אשת העולם הגדול: נזירות שוברות את תקרת הזכוכית בתאילנד

מאת: טלי קורד

עבור נשים רבות, דת ומסורת הם נושאים רגישים במיוחד, בכל הנוגע לפמיניזם. מצד אחד, מדובר בתחום שעומד על תלו כבר מאות ואלפי שנים, ונטוע עמוק במסורות שוביניסטיות (הכוונה אינה לדת ספציפית כמובן – זה מאפיין של כמעט כל תרבות עתיקה). חילונים רבים ימהרו לפטור בגלגול עיניים את הבעיה, כאילו מבקשים לומר: נו באמת, למה כבר אפשר לצפות? ומן הצד השני, עבור מי שמאמינות ורוצות לקחת חלק בעולם הזה מדובר בהדרה כואבת מחיים רוחניים שהן מבקשות להשתתף בהם.
כאן בישראל האסוציאציה המיידית לפמיניזם ודת היא מן הסתם יהדות. כך למשל נשות הכותל ועבודתן פורצת הדרך, שמוקדם יותר החודש הגיעה לשיא מדהים ומשמח עם מתווה רחבת הכותל החדש, אשר מהווה צעד נוסף בדרך לשיוויון זכויות פולחן ותפילה לנשים ולמגזרים שונים באוכלוסיה הדתית. אבל פמיניזם ומסורת הולכים יד ביד גם במקומות אחרים בעולם. בנצרות הקתולית, למשל, קיים ארגון בשם Women's Ordination Worldwide אשר קורא להסמכת נשים לכמורה ואף מצליח לעורר סערה – לפני כמה חודשים, בהפגנה בוושינגטון לרגל ביקורו של האפיפיור במקום, נעצרו מספר מפגינות. "מוסד הכנסיה הקתולית פשוט מתעלם מאיתנו," סיפרה דוברת הארגון, מרים דויגנאן. "שלחנו מכתבים, ספרים, ביקשנו להפגש עם הבישוף… זו הדרך היחידה בה אנחנו מסוגלות לגרום למישהו לשמוע אותנו."

לשמוע, כמו בכל מאבק אחר, הוא השלב הראשון, בתקווה שקול ההגיון יצליח לחדור מבעד למסורת האטומה. לפעמים זה עובד ולפעמים נדרשות למצוא דרך אחרת, למשל לעקוף את הצינורות המקובלים. זה בדיוק מה שעושות הביקהוניות (bhikkhunis), נזירות בודהיסטיות בתאילנד. הרשויות הבודהיסטיות בתאילנד אוסרות על נשים להפוך לנזיר (monk) – מותר להן רק להיות נזירה (nun), תפקיד שמשמעותו הרבה פעמים היא להיות בעיקר משרתת של הנזירים האחרים – וזאת על אף שנזירות כן היו קיימות בתקופתו של בודהה.
אבל קודם עוד כמה פרטים שחשוב להבין. בודהיזם היא אמונת הרוב המכריע בתאילנד, עם כ-65 מליון מאמינים שמהווים מעל 93% מהאוכלוסיה. על אף תדמיתה השלווה והחיובית של המסורת, מסתבר שבחיים כמו בחיים, המציאות הממסדית עגומה בהרבה. בשנים האחרונות רודפות את הממסדר הבודהיסטי התאילנדי שערוריה אחר שערוריה, החל מסיפורי שחיתות בגיוס הכספים ועד פרשיות אונס (הקוראים מוטי אלון, כמו גם, אלוהים אדירים, כמה אלפי כמרים קתוליים, ישמחו לשמוע שהם לא לבד).
מדובר אם כן בקרקע פורייה למהפכה מוסרית ומוסדית, וכאן בדיוק נכנסות הביקהוניות. למרבה המזל, לא רחוק משם, בסרי לנקה, מאפשר החוק לנשים לקבל הסמכה מלאה בבודהיזם. כ-100 נזירות שכאלו חיות כיום בתאילנד, והן מגיעות מרקעים מגוונים – ממוכרת נודלס כפרית ועד בוגרת הארוורד. כמובן, זה שהן קיבלו את החותם הרשמי לא אומר שהמדינה מכירה בכך: אותן נזירות והמנזרים שלהן לא מוכרים רשמית ולא מקבלים את אותה התמיכה הכלכלית שמוענקת מדי שנה לכ-200 אלף נזירים גברים. זה לא מונע מהן לעשות את מה שהן רואות לנכון. "זוהי זכותנו וזו המורשת שלנו, לחיות חיים נזיריים מלאים," מסבירה צ'אטסומרן קאבילסינג (Chatsumarn Kabilsingh), פרופסורית לשעבר והנזירה הראשונה לקבל הסמכה בזרם הדתי אליו היא משתייכת. "אנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה."

למעשה, האיסור על הסמכת נשים הוא בן פחות מאלף שנה (בעוד הבודהיזם עצמו קיים כ-2,500 שנה). נדמה לי שההסבר ישמע לכן מוכר: לפני כ-800 שנה הוחלט במדינות בזרם הטרוודה (Theravada) לאסור על נשים לעבור הסמכה מלאה לנזירות, בגלל הפחד שאם נשים יכנסו לעולם הנזירות במקום ללדת ולדאוג לילדים, זה יפר את האיזון החברתי. גם ההשלכות של ההפרדה הזאת מהדהדות את מקבילותיהן בעולם – משפחות דלות אמצעים יכולות לשלוח את בניהן לבתי ספר מנזריים ולקבל חינוך שהמשפחה לבד לא יכולה להרשות לעצמה. לבנות אין אפשרות כזאת; בהיעדר ברירות אחרות, נערות מאזורים עניים בכפר יכולות להפוך למשרתות, לעבוד במפעלים או לעסוק בזנות. בנוסף, נזירים יכולים לקבל תרומות, מה שמקדם אותם אל מול הנשים.
הביקהוניות, שלא במפתיע, הן נושא מסעיר בקרב הציבור בתאילנד. לאחרונה הן זוכות ליותר ויותר תמיכה, ורבים רואים בהן הזדמנות לרפורמה של ממש במערכת רקובה. הדמות המוכרת של הנזיר בעל הראש הגלוח והגלימה הכתומה הולכת ומתגוונת. התנועה הביקהונית עשויה להוכיח את עצמה כפתרון למשבר המוסרי העמוק במדינה, ולו משום שבתור נשים שצריכות לעבור דרך קשה ומסובכת בהרבה מגברים כדי להגיע לאותה התוצאה הן הרבה יותר מחויבות למטרה – ופחות מסונוורות מההזדמנות לנצל את מעמדן לרעה.

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.