"בין הפטיש לסדן" – על זכותן לבריאות של נשים ברצועת עזה
דוח חדש של "רופאים לזכויות אדם" חושף תופעה מטרידה של דחיית בקשות יציאה מרצועת עזה עבור טיפולים מצילי חיים. הסובלות העיקריות ממדיניות ישראל: נשים

נשים באזורי סכסוך נמצאות בעמדת נחיתות מבנית: מחד, הן חשופות לתוצאות ההרסניות של מלחמה, בין אם מדובר במבצע צבאי, לחימה אינטנסיבית או יומיום הכרוך במאבק. מאידך, הן כמעט ואינן נמצאות במעגל קבלת ההחלטות – כך שצרכיהן, לרוב, אינם נלקחים בחשבון.

במצב לחימה תמידי, שיעור העוני גדל ושיעור התעסוקה הולך ויורד. הדבר מתווסף למצב הקבוע של אי שוויון מגדרי וכולל מספר מרכיבים מרכזיים: התלות הכלכלית הקיימת, העוני, פגיעות פיזיות ומיניות – במצב מלחמתי, היקף האלימות בתוך המשפחה עולה. בנוסף, נשים נוטות להיות המטפלות העיקריות של הבית ולכן יכולתן להתרחק או אפילו לברוח, מוגבלת.

בעתות מלחמה, מגמות התקדמות מבורכות עלולות להיעצר ואף לסגת – נשים חוזרות למקצועות "מסורתיים" או נשארות בבית. דבר התורם גם הוא להקצנת אי השוויון הקיים ממילא.

הסגר על רצועת עזה משפיע גם הוא, בעיקר על נשים. היקף האבטלה בקרב נשים בעזה הוא 68.9%. חופש התנועה שלהן מוגבל והן סופגות את תסכולם של הגברים החיים גם הם במצב כמעט בלתי אפשרי.

מתוך "דרך חתחתים", סדרת איורים מאת מורן ברק המתארת את הקושי ביציאה מעזה לטיפול רפואי. לחצי על התמונה לצפייה בסדרת האיורים המלאה

באספקט הרפואי, נכון להיום, בעזה אין טיפולי הקרנה לסרטן בלוטת התריס וקיים מחסור חמור בתרופות כימותרפיות רבות. היקף הניתוחים להסרת גידולים סרטניים הצטמצם מאד עקב מחסור בציוד ובאספקת חשמל סדירה. בנוסף, אין בנמצא בכל עזה מכשיר למדידת התקדמות המחלה.

המצב הזה למעשה מונע טיפול ראוי לרבים ורבות מחולי הסרטן בעזה ולכן קיימות בקשות רבות להיתר יציאה עבור טיפולים מתקדמים בישראל, בגדה המערבית, במזרח ירושלים או בירדן.

שיעור הפניות הגבוה ביותר הוא עבור טיפולי אונקולוגיה.

בשנת 2012 אושרו 92.5% מהבקשות ליציאה אולם בשנת 2017 אושרו רק 54% מהבקשות. דחיית הבקשות גובה מחיר כבד מהחולים והחולות ומפחיתה את סיכויי ההחלמה באופן ניכר.

בדוח שנכתב ופורסם על ידי ארגון "רופאים לזכויות אדם" ניכר כי הצבא הישראלי משתמש לעתים קרובות בעיכוב היתרי יציאה לבני ובנות משפחה כאמצעי לחץ על אנשי חמאס וגם כאמצעי לענישה קולקטיבית. כלומר, רבות הפעמים בהן מעמידים איש.ה בסכנת חיים על מנת להעניש או להפעיל לחץ על אדם אחר ללא קשר ישיר למעשיו או מעשיה של המבקש.ת עצמה.

הנתונים העוסקים בזכות לבריאות של תושבי ותושבות עזה נאספו תוך עבודה שוטפת של הארגון במקביל לעתירות חופש המידע שהוגשו לבקשתו. על פי הדוח, מאמצע שנת 2017, חלה עליה בפניה של נשים חולות סרטן ל"רופאים לזכויות אדם" על רקע דחיית בקשתן להיתר יציאה עבור טיפול רפואי. בין השנים 2017 ו-2018 טופלו 129 מקרים של דחיית בקשה על ידי הארגון. בעקבות הירתמות ציבורית רחבה של ארגונים בישראל, אושרו ביוני 2018 83% מהבקשות.

מדוע דוחים את בקשות היציאה?

"קרבה משפחתית לאדם השוהה בגדה המערבית ללא היתר מישראל"

המדיניות המנתקת את הגדה המערבית מעזה מייצרת מצבים משפחתיים מורכבים. בשנת 2017 נדחו 367 בקשות ליציאה מעזה עבור צרכים שונים בשל קרבה לאדם השוהה בגדה המערבית ללא אישור מישראל או בשל חשש משהיה בלתי חוקית. היציאה מרצועת עזה מותנית פעמים רבות בחזרתו של השוהה בגדה המערבית.

פלסטינים עזתים רבים מבקשים להעתיק את מקום מגוריהם מעזה לגדה המערבית בשל אפשרויות התעסוקה הקיימות שם, אך הם לרוב נענים בשלילה.

הרקע להתנהלות זו הוא סעיף בהסכמי אוסלו לפיו חלה חובה על הרשות הפלסטינית ליידע את ישראל לגבי כל שינוי הנערך במרשם האוכלוסין בגדה. בכוחה של ישראל לאשר שינוי או לדחות אותו. כך למעשה מתרוקן מתוכן הניהול הפלסטיני של האוכלוסייה בגדה המערבית ומרשם האוכלוסין הופך לאמצעי לחץ פוליטי על ההנהגה הפלסטינית.

בדצמבר האחרון הוגשה עתירה לבג"צ, בשיתוף עם ארגון "אל מיזאן" לזכויות אדם, בבקשה לבטל קריטריון זה בטיפול בהיתרי היציאה. על פי היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים, מדובר בקריטריון בטחוני.

"קרבה משפחתית לאיש חמאס".

בשנת 2017 נדחו 476 בקשות על בסיס "קרבה משפחתית לאיש חמאס". 325 מתוך הבקשות היו בקשות של נשים. בשנת 2018 נדחו 1399 בקשות, 963 מתוכן – בקשות של נשים.

אם בעבר הדפוס של מערכת הביטחון הישראלית היה לאשר בקשות יציאה על רקע טיפולים רפואיים מצילי חיים, נראה כי ההנחיה כעת היא לצמצם את האישורים הניתנים. מדובר בשינוי מדיניות שמשפיע באופן ישיר על הסיכויים לריפוי הא.נשים הזקוקים לטיפול הרפואי.

חשוב להזכיר שהזכות לבריאות היא זכות בסיסית שאינה מותנית בהתנהגות או בקרבה משפחתית.

בנוסף, חמאס מחזיק בשליטה ברצועת עזה. כלומר, ישנם לא מעט תפקידים אזרחיים הכרוכים ב"עבודה בחמאס". כלומר, גם פקידים, אנשי ממשל, שוטרים וכדומה הם "אנשי חמאס" בהגדרה היבשה וטיפולים רפואיים נמנעים מבני ובנות משפחותיהם.

הנוהל החדש הזה הוא פרשנות צבאית להחלטה של הקבינט המדיני בטחוני.

"בין הפטיש לסדן": זכותן לבריאות של נשים ברצועת עזה. לחצי על התמונה לקריאת הדוח המלא

באוגוסט 2018 פנו הארגונים "אל מיזאן", "רופאים לזכויות אדם", "גישה" ו"עדאלה" לבג"צ. שם הודיעה המדינה כי ההחלטה הזו לא חלה על טיפולים מצילי חיים. פסק הדין של בג"צ קבע כי מדובר בהחלטה לא חוקית ולא מידתית המנוגדת לערכי מדינת ישראל. השופטים הדגישו בהחלטתם שאין להשתמש בחולים כאמצעי להפעלת לחץ על חמאס.

הפסיקה הזו אפשרה לחמש חולות, מגישות העתירה, לצאת מעזה לטיפול רפואי. נכון לכתיבת שורות אלו, לא התקבלו עוד תשובות שליליות לבקשות יציאה על רקע זה.

על פי הנתונים בדוח, בשנים האחרונות, יותר ויותר בקשות ליציאה מהרצועה נדחות בשל טעמים שאינם ביטחוניים – בשל הקרבה לאיש חמאס, בשל קרבה לאדם השוהה בגדה באופן בלתי חוקי או כהפעלת לחץ על בני משפחותיהם של החולים.

לטענת ארגון "רופאים לזכויות אדם", טיעונים אלה מהווים פגיעה בזכות לבריאות של כל אדם באשר הוא, ללא קשר להתנהגותו או ללחצים שיש או אין צורך להפעיל על בני ובנות משפחתו.

לסכסוכים אלימים השפעות שונות על גברים ועל נשים. נכון להיום, עוד לא קיים מחקר מספק לגבי השפעת ההסגר בעזה על הנשים ולכן קשה לגבש מדיניות שתתמודד עם ההשפעה ההרסנית הזו. הסכסוך האלים ממשיך ומקצין את אי השוויון הקיים ממילא בכל חברה אנושית ואף על פי שאינן מחזיקות את הגה ההנהגה, הנענשות העיקריות הן הנשים.

 

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.