מחשבות על מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי – אהבה, פמיניזם והיכולת להציג נשים כבנות אדם

לפני הכל אזהרה! פה יהיו ספויילרים! אם לא ראיתן עדיין את הסרט, נוסו על נפשכן!!!
כל היתר – הבה נדון לעומק בסרט החדש בסאגה.
אני אוהבת את מלחמת הכוכבים מאז שהייתי בת עשר. דוד שלי לקח אותי ואת אח שלי לראות הקרנה של הטרילוגיה המקורית בקולנוע רב חן והתאהבתי. התאהבתי בעולמות המגניבים, בגיבורים המעניינים, בסיפור הפשוט מאוד בבסיסו אבל שקיבל עדכון לזמננו אבל יותר מהכל התאהבתי בנסיכה ליאה.
חשוב לזכור, למרות הבעיות הברורות שבה, הטרילוגיה המקורית הייתה יותר טובה בכל מה שקשור לייצוג נשי מכמעט כל דבר אחר שהיה בסביבה וזה תודות לקארי פישר המנוחה, הלא היא הנסיכה ליאה והיום, הגנרלית ליאה.
הנסיכה ליאה תמיד הייתה די מלכה. היא אף פעם לא ישבה וחיכתה שיצילו אותה, תמיד היה לה קאמבק או שורה טובה. היא הייתה חזקה ורגישה, דעתנית ואוהבת, אישה מורכבת ולכן כל כך אהבנו אותה ועד היום היא אייקון פמיניסטי ובצדק (שלומית ליר הרחיבה על הנושא כאן).
בסרט החדש, הגנרלית ליאה זוכה להמשיך להראות לנו איזו אישה מרשימה היא.
בפעם הראשונה בתולדות הזכיון אנחנו זוכות לראות את ליאה משתמשת בכוח, בסצנה מרגשת במיוחד, שהובילה למחיאות כפיים סוערות באולם שבו אני צפיתי בסרט וגרמה לי להזיל דמעה.
המוות של קארי פישר העניק לסרט כולו הילה מיוחדת. בכל סצנה עם ליאה התחלת לתהות, אולי בעצם מפיקי הסרט יחליטו להרוג אותה? הייתכן כזה דבר. ובסצנה שבה היא נשאבת אל החלל ונראית כאילו היא מתה, האמנתי באמת שזה סופה של גיבורת הילדות שלי ולא כל כך ידעתי איך להתמודד ואז בהינף יד מלכותי, ראינו את ליאה מוכיחה בוודאות שאכן היה בה את ה"כוח" כל הזמן הזה ועפה בחזרה אל הספינה. היה מדובר ברגע נפלא שכיפר על כך שליאה לא משתתפת הרבה ביתר הסרט.
הסרט הבא בטרילוגיה אמור היה להתמקד בה אך זה כבר לא יקרה ואנחנו נישאר עם השורות הנפלאות של הגנרלית בסרט הזה, שאת הטובות ביותר שבהן קארי פישר המציאה ואילתרה.
אם נחזור רגע לטרילוגיה המקורית, 
למרות הייצוג המרשים והנדיר בדמות הנסיכה ליאה בסרטים המקוריים, חוץ ממנה, הכוכבים במלחמת הכוכבים היו מלאים בעיקר בגברים. באתר vulture יצרו וידאו ובו כל שורה שאישה שאינה ליאה אומרת בטרילוגיה המקורית, הוידאו אורך פחות משתי דקות.
אז למרות שהיה ייצוג חיובי של אישה בסרטים המקוריים, העובדה שנותרנו רק עם אישה אחת הותירה אותנו עם מה שקרוי "עקרון דרדסית" שבו אישה אחת ויחידה מייצגת מגדר שהוא מחצית מהאוכלוסייה.
דבר דומה עלול היה לקרות בטרילוגיה החדשה.
בסרט הקודם פגשנו את ריי, שהצליחה לנצח את קיילו רן, להשתמש בחרב אור ולהבהיר לנו שהיא ככל הנראה גיבורת הטרילוגיה, מה שהיה צעד מאוד מרגש עבור אוהדות ותיקות של הסדרה.
ועדיין, דאגתי במקצת.
ריי בקושי דיברה עם הגנרלית ליאה, סביבה היו רק גברים. גיבורי הסרט הקודם חוץ ממנה היו האן סולו וצ'ואבקה, קיילו רן המרושע, הקיסר סנוק, פין ופו – כולן דמויות מעניינות מאוד וכולם גברים.
האם נידונו לצפות שוב בסרט עם אישה מגניבה ושווה שאמורה לייצג כמעט לבדה את כל המין הנשי?
"אחרוני הג'דיי" מוכיח שלא.
החידוש המגניב ביותר של הסרט הוא נוכחותן של הרבה נשים בתפקידי מפתח.
מאז ומעולם נשים ביקום של "מלחמת הכוכבים" הוצגו כשוות על פניו. נשים היו בעמדות כוח; לוחמות, סנאטוריות, ועוד. בעולם המתקדם של "מלחמת הכוכבים" אפליה מגדרית כביכול לא קיימת ובכל זאת בקושי זכינו להכיר את כל הנשים הללו. בסרט הנ"ל אנחנו זוכות ועוד איך.
קודם כל, המשנה לאדמירל הולדו, אותה משחקת לורה דרן, מוכיחה את עצמה כמנהיגה מצויינת. ראיתי הרבה ביקורות על כך שהיא מסתירה לשווא את תוכניתה מפו שמתנהג רוב הסרט כמו ילד עקשן, ולכך יש לי לומר – היא המנהיגה, הוא הטייס. אין שום סיבה שהיא תחלוק איתו את התכנית שלה חוץ מזה שהוא עקשן ולא בוגר וזו לא סיבה מספקת.
בסוף הסרט, הולדו מצילה את כוחות המורדים על ידי כך שהיא מתנגשת עם החללית שבה נשארה לבדה במהירות אור בחללית האויב. זאת אחת הסצנות היפות והאייקוניות בכל הזכיון כולו.

חוץ מהולדו, אנו מכירות גם את רוז, שמגדירה עצמה כ"אף אחת" והיא חלק משינוי נוסף בסרט הנוכחי שעוסק הרבה יותר ב"אנשים הרגילים". אם הטרילוגיה המקורית עסקה בכוח שמועבר מאב לבן, במסורת כמעט מלכותית, הסרטים הנוכחיים מעבירים לנו מסר אחר לגמרי – הכוח נמצא סביבנו והוא יכול להתממש אצל כל אחד ואחת. זה מסר שונה ומעניין עבור "מלחמת הכוכבים" ויהיה נחמד לראות איך הוא יגיע לשיאו בסרט האחרון בטרילוגיה הנוכחית.
כל זה בלי להזכיר את התפקידים הקטנים יותר שנשים משחקות בסרט, כמו קפטן פאזמה שמזכירה לי יותר מהכל את בובה פאט, הלא הוא צייד הראשים שהופיע במעט מאוד סצנות בטרילוגיה המקורית אבל הפך לאייקון. שמעתי הרבה ביקורות על כך שהתפקיד של פאזמה קטן ולא משמעותי אבל במכלול הכולל של הסרט, כאשר ישנם תפקידים נשיים גדולים ומשמעותיים, לראות דמות קטנה אך מעניינת שכזו זה בעיניי חלק מההישגים הפמיניסטיים של הסרט.

 

הבעיה עם "דרדסית"
דמויות כמו קפטן פאזמה יכולות להחשב כייצוג נשי מוצלח רק כאשר ישנן הרבה נשים בסביבה. זו אחת הסיבות לחשיבות של הצגת מכלול של נשים בכל סרט או סדרה.
מעבר לכך שמדובר בייצוג יותר אמיתי של המציאות, זה ייצוג שמאפשר להפוך את אותן דמויות להרבה יותר מעניינות.
כשיש רק דמות אחת של אישה בסדרה כולה אין הרבה מקום למשחק.
אותה הדמות צריכה להיות כל הנשים. היא צריכה להיות טובה כי אחרת האישה היחידה בסרט שלך היא רעה וזו בעיה.
היא צריכה לייצג הרבה אידיאלים גם יחד וכל טעות שהיא עושה או כשל באופי הופך את כל הייצוג של נשים בסרט לבעייתי.
העובדה שהנסיכה ליאה לא משתמשת ב"כוח" בטרילוגיה המקורית למשל הייתה בעייתית מאוד כי היא הצביעה על אפלייה – הנה האישה היחידה בסרט, שעוד רומזים לנו שהיא ג'דיי, נצר למשפחה של אנשים בעלי יכולות גדולות, והיא לא משתמשת בכלל ב"כוח" או בחרב אור, הכיצד?
מנגד, העובדה שהאן סולו לא קשור ל"כוח", לא משתמש בו או מתעניין בו, היא פשוט חלק מהדמות של האן. הוא לא חלק מהמשפחה, הוא נבל נודד ומעל הכל הוא אינדיבידואל. הוא לא ה"גבר", הוא פשוט עוד גבר. אפשר להיות גבר בהרבה מאוד צורות.
כשכל נטל הייצוג נופל על כתפיה של אישה אחת (מגניבה ככל שתהיה), יש לנו בעיה והבעיה מתעצמת עוד ויתר כשמדברות על רומנטיקה.
חלק ענק ומהותי מהטרילוגיה המקורית הוא סיפור אהבתם של האן סולו והנסיכה ליאה.
למעשה, רומנטיקה היא פשוט חלק חשוב מ"מלחמת הכוכבים" שהרי מדובר בסאגה שעוסקת במשפחה בסופו של דבר. בפריקוולים (שעד עכשיו הצלחתי להמנע מלהזכירם אבל נראה שאין ברירה), זו האהבה של פאדמה ואנאקין שמניעה, בין היתר, את הסיפור. האהבה ביניהם מובילה את אנאקין לחרדה המטורפת לחייה של פאדמה שבסופו של דבר, מובילה למותה ולעבירתו לצד האפל של ה"כוח".
בהינתן שאהבה הייתה תמיד כוח מניע בסדרה, אין ספק שהיא תצוץ גם בטרילוגיה הנוכחית וכאן אנו נכנסות לטריטוריה בעייתית.
כי אהבה אולי תמיד הייתה חלק מ"מלחמת הכוכבים" אבל הדרך שבה היא הוצגה מעולם לא הייתה חפה מבעייתיות. אני לא מדברת רק על הנשיקה ההיא בין לוק וליאה שהקדימה את סרסיי וג'יימי לאניסטר בכמה עשורים.
היום כשאני צופה בסרטים המקוריים אני רואה את כל הבעייתיות בדרך שבה האן "מחזר" אחרי הנסיכה ליאה. למי שיש טיפה מודעות פמיניסטית קשה להתעלם מהנושא.
האן בעיקר מטריד את ליאה, מעליב אותה ולא מקשיב לסירוב שלה. יש לקוות שהיום אף סרט לא היה מציג את ההתנהגות הזו כרומנטית.
למרות זאת, הכימיה ביניהם נפלאה והאריסון פורד הוא האריסון פורד. אני כנראה לנצח אחשוב שהם זוג מלבב כי מה אפשר לעשות, גם לי הוליווד שטפה את המוח וכשאני רואה את הסצנה המפורסמת שבה ליאה אומרת להאן שהיא אוהבת אותו, לפני שהוא מוקפא, והוא עונה שהוא יודע, אני לא חושבת, "איכס, איזה ייצוג מעוות של גבריות שלא מאפשרת לגבר להודות ברגשות שלו", אני חושבת – אווווווווו…
כנשים מותר לנו בו זמנית לדעת מה טוב עבורנו, מה הדבר הפמיניסטי הנכון ועדיין להתרגש מדברים שהם לא הכי "טובים". ממש כמו שמותר לנו לאכול עוגת שוקולד אפילו שאנחנו יודעות שיש החלטות בריאות יותר. אף אחד לא מושלם, אף אישה היא לא פמיניסטית מאה אחוז מהזמן. הרבה מאיתנו נהנות מלהיות חזקות, מורכבות, מגניבות ומהממות ובו זמנית, מעריכות מחווה רומנטית מיושנת מדי פעם. זה מותר כי כל אחת מאיתנו היא אינדיבידואל. אבל זה בעייתי כשרק אחת מאיתנו מייצגת את כולן.
זו הבעיה עם כך שליאה הייתה האישה היחידה בסרטים המקוריים. האהבה שלה להאן והמוכנות שלה להשלים עם זה שהוא די דוש לפעמים, הפכה למסר שכולנו צריכות להיות סבבה עם יחס שכזה.
וכעת לפואנטה – בשני הסרטים שיצאו עד עכשיו בטרילוגיה לא הייתה הרבה רומנטיקה. היו הרבה לחשושים סביב ריי ופין, בסוף הסרט הזה ריי ופו נפגשים סוף סוף וגם שם היה ניצוץ קל אבל הזוג שעורר הכי הרבה המולה ברשת ובכלל הוא דווקא ריי וקיילו רן.

אני לא עיוורת.
גם אני צפיתי ב"גירלס", גם אני חושבת שאדם דרייבר חתיך במין צורה משונה ולא הגיונית אבל בו זמנית מושכת.
וכן, גם אני יכולה לראות את ההגיון הנארטיבי ברומן בין ריי לקיילו רן.
הטרילוגיה הנוכחית עוסקת בצורך באיזון ב"כוח". לא עוד, הצד הטוב שלו והרע, אלא יצירה של מקום אפור, שיתוף פעולה בין היין והיאנג ואיזו דרך סימבולית יפה יותר תהיה לסמל שיתוף שכזה מאשר על ידי חיבור בין ריי וקיילו רן שכבר עכשיו חולקים קשר. חוצמזה, אם בסופו של דבר הבעיות של הגלקסיה ייפתרו על ידי דיאלוג, הקשבה ושיתוף פעולה ולא על ידי מלחמה ודם, יהיה בזה משהו פמיניסטי במקצת. כן, זה קצת היפי אבל זה גם מסר יפה ומשלים לדרך שבה אהבה לא בריאה ומאוזנת הניעה את כל הסאגה הזאת מלכתחילה. ל"מלחמת הכוכבים" יש עכשיו דרך להראות שהבעיה היא לא כשג'דיי מתאהבים אלא שהם צריכים ללמוד לאהוב בצורה משחררת, מאפשרת ולא חרדתית וסגורה. יש פה קרקע פורייה לסיפור.
מנגד, הסיפור הזה של הנבל האפל שנגאל על ידי הצעירה טובת הלב כל כך מוכר, שחוק ומעצבן. זה המסר שעומד מאחורי "קינג קונג", "פאנטום האופרה", זה אפילו מופיע ב"באפי", מדובר באחד מהטריקים המוכרים ביותר בעולם הספרות והקולנוע.
הבעיה בו היא שלרוב הוא הופך את הגבר למרכז הסיפור ואת האישה לחלק מהעלילה שלו.
אם בסוף הטרילוגיה, הנצחון הגדול של כוחות הטוב יושג על ידי כך שריי תגרום לקיילו רן לראות את האור הרי שתפקידה לא היה לתכנן תוכניות קרב, להתעסק בדיפלומטיה, או להלחם, אלא לשכנע גבר מסויים במשהו. הסיפור יהפוך להיות על המסע של קיילו רן שריי היא חלק ממנו ולא להפך.
מעבר לכך, הנוכחות המתמדת של הסיפור הזה בתרבות שלנו בעייתית כי היא גורמת לנשים לחשוב שבחייהן האישיים הן צריכות ויכולות לשנות את הגברים שמתייחסים אליהן רע.
קיילו רן רצח את האן סולו!
הוא הרג עוד מלא אנשים, הוא מוצג כסוג המעצבן ביותר של גבר – כזה שלא יכול לשלוט ברגשות שלו ומבטא אותן רק בצורה של זעם. זו הסיבה שהליהוק של אדם דרייבר בתפקיד כל כך גאוני, כי זו למעשה הדמות שהוא שיחק ב"גירלס" רק שעכשיו במקום לשבור רהיטים כשמישהי עוזבת אותו, הוא משמיד כוכבים.
כמובן שלקיילו רן יש רקע טראגי שמסביר את פעולותיו ובלה בלה בלה. הכל טוב ויפה אבל למה שריי תרצה להיות עם מישהו שעינה אותה, הרג את החברים שלה והוא דוש עצום באופן כללי?
ההתפתחות הזו, אם תקרה, יכולה להיות בעייתית מאוד מבחינת מסרים. ומטריד לראות עד כמה מעריצים ומעריצות ברחבי העולם משוועים לה (והם לא הגיעו לשם לבד, ברור שהסרט רומז לכיוון הזה ומספק לנו סצנה של אדם דרייבר ללא חולצה ושם דגש רב על הקשר בין השניים).
אני כותבת לא כצופה מנותקת כמובן, גם לי בלב יש ילדה קטנה שאוהבת קומדיות רומנטיות ורוצה את הסוף ההווליוודי – לראות את הרשע נגאל תודות לבחורה.
זו בעיה כשאנחנו רוצות דברים שלא טובים עבורנו… ריי כמה אני מזדהה איתך.
וכאן מגיעה הסיבה שבגללה למרות שאני דואגת לעתיד הסדרה והגלקסיה אם אכן נזכה לזוגיות של ריי וקיילו רן, אני לא מודאגת יותר מדי. כי הפעם, בניגוד לבעבר, ריי לא לבד.
כשיש נשים שונות שמיוצגות באופן מורכב אז הבחירה של כל אחת מהן לא צריכה לייצג מגדר שלם. היא לא צריכה להיות פמיניסטית במובן הפשוט ביותר של המילה. היא יכולה להיות משהו אינדיבידואלי ותו לא.
אם ריי אכן תבחר להיות עם קיילו רן (ואני עדיין מקווה שזה לא יקרה), זאת תהיה בחירה שלה. בחירה שרבות מאיתנו עשו ויעשו וחלקנו מצטערות עליה וחלקנו לא, אבל היא בחירה אחת של אישה אחת. חוץ ממנה, נשים רבות אחרות בסרט יעשו בחירות יותר "פמיניסטיות", הן יוכלו להיות רק עם גברים נחמדים ומתחשבים, כמו פין, או לא יצטרכו מערכת יחסים זוגית בכלל.
כשיש הרבה נשים מעניינות בסרט, הן יכולות לעשות דברים הרבה יותר מעניינים כי נטל הייצוג לא נופל על הכתפיים של אישה אחת בלבד.
בהקשר הזה, לריי יש את האפשרות להיות משהו שהנסיכה ליאה אף פעם לא יכלה להיות – אנושית.

השאירו תגובה