אורי קליין שלום רב,
אני שמחה לקרוא (בכתבתך האחרונה ב"הארץ") שגם אתה שותף ל"התפעמות" מהגל הקולנועי הראשי, שכנראה בעינייך הוא משול לאיזה צונאמי פסיכי. באמת תודה רבה.
מאיפה להתחיל????
1 – הבחירה שלך לנסח את מספר הבמאיות בפסטיבל ירושלים במקום כ-חמש נשים ל-רק שני גברים (איפה סימן השאלה שלך איפה), כבר מראה לאן הטקסט שלך חותר.
2- האם לא הגיע הרגע לחדול מהתופעה הזו של ההתפעמות, אתה שואל. ובכן – אני שמחה מר קליין שעבורך נשים הגיעו לכל מה שהן יכולות להגיע, ושחמש נשים זה באמת הרבה וכנראה כאן אפשר להפסיק. כי באמת? למה לפרגן? למה להתפעם? האם יכול להיות שנשים לא התקדמו ולא עשו סרטים בתעשייה הזו כיוון שאין להן את האפשרות הזו? כיוון שלא כל האופציות פתוחות בפניהן? כיוון שזו תעשייה גברית במהותה, שקוראת לנשים במאיות "נערות בימוי", שלא יכולה להכיל צלמות, תאורניות, נשות סאונד – שכאשר אישה לא מקבלת תקציב לסרט שלה, אומרים שהתסריט לא טוב, אבל אף אחד לא חושב שאולי התסריט עוסק בדיכאון אחרי לידה והלקטורים הגברים שקיבלו אותו לידיים שלהם פשוט לא מבינים למה האישה הזו עצובה כל הזמן? (מוכר לך, אני בטוחה).
3- כולי אושר ושמחה על אליס גי בלשה, דורותי ארזנר ושאר הנשים המעולות. אך ממתי מראים על הכלל על פי היוצא מן הכלל? הידעת שאף אחד לא יודע מי זאת גברת ארזנר הזו, הידעת שנשים בהתחלה מצאו את עצמן במרתפי חדרי העריכה בגלל שאף אחד לא העז לעלות אותן על סטים יחד עם הגברים? שנשים, שבהתחלה לא יכלו להחזיק את המצלמות בגלל הגודל שלהן, נשארו תקועות בתפישה הזו עד היום?
4 – איזה נפלא שיש אוסקר לבמאית! סימן שאפשר להפסיק שהן תשתתפנה בתחרות הזו, לא ככה? מה עם 80 ומשהו שנה של אוסקר, שממנו הודרו הנשים אחת אחרי השנייה, שלא לומר לא היו מועמדות אפילו. מזל באמת שיש הפרדה בין נשים לגברים בפרס השחקנים, אחרת מי יודע מה היה קורה לנו. אני יודעת שאתה אומר שזה בעייתי, אבל עצם העלאת הנושא תגרור טוקבקים בדיוק כפי שאני כותבת כאן, תאמין לי.
5- לא נתקלת בביטוי "קולנוע גברי"? מוזר. האם נתקלת בביטוי מיינסטרים? האם זה ז'אנר? לא, נכון? למה? בגלל שרוב הסרטים כאלה. בגלל שקולנוע נשי זה אמנם לא ז'אנר, אבל זה ללא ספק לא מיינסטרים, גם כשהוא כן.
6- אני עצבנית ממש סליחה
7- בסוף אתה מודה שיש בעייתיות בכך שאתה לא מוצא ברשימת במאיי המופת שלך יותר משתי במאיות? אולי זה בגלל שנשים לא עושות מספיק סרטים? אולי זה בגלל שאתה לא רואה מספיק סרטים של נשים? בוא לפורום, אנחנו מפרסמות מדי פעם ערימות על גבי ערימות של המלצות לסרטים שבויימו על ידי נשים. אבל האמת? אני לא מאשימה אותך שלא ראית. החומר לבחינות הבקיאות והצפייה באוניברסיטאות כולל אולי סרט אחד של אישה, וגם זה במקרה הטוב. איך נראה את הסרטים האלה? הם לא בפסטיבל קאן שאתה כל כך אוהב שמנוהל על ידי עוד גבר לבן אליטיסט כמוך.
ולסיום –
8 – הדיון מחזיר את האישה אל "האחר"? נהדר. אני אוהבת להיות "האחר". אין לי שום כוונה בעולם להיות לא אחר, אם הם גברים שובינסטים פריווילגים כמוך שמתהדרים בערימות של מילים על כמה שהם אוהבים נשים.
ליאור אלפנט
תגובה אחת
אמרת יפה. אבל בישראל אני חושב שההדרה .. אולי.. פחות קיצונית.
לי הייתה נטייה לזלזל בבמאיות נשים בארץ (בעולם- אני אוהב את אנדריה ארנולד.. אבל זה גם כי לא ראיתי מספיק מחו"ל מהעבר).
עד אשררר הגיע הסרט המיוחל- אפס במשאבי אנוש- ששינה לי את הדיסקט. אף גבר בישראל עדיין לא ביים חיים יומיומיים, אבל
חתך חיים חשוב ומרכזי כמו שירות צבאי, כפי שטליה לביא- עשתה בסרט חכם ומענג זה.
אני מדגיש- תחום הבימוי-בארץ- ספציפית- בו עדיין אני רואה יתרון מסוים לגברים, לצערי. אני הייתי רוצה תיקו וסרטים טובים מכולללם.
אבל אי אפשר שלא להסכים עם קליין- על איכותם של חלק (!) מסרטי הנשים שהוללו ,
על ידי אחרים והם די בינוניים- כמו למשל- למלא את החלל וכל סרטי דינה צבי ריקליס.
נהיה כנים על הכול. על השחקניות הנפלאות של ישראל, על דנה מודן- המצוינת- יוצרת סדרות אדירה.
אבל לדעתי- כמות במאיות טובות- שיש, אבל בכמות מועטה מאוד בישראל כיום.
אני חושב שבימינו- ההתעוררות הנפלאה בכלל בקולנוע הישראלי- דוחפת את כוללם להיות טובים יותר ויותר. גברים ונשים גם יחד.
גם אבי נשר אחרי הרבה שנים משעממות- הוציא סרט טוב כ"פלאות".
גם "איש חשוב מאוד"\ פלפלים צהובים – סדרה מצוינת- יוצרת אישה. סדרה גדולה היא הרבה פעמים – חשובה ומהנה מסרט טוב.
במוזיקה הישראלית- בתחום האינדי – הדבר הספציפי שלרוב מעצבן אותי שישראלים שרים באנגלית (אסף אבידן למשל),
דווקא נשים בישראל (כמעט) היחידות שמהנה לשמוע ויש בהן משהו טבעי ואיכותי יותר.
עדי אולמנסקי, מרינה מקסימיליאן, איטליז, אסתר רדא, רותם אור, ועוד.