לא יפות ולא מתחרות

 

השנה 2015 ונדמה שיש דברים שלא ישתנו לעולם. ביום שלישי הקרוב, תחרות מלכת היופי ה- 65 במספרה תשודר באינטרנט הישר ממתחם מיוחד שהקים לכך אתר החדשות YNET.

אוקיי, מספר דברים כן משתנים- אלו בעיקר קשורים להתפתחויות טכנולוגיות אך לא, חלילה, לערכים. השנה, להבדיל משנים קודמות, התחרות לא תשודר בטלוויזיה. בנוסף, התחרות תתקיים בפורמט חדש: הצבעותיהם של "פשוטי העם" ישוכללו עם החלטותיהם של השופטים ואלו יכריעו למי מגיע התואר הנכבד.

אין ספק שתחרות כמו זו היא משמעותית עבור המשתתפות בה – פרסום, תהילה וכסף הן רק חלק מההפתעות שמחכות לשלישיה הסופית. אך שאלה גדולה וחשובה יותר חייבת להישאל: כיצד ייתכן שאירוע תקשורתי שמסמל את כל הנגעים הרעים של החברה המערבית ביחסה המזלזל כלפי נשים, עדיין מתקיים?

התשובה נעוצה בתפיסה השלטת ביחס של החברה כלפי נשים. תפיסה זו טוענת שייעודן הראשוני של נשים על פני כדור הארץ הזה הוא להיות מושא תשוקה עבור גברים. במילים אחרות, נשים, עדיין לא נתפסות כבנות אדם לגיטימיות בעלות רצונות ושאיפות שאינן פועלות במסגרת היחסיות שבזוגיות/ אימהיות. ערכה של החברה כלפי האישה פועלת בזיקה ישירה אל מיקומה במערך ההיררכי של היחסיות בה היא נמצאת: בתו של, אשתו של, אמו של. כאשר מהות הקיום שלנו מסתכמת בריצוי, לא פלא שדגש רב מושם על יופינו בתרבות הנוכחית.

חזרה אל האירוע המכונן של השנה, זה אשר מדרג נשים על פי היחס האסתטי המושלם של תווי פניהן, על פי מידת הזקירות של שדיהן ועל פי המרווח הקסום שבין ירכיהן, יש שיאמרו (והם אומרים) שזוהי סתם קנטרנות פמיניסטית, ולמי שלא יאה – אין החובה להסתכל. עצם הקיום של התחרות באינטרנט ולא בכלי התקשורת הרשמיים עשויים להעיד על שינוי ברמת החשיבות של האירוע. מצד שני, פרסומו בעמוד הראשי של אתר החדשות הנקרא במדינה אינה בדיוק פגיעה במעמדו. הלוואי וניתן היה להתעלם מכל פיסת תרבות ולהשליכה הצידה ולומר שהיא אינה בעלת השפעה מוחשית על חיינו, אך מחקרים כבר ממזמן הוכיחו אחרת. ההשפעה של מודל היופי הנראה בתעשיית האפנה ובתקשורת על תפיסות הערך עצמי של ילדות, נערות ונשים הוא הרסני. אותן דימויים זוהרים, מלוטשים ומורעבים מייצרים תפיסות יופי בלתי מושגות אצל נשים ואלו בתורן מייצרות מגוון הפרעות קיומיות. מהדוגמאות הבולטות של אנורקסיה ובולימיה, ועד למשטר היומיומי של המזון שנכנס אל פינו, מרבית הנשים פשוט לא מצליחות לאהוב את גופן. הדימויים הרווחים של נשים מושלמות בכל פוסטר ובכל תכנית טלוויזיה מסמלים לנשים שאם את לא יפה את פשוט לא שווה.

5428148808_cb56bea25d_o

כמו מנה מקולקלת במסעדת פאר, תחרות מלכת היופי מגישה לצופיה מגוון שגיאות בכל הנוגע להעצמת נשים. הבעיה העיקרית היא, שזוהי תחרות שמודדת נשים על פי יופיין. לא על פי כישוריהן, לא על פי הצלחותיהן ולא על פי הישגיהן. התחרות מנסה "למכור" לנו הצופים שיופי הוא אכן הישג. לא בכדי הקמפיין הפרסומי של התחרות השנה מדגישה את הפעילויות הספורטיביות שבהן לוקחות חלק המתמודדות. טרנד חדרי הכושר השפיע רבות על מודל היופי בשנים האחרונות וכולם כבר יודעים שחטוב ומוצק זה אין ושדוף זה לגמרי אאוט. המסר הגלוי הוא שהמתמודדות הן בריאות וגופן החטוב הוא התוצאה של התעמלות. המסר הסמוי הוא שאם את תתעמלי ותעבדי קשה – גם זה יכול להיות שלך. אבל זהו שקר, כי רוב רובן של הנשים, גם אם יבלו מבוקר ועד ליל בפעילות ספורטיבית ויאכלו בריא ומאוזן לא יוכלו להתמודד כמלכות יופי. מלכתחילה, התחרות המפורסמת ביותר שמיועדת לנשים מדרגת נשים על פי נתונים שהן כלל לא בשליטתן.

תחרות אשר מדרגת נשים על פי פרמטרים גופניים ו"איכויות" אישיותיות של חן נשמעת כשייכת לתקופה היסטורית רחוקה. תחרות מלכת היופי נוסדה בשנת 1854 בארצות הברית על ידי מפיק הקרקסים הגדול בזמנו P.T Barnum. באותה העת, קרנבלים, קרקסים ומופעי פריק (Freak Shows) שלטו בתרבות הפנאי האמריקאית. תחרות מלכת היופי אם כן נולדה לתוך הווי שעניינה הראשוני היא משיכת קהל, ובימנו – רייטינג. הנשים באותה התקופה סירבו להשתתף בתחרות. אך מדוע לשאול לרשותן של הנשים כאשר ניתן להשתמש בתצלומים איכותיים שלהן? התלהבות המדיה מהתחרות היא זו ששינתה את דעת הקהל הרחב בנושא, ובכללותה את דעתן של הנשים, אשר הסכימו שיבחנו בקפידה את גופן ויכריעו מי היא היפה מכולן.

תחרות מלכת היופי היא גולת הכותרת בסיפורי הנסיכות והפיות שמספרים לילדות צעירות. הסופרת והחוקרת Natasha Walter מצביעה בספרה   Living Dolls: The Return of Sexism על כך שבתרבות שמוכרת משחקי טיפוח ובובות Bratz מאופרות לילדות קטנות, לא פלא שמגיל צעיר מאד ילדות מפנימות את המסר שלהיות יפה הוא תפקיד אמיתי בעולם, תפקיד שיזכה אותן בהצלחה ואושר. לכן, כאשר ילדות ונערות מסתכלות על תחרות מלכת היופי, גם הן רוצות להלך על הבמה הנכספת. הבעיה מתעוררת כאשר כרטיס הכניסה אל תפקיד חייך רחוק מלהיות בר השגה או שוויוני לכל הדורשת בכך- זוהי פנטזיה מועדת לכישלון עבור רובן המוחלט של הנערות.

יופי הוא חשוב. חן ונועם נמצאים מסביבנו במגוון צורות ותצורות אם רק נבקש לראות כן. הבעיה מתחילה כאשר מבקשים להגדיר יופי ולשמור אותו לעצמינו בעוד אנו מונעים אותו מאחרים. כאמור, בטקס מלכת היופי הנוכחי הקהל שותף לבחירת המלכה. מהלך דמוקרטי מבריק המתאים את עצמו לתרבות האסמסים והרייטינג – גם אתם בבית משפיעים. חבל שנותנים לי לבחור בין סניקרס, מארס, באונטי וטוויקס כשלי בא בכלל בקלאווה. במילים אחרות, במבט ראשון נדמה שמגוון המתחרות מעיד על פלורליזם, הרי אפילו יש מתמודדת אתיופית אחת (!), אבל זוהי טעות מרה. העין שלנו הסתגלה לפרמטרים מאד מסוימים בהגדרתנו של מהו יופי- יופי הוא צעיר, רזה, חטוב, בעיקר לבן (גם שזוף) ונשי. רוצה לומר, אם תחרות היופי מתעקשת למדוד נשים על פי יופיין, הרי שהיא צריכה להכניס תחת כנפיה את כל הנשים שרואות את עצמן יפות- נשים מלאות, נשים מבוגרות, נשים טרנסיות, נשים מקועקעות, נשים ערביות, נשים שחורות,  ועוד ועוד נשים מהממות.

כיום, בישראל, תחרות מלכת היופי היא מקפצה אדירה לקריירה מצליחה בעולם הדוגמנות ולאפשרויות כלכליות מרחיקות לכת אשר לא היו יכולות להיות נגישות לבנות ללא החשיפה מהתחרות. רוית אסף שזכתה בשנת 1992, היא רק דוגמה אחת לכך. עם זאת, מדוע הצלחה זו שמורה רק לקומץ קטן של נשים?

אם תחרות מיושנת ושוביניסטית כמו זו של מלכת היופי מסרבת לגווע עליה להתאים עצמה לזמנים עכשוויים ולאפשר לכולן לאכול חתיכה שווה מהעוגה.

 

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.