מאת: טלי קורד
אפליה מתקנת היא אחד הנושאים השנויים במחלוקת ביותר במעגלים פמיניסטיים שונים, שלא לדבר על מעגלים "שיוויוניסטים". מצד אחד – הרי ברור שנשים, כמו גם מיעוטים רבים באוכלוסיה, מקבלות ייצוג לא פרופורציונלי בתפקידים גבוהים במגזר הפרטי והציבורי. מכסה מינימלית של נשים תוודא שגם קולן ישמע, ושהוא לא ייוצג ע"י נציגה בודדת, לבד במערכה. כמובן שאפליה מתקנת מביאה יתרונות לא רק לאוכלוסיית הנשים אלא לאוכלוסיה כולה, שתהנה ממגוון קולות ודעות רחב יותר שעשוי להעשיר ולאזן את המדיניות (למשל, מוקדם יותר החודש התפרסם מחקר שהראה כי המצאותן של נשים בכירות בעסקים מגבירה את הרווחיות).
מנגד, אפשר לטעון שאפליה מתקנת 'מלכלכת' את התהליך – אף אחת לא רוצה להבחר לתפקיד רק משום שהיא אישה, או מזרחית, או נכה, או ערביה וכדומה; אפשר גם לתהות האם אפליה מתקנת היא לא פתרון-פלסטר שמספק תשובה שטחית ותירוץ שלא לטפל במקור הבעיה האמיתי. ומעל לדיון כולו מרחפת השאלה הנצחית, זאת שעולה בעיקר בפי שיוויוניסטים-בפני-עצמם וכל הטפלון שבעולם לא יצליח להפטר ממנה: "אבל למה שנמנה נשים סתם כי הן נשים, במקום גברים שמתאימים באופן אישי לתפקיד"?
לשאלה הזאת יש מן הסתם תשובה די ברורה ואפילו פשוטה: אז לא נמנה סתם נשים, נמנה נשים שמתאימות באופן אישי לתפקיד. אלא שאם התשובה הזאת הייתה מתקבלת כלשונה, לא היה צורך בדיון הזה פעם אחר פעם. החדשות הטובות הן שכעת יש גם הוכחות מחקריות, דהיינו נתונים מדעיים כאלה, שגברים אוהבים (נשים, כמובן, עדיף לשכנע בעזרת רגש או תמונות של תינוקות). החודש התפרסם מחקר שבדק את השלכותיהן של מספר מכסות מגדריות שהגודרו במקסיקו על מנת לוודא שיהיה ייצוג שווה לנשים ברמת הממשלה. נתחיל מהשורה התחתונה: לא נמצאה ירידה בכשירות המועמדות לתפקידיהן אחרי שני מחזורי ממשלה.
התוספת "אחרי שני מחזורי ממשלה" חשובה מאוד, ולמעשה מגולמת בה העובדה שהממצאים היו מורכבים יותר מהצפוי. המחקר בחן מידע ביוגרפי של מעל 500 נשים בסנאט המקסיקני מאז 1964, השנה בה הן החלו לקבל תפקידים באופן כללי. ראשית נמצא כי לפני שנכנסו לתוקפן המכסות המגדריות, נשים היו למעשה יותר כשירות (qualified) מהגברים סביבן בכל המדדים החשובים, כולל רמת השכלה ונסיון פוליטי. עם זאת, נתונים מהשנים הראשונות של המכסות הראו ירידה חדה ברמת ההשכלה של המועמדות, ובמידה פחותה יותר גם ירידה בנסיון הפוליטי ומדדים נוספים.
התוצאה הראשונית הזאת, שנחוותה בזמן אמת במקסיקו, נתנה כמובן תחמושת רבה למתנגדים לאפליה מתקנת. התוצאה המסקרנת והחשובה היא מה שקרה אחרי שני מחזורים ראשונים מלאים של ממשל מקסיקני: הנשים צמצמו את הפער והגיעו לרמת כשירות שווה לגברים. את ההסבר לצניחה הפתאומית והזמנית תולה מובילת המחקר, פרופ' קרולין בר, ברעיון של היצע וביקוש. "ישנו היצע מסוים של גברים ונשים, וכל עוד הייתה אפליה נגד נשים היו פחות מהן בהיצע, שכן הן נדרשו לרמות כשירות גבוהות בהרבה מהגברים. פתאום חלה קפיצה מיידית בביקוש בעקבות המכסות; האיכות צנחה משום שהיו צריכים להגיע עד לתחתית החבית כדי למלא את המכסה כולה. אבל ברגע שנשים הבינו שהחוק החדש רציני ומיושם, הן הצטרפו להיצע והגדילו אותו כך שאחרי שני מחזורי בחירות בלבד הן השוו את איכות ההיצע לזו של גברים."
דבר נוסף שמצא המחקר הוא שגם אין הבדל בשימוש בקשרים אישיים בין גברים לנשים. "ההנחה הייתה שאם אשה מגיעה לעמדת כוח זה משום שהיא אשתו או בתו של מישהו חשוב," מסבירה פרופ' בר. מסתבר שלפני יישום המכסות נשים דווקא הראו פחות שימוש בפרוטקציה מגברים. כן הייתה עליה בה באותה תקופת שפל ראשונית, כנראה בגלל השחיתות שרווחה בשלטון, אבל אחרי תקופת הסתגלות למכסות נמצא כי אחוז הנשים המכהנות שיש להן קרוב משפחה בחיים הציבוריים ירד לרמות דומות לאלו שהיו לפני תחילת האפליה המתקנת.
שתי מסקנות חשובות עולות מהמחקר הזה. הראשונה היא שאין מה לחשוש מאפליה מתקנת. נכון, זו לא הדרך האידיאלית, ונכון, זה לא צריך לבוא במקום קידום אורגני של נשים מהבסיס ומעלה – למשל לעודד אותן ללמוד מדעים, להכנס לעולם הפוליטי וכדומה – אבל בסופו של דבר ישנן נשים מוכשרות רבות בנמצא ואם רק נסיר כמה מהמכשולים הרבים שעומדים בדרכן לעמדות השפעה כולנו נרוויח. המסקנה השנייה היא שעקומת למידה היא טבעית ותמיד שווה להתאזר בסבלנות. גם רומא לא נבנתה ביום אחד (אם כי לכו תדעו מה היה קורה לו יו"ר הדירקטוריון של האימפריה הייתה אישה.)
