אשת העולם הגדול: עושות היסטוריה בבחירות לפרלמנט באיראן

מאת: טלי קורד

איראן, אחד ממעוזות ה"תגידו תודה שאנחנו לא ב___" האחרונים בעולם המפותח, מייצרת בזמן האחרון כותרות חיוביות ואופטימיות רבות. בקיץ שעבר חתמה איראן על הסכם גרעין נרחב שמנטרל אותה ממאגר האורניום המועשר שלה ובתמורה מסיר בהדרגה אמברגואים ברמות שונות, ובכך פותח את הדלת לשיתוף פעולה עם המערב. בינואר השנה קבעה הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית כי איראן אכן עמדה בהתחייבויותיה בהסכם ועל כן הסירו ארצות הברית והאיחוד האירופי את הסנקציות הכלכליות עליה, מה שצפוי לקדם צמיחה ובסופו של דבר גם עבודה מול בנקים במדינות חזקות אחרות.
והנה השבוע חדשות נוספות: בבחירות הראשונות באיראן מאז הסכם הגרעין, התחזק מעמדם של המתונים והרפורמיסטים בהנהגת הנשיא הנוכחי חסן רוחאני. מתוך פרלמנט של 290 חברים זכו הרפורמיסטים ב-85 מושבים והמתונים ב-73 מושבים, מה שנותן להם רוב פרלמנטרי משמעותי אל מול השמרנים הקיצונים, שזכו ב-68 מושבים בלבד (המושבים הנוספים יקבעו בסבב נוסף של בחירות). הנשיא עצמו עוד לא נבחר; זה יקרה בעוד מספר חודשים.

עיתונים רבים מיהרו לחגוג את המעמד כבשורה, כנצחון מרשים של הקול השפוי שרוצה להביא שינוי למדינה. בכל זאת, מדובר בחיזוק של נשיא שחותר לקשר עם המערב ובמכה רצינית לקהל שהתנגד להסכם הגרעין. המציאות, לרוע המזל, קצת יותר מורכבת. לדוגמא, לקראת הבחירות נפסל מספר גדול של מועמדים רפורמיסטיים ע"י מועצת שומרי החוקה, גוף עם אוריינטציה דתית חזקה שנמצא מעל לפרלמנט ועליו לאשר בין השאר כל חוק שהתקבל בטרם הוא נכנס לתוקף, וגם מועמדים לבחירות. ובכל זאת, בדרך קסומה ונוגדת חוקי פיסיקה, שמרה רשימת המועמדים על גודלה. היא גייסה מועמדים בזריזות. במקרה הטוב מדובר בפרצופים חדשים שקשה לדעת מה עמדותיהן; במקרה הרע מדובר בשמרנים שפשוט החליפו תוויות. ובכל אופן, הדרך עוד ארוכה לשינוי מצב זכויות האדם באיראן. הגדרות פוליטיות הן לא בהכרח סממן אידיאולוגי ועשויות להיות נזילות למדי, כפי שיודעת כל מי שהצביעה אי פעם בבחירות בישראל. גם כשמדובר במתונים – ואפילו מי שמכנים עצמם רפורמיסטים – כדאי לזכור שהכל יחסי. תוצאות הבחירות הן עדיין חדשות טובות כמובן, פשוט לא מפוצצות כמו שנדמה.

בכל אופן, לא לשם כך נתכנסנו. אחת הבשורות המעניינות באמת בתוצאות הבחירות היא שנשות איראן ככל הנראה הכפילו את כוחן מהפרלמנט הקודם. סוקרים וניתוחים מנבאים להן כ-22 מושבים בפרלמנט הנוכחי. את התמונה המלאה נותר לחכות ולראות, אבל תוצאות ראשונות הראו שלפחות 15 נשים זכו עד כה במושבי פרלמנט, לעומת 9 בפרלמנט הקודם (לאורך השנים המספר נע בין 4 ל-14). תזכורת: מדובר ב15 מתוך 290, כלומר 5%; ובכל זאת, לא הישג מובן מאליו, וביחס לאיראן, גם הישג ראשון מסוגו.
ההישג הנוכחי לא נמדד רק בתוצאה אלא גם בדרך אליה. "הבחירות האלו משמעותיות משום שזו הפעם הראשונה בה פעילות זכויות נשים מכל רחבי הספקטרום הפוליטי באיראן ומחוץ לה שילבו כוחות כדי לשכנע עוד ועוד נשים להרשם לבחירות ולמלא את הפרלמנט," סיפרה חברת הפרלמנט לשעבר ד"ר פאטמה הז'יגהטג'ו לאל-מוניטור. שיתוף הפעולה הזה מתבשל כבר חודשים רבים. כבר לקראת סוף 2015 פתחה קבוצת פעילוֹת קמפיין לקידום נשים וגברים שפועלים בעד זכויות נשים, ולדיווח (name-and-shame) על אלו שלא עושים זאת.

הקמפיין, משנות את הפנים הגבריות של הפרלמנט האיראני, הדגיש את חשיבותה של הבחירה במועמדות לטובת קידום זכויות הנשים במדינה. "נוכחות נשית זעירה בפרלמנט מסכלת את המאמצים לתת לנשים יותר זכויות באיראן," הזהירו חברות הקבוצה. "זה לא מפתיע לראות מסביבנו העברה של חוקים שרק מחלישים את הנשים מדי יום במקום לחזק אותן." עם זאת, ברור היה להן מההתחלה שעצם הבחירה בנשים לא מספיקה: יש לבחור ספציפית במועמדות (ומועמדים) שבאמת מחויבות ופועלות לקידום זכויות נשים. הקבוצה ביקשה להעלות את המודעות הציבורית לנושא דרך חומרי קמפיין, פגישות וסרטונים קצרים שכולם חוזרים על המנטרה: 50 נשים בפרלמנט הקרוב. המספר הזה אמנם לא התגשם אבל כמו בכל מאבק חברתי, זה לא סותר את החשיבות שבשינוי השיח הציבורי עצמו. המערכת הנוכחית פטריארכלית מאוד באופיה (נשלטת על ידי מנהיג עליון דתי, דמות-אב עם כוח אבסולוטי) כמו גם בחוקיה, שמגבילים את יכולתן של נשים להשתתף ולהשפיע על הממסד. עובדה זו לא תשתנה אחרי מערכת בחירות אחת וגם לא שתיים אבל עצם קיומו של קמפיין כזה ושל התגייסות רחבה לקידומו מדגיש עד כמה פוטנציאל קיים לשינוי חברתי – וכמה צמא יש לו בעם.

קרדיט תמונה – רויטרס

השאירו תגובה