מאחורי הבחירות
נקודת מבט פנימית על הכוחות שמארגנים לנו את הפוליטיקה. והפעם: הפריימריז במפלגת העבודה

מאת: מורן עג'מי

לטור הקודם 

תוצאות הבחירות המקדימות במפלגת העבודה, שהתקיימו אמש בגני התערוכה, הן לא פחות מנס עבור יושב הראש שלה, אבי גבאי. כמה הן נס? יושב ראש שאיש לא האמין בו קיבל נבחרת יחסית ממושמעת, אנשי שלומו שסרים למרותו או לפחות – מבינים מה קורה למי שלא.

שני סיפורים שראוי לזכור מבחירות 2019 לרשימת מפלגת העבודה:

הראשון הוא הניצחון הגורף של שלי יחימוביץ.

שלי יחימוביץ היא המנצחת הגדולה של הבחירות האלה. היא אמנם סיימה במקום השלישי, אחרי סתיו שפיר ואיציק שמולי אבל ביחד איתה הכניסה את איש אמונה, שעמד מאחוריה במשך שנים בנאמנות שכבר נדיר לראות בנוף הפוליטי הישראלי. יאיא פינק, שסיים במקום השמיני האולי ריאלי או במקום ה12 לאחר שריוני יו"ר המפלגה. חשוב להבין את המשמעות של הדבר הזה, בהקשרים שעסקנו בהם בעבר:

יחימוביץ היא בין הבודדות והבודדים שנעמדה על רגליה האחוריות אל מול התלונות על ההטרדות של ח"כ לשעבר איתן ברושי. בעוד

נציגים אחרים חששו להכעיס את הבוחרים מהקיבוצים, שהרי ברושי היה נציגם בכנסת, יחימוביץ המשיכה להביע שאט נפש ממעשיו. אנשי הקיבוצים של מפלגת העבודה בניגוד לבוחרים אדישים יותר, יוצאים להצביע באחוזים מאד גבוהים. למרות זאת, יחימוביץ לא לקחה בחשבון שיקולי פריימריז כאלה ועמדה לצידה של איילת נחמיאס ורבין ולצידה של המתלוננת האנונימית. זאת בניגוד גמור לרבים אחרים ממפלגת העבודה ולאדם שעקף אותה ברשימה, איציק שמולי, שכשנשאל לדעתו בנושא, אמר שהוא נמצא בטיול בחו"ל ולא מרגיש בנוח להגיב כרגע (פעם הבאה נשתדל להיות מוטרדות כשאתה בארץ). כך או אחרת, גם ללא קולות הקיבוצים, הצליחה יחימוביץ להתברג במקום גבוה מאד ברשימה ולהכניס את פינק, תושב יפו, בוגר ישיבה דתית, מייסד "לובי 99" ומנהל השטח של עמותת "תג מאיר" ובנק "אופק" הקואופרטיבי, למקום יחסית ריאלי.

הטרדות מיניות? נהלים חדשים! 

הסיפור השני הוא כמובן מערכת היחסים בין אבי גבאי לאיתן כבל

מערכת יחסים לא פשוטה, שהגיעה לשיאה בראיון של כבל אצל רינה מצליח. חשוב לציין, מה גם שתקראו זאת בשורה האחרונה של הכתבה, עבדתי בקמפיין של איתן כבל וכמו חלק ניכר מעם ישראל, אני מאד אוהבת אותו. נוותר על המחמאות אך נגיד שכבל הוא אחרון ותיקי המפלגה, כמובן, בניכוי השנים בהן עמיר פרץ נשאר בחוץ. אפילו שלי יחימוביץ, שנתפסת היום כחלק בלתי נפרד מהמפלגה, נמצאת שם החל מ2006. גם את זה אנחנו נוטים לשכוח – יושב הראש, אבי גבאי, נמצא במפלגה קצת יותר משנתיים.

נהוג להסתכל על ההפסד של כבל כעל ניצחונו של גבאי. אם תשאלו אותי, יש פה משהו משמעותי יותר: הבחירות הללו, ביחד עם המפלה של איתן כבל, מסמלות יותר מכל את חילופי הדורות של השמאל בישראל. המתפקדים של מפלגת העבודה שינו פניהם. רבים מהם עזבו מזמן ואת החדשים שהגיעו, אפילו שועל ותיק כמו כבל לא הכיר. נכון, גוש הקיבוצים והמושבים נותר גדול ומשמעותי כשהיה, אך רבים מערביי ישראל נטשו את המפלגה ואחריהם לא מעט אנשי שמאל שפשוט נמאס להם להיות חברים במפלגה שלא מצליחה לחזור לשלטון. את רוב המצביעים הללו ניתן למצוא בתנועה מתמדת היום בין "מפלגות המרכז" הרבות שצצות כאן בכל מערכת בחירות.

הקהל החדש של המפלגה מורכב ברובו מאנשים צעירים, חופשיים מדיל זה או אחר, תל אביבים כמעט כמו הקהל של מרצ. בעת הכרזת התוצאות בגני התערוכה הם רקדו לצלילי השירים של סטטיק ובן אל ועמר אדם. המפא"יניקים הותיקים, שהתעקשו לשטוח את משנתם בפני כל עיתונאי שבטעות נעמד לצידם, נותרו מיעוט – והם יודעים את זה. מפלגת העבודה החדשה, כפי שעיננו רואות בסקרים, שווה ביום הכי טוב שלה (שזה בעצם היום) שמונה מנדטים. בשאר הזמן היא נעה בין חמישה לשישה מנדטים.

ראיון עם מיכל שיר

שלי יחימוביץ | המנצחת של הפריימריז

לא ניתן להתעלם מהדמיון בין מתפקדי מפלגת העבודה של היום למתפקדי מרצ. רבים מנסים לייצר איחוד בין שתי המפלגות אך באופן מפתיע, בסקר שנערך בחדשות 13 הסתבר שאיחוד שכזה מעלה את סך המנדטים של שתי המפלגות במנדט אחד בלבד. מעניין.

אז אם לסכם, נגיד שהבחירות במפלגת העבודה הוכיחו לכולנו שהמפלגה הזו יוצאת לדרך חדשה, עם פנים חדשות ומצביעים מסוג אחר. כמו כן, נחלק מחמאות על הכמות העצומה של המצביעים שיצאו להצביע (כשלושה אחוזים פחות מבבחירות הקודמות, אז נובאו למפלגה פי שלוש יותר מנדטים) והוכיחו שלמרות שמצבה של המפלגה בסקרים לא מזהיר, אכפת להם.

מורן עג'מי היא יועצת פוליטית וקמפיינרית. בין היתר מנהלת את הקמפיינים של השר חיים כץ ממפלגת הליכוד וחבר הכנסת איתן כבל ממפלגת העבודה

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.