המסך הקטנטן: מיכל הקטנה והמפלצות מפתיעה לטובה

כשהילית צפתה לראשונה בתכנית מיכל הקטנה היא חטפה חום. בהמשך היא גילתה שבין התחפושות המוגזמות והשירים המתקתקים יש סדרה עם ייצוג נשים לא רע בכלל. ביקורת טלוויזיה לקטנטנים.

מאת: הילית קראוזה ישראל

הסדרה מיכל הקטנה עוסקת בילדה הגרה בבית עם שתי מפלצות, ומדי פרק מגיעים אליה מכשפה, טרולית או שדון (שנראים לרוב כמו איצטרובל ענקי) בכדי לפתור בעיה – התמודדות עם כישלון, קנאה ועוד. מיכל היא בעצם זקנת השבט החכמה, המייעצת ומפשרת, ובתמורה כל מי שבעייתו נפתרת מכשף לה הופעה – בה היא שרה עם ילדות מפזזות ברקע.

למה כדאי לראות?
במבט ראשון חטפתי חום. מיכל לבושה בבגדי סקול גירל בצבעי נסיכות, שפת הגוף והדיבור שלה מצטרפים להופעה בובתית עד אימה והסיום הפסטיגלי הקבוע של הפרקים גרם לי אי נוחות מרובה… אבל לאחר צפייה בכמה פרקים הבנתי איך העלילה חותרת תחת מעטה צמר-הגפן המתוק. הדמויות המתארחות מצחיקות בפגמיהן, ומיכל הקטנה היא זו שפותרת לכולם את הבעיות. אם זה לא יעצים ילדות שחולמות להיות נסיכות גם בשביל השמלות, אבל בעיקר בשביל לשלוט בממלכה… אני לא יודעת מה כן.

אחוז הבנות בין הגיבורים והאינטראקציה ביניהן
בבית מתגוררות שלוש דמויות: מיכל ומפלצות אחיות, בת ובן. האורחות והאורחים נראים בעיקר כמו ווריאציות אמנותיות על האלמנט איצטרובל, כאמור, אבל מייצגות גם בנים וגם בנות. עובר את מבחן בכדל בחן רב.
המבחן השני שלא מזיק לעשות תמיד הוא 'פרשת ניצבים' – האם הגיבורות טובעות בים גברי בין דמויות המשנה? התשובה במקרה הזה הפוכה, בנוסף לרוב הנשי בסדרה, הניצבות היחידות הן הרקדניות.

נופלים בסטראוטיפ? בין מגזר למגדר
הייצוג החיצוני של מיכל נע בין נסיכה שרוצה להיות זמרת ולהיפך, אבל אופיה מאפיין מנהיג/ה גנרי/ת. מעבר לכך המשחק המגדרי קסום למדי בסדרה: יש גבר בתפקיד מכשפה או אישה בתפקיד שדון והם כולם שקועים בבעיות האמתיות שלהם, ובפתרונות המגוחכים במידה זהה שהם המציאו להם (מדליית ניצחתי וניצחתי כדי לא להפסיד, או מסגרת מבדרת שמרדימה לפני השינה למשל) – עד שמיכל מצילה אותם מעצמם, כך שבאמת קשה להבדיל מי מהדמויות בן ומי בת. מגוון אתני קשה לזהות מתחת לכל שכבות התלבושת.

הבת של השכנה ממול? דימויי גוף בסדרה
מיכל הקטנה מייצגת את דימוי מודל היופי המושלם. בסדרה עצמה, הדמויות הנוספות למיכל משדרות משהו מגוון יותר, השחקניות לא מוצגות במיטב הנשיות המחוטבת אלא כיצורים משונים עטויות תלבושות מסורבלות. הן חמודות ואהובות ולפעמים מעצבנות… בלי שנדע בכלל אם הן רזות או בעלות יופי קלאסי.
(ובמאמר מוסגר: כאשר צופים בשיר "כוכבי הופ", שיר רקע המוצג מדי פעם בערוץ, עם הדמויות בתכניות החשובות הישראליות של הערוץ, מיכל היא הדמות הנשית היחידה והייצוג שלה סטראוטיפי נסיכתי במידה צורמת. מאוד חסרה לי בשיר הזה עוד דמות נשית שתהיה במאפייניה-קצת פחות נשית. אבל זה כבר סיפור אחר).

השוס האמיתי
אני קרועה לחלוטין על דמויות המשנה. הן בנויות באנושיות גדולה ונרגנות כולן בפאתוס שמצליח להצחיק גם אותי המבוגרת. כיאה לסדרה לילדים רכים הן מדברות בסיסמאות שחוזרות על עצמן ולפחות אצלנו בבית הפכו לדיקלומים שגורים.

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.