טרור אינטימי 
סיפורה של אישה אחת מצפון בריטניה, שהואשמה ברצח בן זוגה המתעלל

נכתב במקור על ידי סופי אלמהירסט, גארדיאן, 22.11.2019

בשבוע בו אנחנו מציינות את יום המאבק הבינלאומי באלימות כלפי נשים, עולה כתבה ארוכה בגרדיאן (שניתן להקשיב לה גם כפודקסט) על נבכי "הטרור שבתוך הבית", המכונה באנגלית "טרור אינטימי". הכתבה מספרת על אישה, שיחסים מתעללים הביאו אותה להרוג את בן זוגה.

הסיפור קרה בסוף שנת 2014, בליברפול שבצפון בריטניה. פריסייה מרטין (או פריי, כפי שנקראה על ידי חבריה) וקייל היו ביחד מאז גיל 16. בגיל 18 נכנסה פריי להריון וכשהייתה בת 21 היו לה ולבן זוגה כבר שתי בנות והיסטוריה ארוכה של יחסים מהולים בהתעללות.

גם קייל וגם פריסייה לא עבדו והתקיימו על קצבת סעד. על פי הכתבה, עוד בשנה הראשונה למערכת היחסים ביניהם, התווכחו פריי וקייל רבות. פריי הבחינה שקייל מקנא לה באופן אובססיבי ומשוכנע שהיא מקיימת יחסי מין עם חבריו. הוא דרש לקבל את רשימת חבריה בפייסבוק, לדעת למי היא כותבת הודעות. כשהתווכחו, היה קורא לה "זונה" ועבורה, השיח הזה הפך לנורמה.

לאחר שנה של זוגיות בין השניים, החל קייל להכות את פריי. כשהייתה בחודש החמישי להריונה הראשון, הם רבו בפתח בית אימה ומשלא נתנה לו להיכנס, בעט בביטנה. כשהלכה להיבדק מאוחר יותר, טענה בפני האחות שהיא נפגעה כשניסתה להפריד ריב במסיבה. בהמשך, על מנת להסתיר את הפציעות והפגיעות שספגה מקייל, הפכה להיות מומחית בתירוצים ובשקרים.

לאחר לידת התינוקת הראשונה, הייתה הפוגה מסוימת באלימות, אך כשהייתה התינוקת בת שלושה חודשים, נודע לפריי שהיא שוב בהיריון. קייל השתולל כשסיפרה לו ודרש שתעשה הפלה. משסירבה, הלכו היחסים והתדרדרו למחוזות אלימים, שוב.

זמן קצר לפני לידת התינוקת השניה, עברה פריי לדירה קטנה, בה קיוותה להתחלה חדשה עבורה ועבור קייל. הם סיכמו שקייל יגיע לדירה ארבע פעמים בשבוע ובשאר הימים יתגורר בבית אימו. לאחר לידת ביתה השניה, חזרו הריבים והוויכוחים ביתר שאת. קייל היה מנסה להכתיב לה לאן מותר לה ללכת, עם מי, באילו שעות ועד מתי עליה להיות בבית. אם הייתה מאחרת, היה מתרגז, שובר חפצים ועושה נזקים לקירות הבית. בנוסף, היה בועט וחובט בפריי. חברים של הזוג החלו להיות עדים לאלימות. אחת החברות טענה שתוך שניות היה מסלים את התנהגותו, מאפס למאה.

לעיתים קרובות, הייתה מרגישה פריי אשמה על התרגזותו של קייל. כשהוא היה אלים, סיפרה בדיעבד, הרגישה שהיא זו שמאפשרת את זה. הוא היה נוהג להתיישב עליה ולאחוז בידיה כך שלא הייתה יכולה לזוז. היא הייתה מנסה להשתחרר ללא הצלחה והוא נהג לצחוק ולומר אחר כך שהכל בצחוק. לפעמים, לאחר שרבו, היה דורש ממנה לקיים עימו יחסי מין ואם הייתה מסרבת, היה מאשים אותה שהיא לא אוהבת אותו יותר.

בפעמים אחרות, קייל אנס את פריי, ירק עליה ולעג לגופה. היא הייתה נבוכה ומפוחדת ולא סיפרה על כך לאיש. מאוחר יותר, בהצהרתה לשוטרים, כתבה: "ידעתי שזה לא בסדר, אבל סלחתי לו ונשארתי איתו כי אהבתי אותו וקיוויתי שנהיה משפחה מאושרת". היא דמיינה שיום אחד יתחתנו ואף בחרה לעצמה שמלת כלה.

לילה אחד חזרה פריי מאוחר מבילוי עם חברה וקייל התנפל עליה וניסה לחנוק אותה. באותו הרגע, רצה פריי למטבח והביאה סכין. היא דקרה את קייל וצלצלה מיד לאמבולנס. בהקלטה היא נשמעת מדברת עם קייל, מבקשת ממנו להחזיק מעמד; "לא התכוונתי, אהובי". קייל מת מפצעיו. בהצהרתה סיפרה פריי שהיא לא ידעה מה קורה. היא לא זכרה את מעשיה.

מאוחר יותר, בבית המשפט, לא הייתה מסוגלת פריי להגן על עצמה או לספר על ההתעללות שעברה. עורכי דינה לא היו מתורגלים בהגנה על נשים שעברו התעללות על ידי בני זוגן ופריי עצמה נראתה הגיונית ומאופקת ועל כן לא הופנתה לבדיקה פסיכולוגית. איש לא ידע על הטראומה שהתמקמה בנשמתה והיא הורשעה ברצח.

לאחר הרשעתה פנתה משפחתה של פריי לארגון "צדק לנשים", המייצג נשים שהורשעו ברצח של בן זוגן המתעלל (נכון להיום, עובד הארגון על עשרה מקרים שונים). אחת ממייסדות הארגון, עורכת הדין הרייט ויסטריך, לקחה על עצמה את המקרה.

עו"ד ויסטריך הזמינה פסיכיאטר ופסיכולוג לבקר את פריי בכלא ולאחר ביקורים חוזרים ונשנים, בעידודה של העובדת הסוציאלית בכלא, החלה פריי לדבר על ההתעללות שעברה. לעיתים קרובות היה לה קשה לדבר, היו מילים שהעדיפה לא לומר ואירועים שהעדיפה לא לזכור.

Farieissia Martin, known as Fri. Photograph: Justice For Women

באוגוסט 2018 הגישה עו"ד ויסטריך בקשה לערעור על הרשעתה של פריי, על סמך העדויות החדשות שמוכיחות שבזמן הטרגדיה, סבלה פריי מפוסט טראומה ומדיכאון. אי לכך, השליטה העצמית שלה נפגעה והיא הייתה במצב דיסוציאטיבי המכונה "אמנזיה טראומטית". אותו מצב גרם לכך שלא תזכור את המאורע ולא תצליח להסביר את רגע הדקירה עצמו, או לדעת באיזו סכין השתמשה.

שנים של התעללות, תוקפנות וניסיון החניקה הספציפי הנקזו לרגע אחד בו איבדה פריי את שליטתה. לכן, מעוניינת ההגנה לטעון שמדובר במקרה של אבדן שליטה ולפיכך – אחריות מופחתת על המעשה. נכון לעכשיו, בית המשפט דחה את הערעור אך עו"ד ויסטריך מתכננת לערער שוב, הפעם בפני הרכב של שלושה שופטים.

עד היום, במקרים דומים, עורכי דין מטעם ההגנה התבססו על מצב נפשי של הקרבן להתעללות. מחקרים חדשים בזירה מראים שיתכן ומדובר בתופעה רחבה של אבדן שליטה בשל "שליטה בכפייה" ואבדן חירות.

בשנת 2015, חוק ״הפשע החמור״ הפך את ה״שליטה בכפייה״ לעבירה בפני עצמה. אנגליה ו-ווילס היו המדינות הראשונות בעולם שהנהיגו חוק כזה ואירלנד וסקוטלנד הלכו בעקבותיהן. (לטסמניה ולצרפת, לעומת זאת, יש חוקים הקשורים להתעללות פסיכולוגית). לאחרונה גם שונה החוק בישראל: נכון להיום, עונשן של נשים שהרגו בן זוג מתעלל יוגבל לעד 15 שנים. השליטה בכפייה מוגדרת כדפוס של מעשים הכוללים תקיפה, איומים, פיקוח והפחדה שנועדו להפחיד ולהעניש את הקורבן וגם לבודד אותה/ו ממשפחה וחברים.

מאז 2015, מושג ה״שליטה בכפיה״ זוכה להכרה רחבה יותר. לדברי אוואן סטארק, פרופסור אמריטוס מאוניברסיטת רטגרס בניו ג'רזי, שטבע את המונח, יש לראות בשליטה בכפייה סוג של "טרור אינטימי", המקביל להחזקת בן/ת ערובה או לחטיפה. במקום למדוד את סבלן של נשים בנזקים גופניים כמו עצמות שבורות, פרופסור סטארק מאמין שיש להבין זאת אחרת. את המושג "שליטה בכפייה" הוא מסביר דרך השוואה לחיים תחת משטר רודני.

לעיתים קרובות, כמו במקרה של פריי, אלימות משמשת לאכיפת מערכת השליטה. "אבל זה רק כלי אחד מארגז הכלים של המתעלל", טוענת הפרופסור לאלימות מגדרית מאוניברסיטת בריסטול, מריאן הסטר.

התעללות במשפחה ניתנת להגדרה כהיעדר חירות לאורך זמן – ולא כסדרה של התפרצויות אלימות. במקרים בהם אישה הרגה את המתעלל בה, סבור פרופסור סטארק כי על עורכי הדין להשתמש ב"הגנה על החירות" ולא בגישה הפסיכיאטרית. "אם בת ערוכה הורגת את השובה שלה, זה נחשב להגנה עצמית ואף אחד לא יאשים אותה ברצח". נכון להיום, העובדה שמישהי הופכת לקרבן להתעללות במשפחה לא מהווה הגנה מספקת בבית המשפט.

למרות הכל, גם היום פריי מספרת שהיא אוהבת את קייל. לאנשים רבים קשה להבין כיצד קרבן להתעללות יכולה להמשיך ולהרגיש כך. איך את יכולה לאהוב מישהו שפגע בך? מדוע את לא עוזבת? "זה דומה מאד לבת ערובה שמתאהבת בשובה שלה", טוענת פרופסור הסטר. "בסופו של דבר את מתחברת לאדם שמגדיר את כל הוויתך, עד שאין לך שום ישות מחוצה לו". פרופסור סטארק מוסיף על כך, שעד כמה שזה נראה מוזר, שנאה ואהבה יכולים לשכון בו זמנית במערכת זוגית – וכך גם אלימות.

פיונה דייר, מנכ"לית ארגון סיוע לנשים, מזכירה שמערכות יחסים כמו של פריי וקייל אינן מתחילות בצורה מעוררת חשד: "את לא יוצאת עם מישהו שמרביץ לך כבר בפגישה הראשונה. נשים לפעמים אינן מזהות שהן במערכת יחסים פוגענית עד שהן מסובכות בה מדי מכדי להימלט. בשלב זה השלכות העזיבה עלולות להרגיש מסוכנות מדי, והנשים הפגועות נשארות במילכוד".

תמונה בכותרת: Gerd Altmann from Pixabay 

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.