"היום אני מבינה שאני צריכה להכין את המדינה הזו, שתהיה טובה לא רק עבור אזרחי ישראל, אלא עבור הילדים שלי"

ראיון: מורן עג'מי, נועה בורשטיין חדד

אחת ההפתעות בתוצאות הפריימריז בליכוד, היא בחירתה של מיכל שיר למשבצת של מחוז תל אביב. שיר, בת 39, פעילה בתנועת הליכוד מזה 24 שנים, העפילה על דוד שרן, לשעבר ראש הסגל של ראש הממשלה נתניהו. שיר, יועצת פוליטית בעברה, ממוקמת כעת במקום ה31 ברשימת הליכוד לכנסת, מקום ריאלי על פי הסקרים האחרונים. כך הופכת מיכל שיר לאישה השישית ברשימת הליכוד.

לפני כחודש פגשנו אותה בלאומיאדה – האירוע המרכזי של תנועת הליכוד באילת – עוד לפני הפריימריז, שאלנו אותה על הבחירות הקרובות, על הבעיות החמורות בעיניה במדינת ישראל, על תפיסותיה בנושאים מגדריים ועל החלומות לכנסת הבאה.

אנחנו לא יודעות עליך הרבה, אבל אנחנו כן יודעות שעבדת בעבר עם גדעון סער.

לפני שעבדתי עם גדעון סער, הייתי דוברת בוועדת הכנסת ועבדתי גם עם בנימין נתניהו. אחר כך הגעתי לסער ועד היום אנחנו בקשרים טובים, בעצם ייעצתי לו פוליטית עד בחירתו בשנת 2009, אז פתחתי את המרכז הישראלי להכשרה פוליטית.

מה זה המרכז הזה?

זה מרכז שפועל כבר עשר שנים ובו אנחנו מכשירים חבר'ה צעירים, נמרצים וטובים למקצועות הפוליטיקה – יועצים פרלמנטרים, כתבים, דוברים… מגיעים אלינו מכל הארץ, מכל המגזרים, הזרמים. זה מרתק וזה כיף לראות את האנשים האלה מקבלים את הכלים המקצועיים ומשתבצים לעבודה בכנסת ובתקשורת.

ספרי לנו על הפריימריז

אני מתמודדת במחוז תל אביב, ובמחוז תל אביב כולם גברים. לא פעם אני מתקנת אנשים שחושבים שאני מתמודדת על שריון הנשים. בעצם כך זה נתפס. אם אני אישה, אני צריכה להתמודד על השריון של הנשים וזה נורא מוזר שאני מתמודדת על מקום אחר. בעיני אין סיבה שאישה לא תתמודד במחוזות – איפה שהגוף הבוחר הם חברי מרכז, אנשים שמכירים אותי מאז שהייתי בת 14 ויודעים מהם העקרונות שלי.

את פעילה בליכוד מגיל 14. איך זה קרה? איפה גדלת?

אני גדלתי בגבעתיים. אבא שלי הקים את עיתון הילדים אצבעוני, עיתון הילדים הראשון בארץ, ככה שגדלתי רחוק מהפוליטיקה אבל עם המון אהבה לישראל והמון אהבה לארץ. ההורים שלי מגיל צעיר עודדו אותי לפעילות פוליטית. לדיסקוטקים הם לא הרשו לי לצאת, אבל יום אחד קיבלתי טלפון בו נאמר לי "מיכל, עומדים לפנות את חברון!" כמו כלום קמתי ונסעתי לחברון בטרמפים – עם זה להורים שלי לא הייתה בעיה. הגעתי לחברון כדי לגלות שאין שום פינוי, אבל כבר היה מאוחר לחזור אז דפקתי על דלתות ומשפחה מקסימה אחת הכניסה אותי לבית שלהם, שם ישנתי עד הבוקר.

את בעצם אמא טרייה, ילדת לפני חודשיים. איך את עומדת על הרגליים?

בדיוק אמרתי כאן לשאר המועמדים שזה מאוד קל להיות מועמד כשאתה חוזר הביתה לישון, אני חוזרת הביתה ללילות לבנים. מצד אחד זה יותר מאתגר וקשה, אין ספק אבל מצד שני, אני לא חושבת שהייתי מנסה להתמודד אם לא הייתי אמא. יש משהו בזה שהופך הכל לחשוב יותר. עם כמה שהייתי אידיאולוגית בעבר, היום אני מבינה שאני צריכה להכין את המדינה הזו, שהיא תהיה טובה לא רק עבור אזרחי ישראל – אלא עבור הילדים שלי. זה מאד מדרבן. כמו שאת קמה באמצע הלילה לילד שלך כי את לא רוצה שיכאב לו, כך את מוכנה לקום בבוקר כדי להילחם עבור מציאות טובה יותר עבורו.

חסרות נשים בליכוד?

חסרות נשים בכלל.

חסרות נשים בפוליטיקה?

חסרות נשים בפוליטיקה. ומעבר לזה, אני חושבת שבוחנים אותנו יותר מידי סביב הסוגיה הזו של "נשים". האם את שואלת גבר אם הוא מייצג את הגברים טוב יותר או פחות? פה אני חושבת שאנחנו עדיין צריכים קצת לשנות תקליט ועד שאנחנו לא נראה שמדברים על נשים וגברים אותו דבר, יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות.

נכון ששופטים נשים מעצם היותן נשים – אבל ישנן גם סוגיות מגדריות מובהקות, למשל: אלימות כלפי נשים, אי שוויון בשכר. לא חסר. זה מטריד אותך?

אני אגיד לך מה מטריד אותי, ואני אומרת את זה דווקא כאימא טרייה, אני חושבת שלא מצאו את הפתרון היצירתי הנכון שבאמת יאפשר לנשים לחזור ולהשתלב בשוק העבודה אחרי הלידה. מה שקורה זה שמנסים לייצר איזשהו משהו שגורם למעסיקים לחשוש להעסיק נשים, וכבעלת עסק אגב אני אומרת את זה, זו בעיה. אתה רואה מישהי צעירה, היא נשואה טרייה, מן הסתם היא תרצה ילדים. רגע מה קורה הלאה? רובנו זה עסקים קטנים ובינונים, רובם נפגעים. אז נוצרת איזושהי סיטואציה שגם הנשים נפגעות, גם העסקים נפגעים ובעצם זה נראה כאילו כל הזמן מנסים לשים פלסטר, ולא יורדים לשורש הבעיה.

שהיא?

אני צריכה לחקור את זה, ואני אומרת את זה בשיא הכנות. אני חושבת שחייבים למצוא לזה איזשהו פתרון שהוא טוב והוא אמתי ויצירתי כי כרגע הפתרון קצת פוגע בנשים יותר מאשר תורם להן.
אני חשבתי על איזשהו פתרון ואולי זה לא אחראי לזרוק אותו ככה בראיון, אבל חשבתי על פורמט כזה, שיש לחברות ותאגידים גדולים סטייל גוגל סטייל פייסבוק: גני ילדים ופעוטונים בתוך החברה עצמה. אצלנו יש את הקניונים ואולי אזורי הייטק גדולים ואני מציעה שיתוף פעולה בין המדינה לעיריות. שיבדקו – כמה הורים יש בכל מרחב מסוים ויחשבו לפתוח גן לילדים שהוריהם עובדים בסביבה.
ואז אנחנו יכולים לאפשר סיטואציה שבה האמא, בדר"כ זה האמא, לא חייבת לעזוב את הכל, בשיא הדרמה, ולצאת ולהיתקע בפקקים, ואולי לצאת אפילו עוד קודם כדי להספיק לאסוף את הילד או הילדה מהגן. זה פתרון שחשבתי עליו. האם הוא ישים? האם הוא כלכלי? לא יודעת.

אוקיי, חודשיים קדימה – נבחרת. איזה תחום מעניין אותך? איזה תיק היית לוקחת?

האמת, תיירות. זה תיק שאני חושבת שיש בו הרבה יחסי חוץ, הרבה הסברה, הרבה כלכלה. לקחת ערים שזקוקות למתיחת פנים: זה יכול לפתור אבטלה, זה יכול לאפשר מקומות עבודה איכותיים, זה מעלה את המורל, זה מזרים כספים… זה תיק שמסקרן אותי מאד.

אילו עוד תכניות יש לך לכנסת הבאה?

אני לא מאמינה בהבטחות גדולות, הרים ובגבעות. הדבר העיקרי שאני יכולה להבטיח הוא שאני אלחם למען שיפור איכות החיים של האזרח. אני חושבת שמי שמבטיח הבטחות גדולות קצת לא מחובר למציאות של חבר כנסת בקדנציה ראשונה.
מעבר לזה, חשוב לי להילחם בתופעה שהחלה, להפוך את מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. אנחנו מדינה יהודית ויש כאן שיח שמביא אותנו… במילים פשוטות – כובשים אותנו בלי לירות כדור אחד, ועם זה יש לי בעיה.

אז בהקשר הזה – מדינה יהודית צריכה לאפשר נישואין לבני זוג מאותו מין?

אני מאוד תומכת בזוגות חד מיניים, אצלנו בליכוד יש לא מעט שייכות לקהילה הלהט"בית וזה ממש לא אישיו. אני חושבת שזו זכותו של כל אדם להינשא. אבל – אף אחד לא אמר שזה צריך להיות כדת משה וישראל. אני אסייג את זה יותר ואגיד שאני חושבת שלסביות והומואים לא צריכים להתחתן עם גויים. המטרה שלי היא לשמר את העם היהודי. מאחר והחברה יצרה כאן דינמיקה כזו, בה יש זוגיות ויש נישואין אזרחיים – אנחנו צריכים קודם כל לדאוג שדור ההמשך של כל זוג מחובר לשורשים של עם ישראל.

בואי נדבר על מחאת הנשים

אני לא אדבר על האלימות, אין לי יותר מידי נתונים, הם מן הסתם מדברים בעד עצמם. אני חושבת שהרבה אנשים, כולל אני, הופתעו לגלות עד כמה הנתונים רעים.
אני חושבת שאנחנו כן נמצאים במגמת שיפור – לא יודעת אם באלימות, אבל בטח בהגברת המודעות לנושא, לנושא של הטרדות מיניות גם.
כשהייתי בצבא העברתי שיעורים על אונס, בזמנו עוד אף אחד לא היה מדבר על זה, גם בעיתון היו שמים אולי ידיעות קטנטנות כאילו שזה איזה מקרה נדיר בישראל. לאט לאט, בעזרת השיח שצמח, התחלנו לראות גם שינוי: קודם כל אמרו "זה קיים – בואו נדבר על זה".
זה דבר שאני חושבת שצריך לשים עליו דגש מאוד מאוד גדול. אני לצורך העניין לא מכירה אישה אחת שלא עברה הטרדה מינית, ובכל זאת הופתעתי ממחאת הנשים על גל האלימות.

את מגדירה את עצמך פמיניסטית?

לא.

תסבירי

אני לא רואה הבדל ביני לבין גבר וגם בפוליטיקה – בין אם כיועצת, קמפיינרית, בעלת עסק וכעת כפוליטיקאית, אני לא מרגישה שיש הבדל. נוכחתי לגלות שיש הבדל מסוים רק כשהפכתי לאמא, אז הבנתי שעבורי אולי זה יותר מאתגר. אבל כבחורה צעירה שרצתה להוכיח את עצמה בפוליטיקה לא ראיתי הבדל וקשה לי מאד עם הבידול הזה.

התמונה בכותרת מתוך אתר הכנסת