Reading Time: 2 minutes

החופש להיות

Reading Time: 2 minutes

פוסט אורח מאת רותי שמיר

"עד מתי ניתן לבריונים של הכיתה לנהל אותה?

כולנו מכירים את זה- בכל כיתה יש בריונים. הם אלימים וחזקים (למרות שבתוך תוכם הם חלשים ומפוחדים) והם מנהלים את הכתה. הם מחליטים לאיזו מורה מפריעים, לאיזה ילד מציקים. מי שיוצא נגדם מסתכן בכך שהם יסיתו את כל הכתה נגדו.

גם אנחנו עומדים משותקים מול חבורה של בריונים קיצוניים ואלימים (משני הצדדים) שבוחרים להרוס לנו שוב ושוב את כל מה שאנחנו מנסים לבנות כאן- שפיות. משפחה. פרנסה. דו קיום. הקשבה וכבוד לאחר. גם בין המנהיגים שלנו יש כמה בריונים כאלה.

מכתב הנוער העזתי הזכיר לי כמה אנשי עזה הם חסרי אונים מול בריוני החמאס. כמה הבריונים מוצלחים בלהרוס כל חלקה טובה, אפילו ב"צד" שלהם. למעשה, לבריונים אין צד- יש להם אויבים מבחוץ ואויבים מבית. הבריונים הם בעד הבריונים. ואם תגיד להם את זה, אתה עלול לחטוף.

שרדתי את האינתיפאדה השנייה בירושלים, שם עבדתי במרכז העיר וכל שבוע התפוצץ סביבי פיגוע. כשלא יכולתי יותר, ברחתי עד דנמרק הרחוקה, והופתעתי לגלות שם כמה שלווה אני מרגישה כשאני לא מחכה שיהיה פיצוץ לידי. שרדתי פיזית, אבל מבחינה נפשית, החרדה החלה לבנות בתוכי קן.

שרדתי תקופת קסאמים בעוטף עזה. שרדתי פיזית, אבל נפשית, כש"אלטעזאכן" פותח רמקול, שנייה לפני שהוא צועק, אני קופצת ורועדת. כי ככה בדיוק נשמע הרמקול, שנייה לפני הקריאה "צבע אדום". זה שבריר שנייה כל כך קטן, והגוף מזהה אותו מיד, עוד לפני שהמוח בכלל קולט מה קורה.

כל זה קרה לפני שנולדו לי שתי בנותיי.

ועכשיו, יש לי ילדים להגן עליהם. ובמקום לפחד, אני כועסת. מאד כועסת.

היום הבנתי שאני לא מוכנה לעוד סיבוב. לעוד סיבוב של הרג, מלחמה, מתח נפשי בלתי נסבל. כולנו סובלים כאן. כולנו נתאבל בסופו של ה"מבצע" הזה (שם נקי למלחמה), משני צדי המתרס. אני בטוחה שגם "בצד השני" (במרכאות כי בעצם, יש צד של שפויים וצד של בריונים)- אני בטוחה שגם אצל הערבים יש היום אמהות שבוכות ומתפללות לאלוהים בבקשת שקט עבורן ועבור ילדיהן. שלא מאמינות שגם הילדים שלהן יסבלו כמותן. שרוצות שפיות, משפחה, פרנסה וכבוד ולא מלחמה, מוות, הרס וחרדה.

האם האמהות יכולות לנהל את הכתה, במקום הבריונים?

האם אנחנו יכולות לחלום ולקוות שנגיע לשלטון של שפויים?

האם יכולה להיות מסה קריטית של א.נשים השואפים לשפיות, משני הצדדים, שתעצור את שלטון האימים של בריוני הכתה?

האם אפשר להגיע למצב שבו בריונות תהיה שם נרדף לטירוף, לאי שפיות, תהיה כל כך בלתי לגיטימית, עד שתוקע מתוך החברה השפויה?

אני מעיזה לחלום שכן. שאצליח למצוא ולגבש קבוצה רב לאומית שתגיד- "די!" לבריוני הכתה.

אז מה לעשות? אני לא יודעת. אולי יש איזה דף לפתוח, או קבוצה להצטרף? אני קוראת לכולנו קודם כל להרגיש שהכוח חוזר לידיים שלנו. ולחפש ידיים נוספות להחזיק, עד שתהיה שרשרת ארוכה ארוכה של אנשים שבוחרים בשפיות."

אז כמו שאמרתי, קראתן לי את המחשבות…
איך אני עושה תמונה עם כיתוב?
ואיך נמצא את הנשים הערביות שגם רוצות להגיד חלאס?!

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

קראי עוד כתבות פמיניסטיות דומות:

סגירת תפריט