ממני הגישה לתיק שלי, ואני לא יודעת אם החקירה נשאה פרי ".

ליליאן (שם בדוי), צרפתיה (חוף השנהב, 2006):

"באו"ם אנשים מכסים זה על זה"

"עבדתי עבור האו"ם כשעמית, מומחה טכני, התחיל להתנכל לי. הוא סירב לאמת את ההרשאות החומריות שלי אלא אם אצא לארוחת ערב איתו. זה מנע ממני לעבוד. לאחר מכן דיברתי עם הממונה עלי, וביקשתי לפתוח הליך תלונה שקיים באו"ם. היא אמרה, "על מה את מתלוננת, צאי לארוחת ערב איתו והוא יחתום על הניירות שלך". זה גרם לי לאי יציבות. לאחר מכן יצרתי קשר עם הממונה על ההתנהגות ובהמשך עם הצוות, וקיבלתי המלצה שלא להתלונן כי האיש בעל דרגה גבוהה יותר. כל הדלתות נסגרו מולי.

"כעבור כמה חודשים נודע לי כי חקירה פנימית של הטרדה מכוונת אליו אחרי עדותה של אישה אחרת. קציני החקירה הקנדים הבטיחו לי שהם לא ייכנעו ללחץ ויעשו את עבודתם. בשורה התחתונה, האיש מעולם לא נענש והוא המשיך לעבוד באומות המאוחדות. מאוחר יותר נודע לי שהמנהל שלי מיודד איתו. באו"ם, אנשים מכסים זה את זה. זה עורר בי סלידה וגרם לי לעזוב את עבודתי שם".

העדויות האלה מדאיגות הרבה מעבר למקרים שהוצגו כאן. הרי מדובר כאן באנשים האמורים להפיץ מסרים של חמלה ועזרה לזולת. ארגונים הומניטריים עובדים עם האוכלוסיות המוחלשות ביותר בעולם, נשים ילדות ונערות שאולי כבר חוו חוויות מזעזעות וגורלן הפך אותן תלויות בסיוע שמספקים להם ארגונים אלו. הסיוע ההומניטרי בדרך כלל בא לספק צרכים בסיסיים לאוכלוסיות שנפגעו מאסונות שונים. אם בתוך הארגונים נשים מותקפות ללא כל הגנה, קרוב לוודאי שהנשים, הנערות והילדות הזקוקות לסיוע, הן טרף קל עוד יותר לאורבים. אם מנהלת בארגון לא ממשלתי לא מצליחה להוכיח את צדקתה מול תוקף, מטריד, או אנס, איך תעשה זאת ילדה פליטה? אישה ענייה חסרת כל לאחר רעידת אדמה? או כל קורבן אחר.

לא נהייה מוסריים ובטח שלא הומניטריים כל עוד לא נעקור מחברתנו את האפשרות להיות תוקף סדרתי, ולצאת מזה ללא עונש חמור. לא נהייה הומניטריים בחברה שבה על נשים להוכיח שלא הן אחריות על כך שהן הותקפו מינית. לא נהיה הומניטריים אם לא נבין שכל תקיפה מינית היא אונס הגוף ואונס הנשמה. חובה על כל ארגון הקורא לעצמו הומניטרי לבדוק את עצמו מול העובדות והעדויות המזעזעות שהועלו בעיתון "ליברסיון" ולשנות בהקדם את פני הדברים.

אביגייל ביטון היא מורה ופעילה חברתית, ממקימות קבוצת המאבק על הדיור הציבורי בדימונה.

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.