פרסמה בבלוג פוליטיקלי קורקט בתאריך 13 במאי 2010:

"…

ב. הייתי עורכת חדשות בדסק "הארץ" בשנים שיצחק לאור היה שם. האם היתה שם הטרדה מינית מילולית המיוחסת לו? כמובן שהיתה.

ובפתח דברי, בקשה: אנא סלחו לי על הפוסט הקצת ארוך יותר מהרגיל; בכל זאת לאור קיבל, כאמור, שבעה עמודים בהעיר.

לאור כותב שנותרו לו ידידות נפש מאותה תקופה. לכאורה הייתי יכולה להיחשב ביניהן. לאור ואני תמיד ניהלנו במסגרת המפגשים בעבודה ולעתים ברחוב שינקין שבו נתקלנו באקראי, דיאלוג שבמרכזו נושאים פוליטיים. השקפותינו דומות בתיאוריה, המחלוקת היא אולי בפרקטיקה. אבל לשיחות האלה תמיד השתרבבו משפטים שבחסות החוק של היום בהחלט נחשבים להטרדה, אפילו בוטה. לא ביטאתי אז התנגדות מילולית לשיח הזה: 1. כי הוא תמיד היה שזור בשיח אידיאולוגי פוליטי שבחיי היתה לו חשיבות מרכזית ובו אני עוסקת גם כיום. 2. כי נשים – בוודאי היו אז ולצערי גם היום, ב-2010, נטולות הגנה יותר מגברים. 3. כי הסתכלות במשקפת פסיכולוגיסטית על אנשים בכלל – נשים וגברים – בחיי הבוגרים היא זו שיצרה אצלי מיסוך למול פגיעה אפשרית.

בעל דימוי מהפכני

בהקשר הזה אישיותו של "חברי לעבודה", היתה די שקופה: קל היה להבחין בפיצול שבו נקט כלפי נשים מסוימות שהיוו עבורו מין "מדונות קדושות" ושהיו חסינות יותר מפני הטרדה, לבין הנשים שהיו יעד להטרדה. גם ההמשך העיד על כך. יצחק לאור רכש בשנות התשעים תואר ד"ר, וגם כאן הפיצול באישיותו נחשף. לכאורה הוא היה בעל דימוי מהפכני של מי שגם שילם מחיר אישי בלתי נסבל על עמדותיו האמיצות, וזאת לעומת אנשים שתויגו כפחדנים בעיניו, שאינם מהפכנים כמוהו. אבל בפועל לאור תמיד היה מקושר למלגות ותמיכות מסוגים שונים שאפשרו לו לכתוב מבלי להגיע לקושי קיומי כלכלי, על אף שזה לא הפריע לו אף פעם להתלונן דרך קבע שהוא מקופח. אני לחילופין עשיתי את הדוקטורט לבד בתחילת שנות האלפיים, כאם חד הורית, ללא שום רשתות של תמיכה כלכליות או חברתיות. זה היה לאחר שפרשתי מ"הארץ", בדיוק באותה השנה שהוא פרש. כאשר היה נדמה לי כי לפחות מבחינת התואר האקדמי הושג שיוויון מסוים בינינו, שהרי אינני גבוהת מצח כמו לאור ובוודאי לא מרובת כשרונות כמוהו, הופתעתי כי ברגע קבלת התואר הפכתי בעיניו לאוויר. משהו במשוואה השתבש ויצר אצל לאור תוקפנות חדשה מסוג אחר."

תגובות

2 תגובות

  1. לפני כמה שנים שאלתי את ביתי לקראת אחד החגים איזה ספר לקנות לה מתנה. היא בקשה ספר של יצחק לאור. הודעתי לה שלא אקנה ולא אתמוך ואתן יד למתעלל סדרתי… אני לא יודעת איך לגרום לעוד אנשים לנהוג בצורה דומה.

    1. תרצה תודה על התגובה. אני מאמינה שדרך לעשות זאת היא לדבר על כך בכל הזדמנות מתאימה ולא לשתוק. בדיוק כפי שעשית עם בתך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

ב24/3 ציינו בארגנטינה 48 שנים להפיכה הצבאית ומאות אלפי אנשים יצאו לרחובות בדרישה לצדק עבור הקורבנות שהועלמו ונרצחו. מה ניתן ללמוד ממשתחררי השבי בארגנטינה על השבי של החטופים בעזה? כיצד ניתן ליישם צדק מעברי על נפגעות אלימות מינית, כפי שיישמו בארגנטינה.
ניתוח הספר "האירוע", שמספר את סיפורה של הכותבת שיברה הפלה לא חוקית בשנות ה60 בצרפת. הגוף הנשי הוא גוף ללא מוצא שכן כל ניסיון להפסיק את ההריון נתקל במערכות פטריארכליות חברתיות ומדינתיות. האירוע פורם את המערכות האלה וחושף צעד צעד כיצד נשים מנסות להציל את חייהן והסכנות הטמונות בכך.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.