מאת: מיכל זאבי

תמלול ראיון בגל"צ עם מירי מסיקה מסיקה בתכנית "מה בוער" – 3.8.15

נוסעת באוטו ומאזינה לרדיו. נוסעת ודומעת.

קראתי וקראתי על האסון הנורא שהצליח אדם שפל אחד להמיט על מצעד הגאווה בירושלים ועל כולנו.

קראתי וקראתי על הנערה, שירה בנקי ז"ל, ששילמה בחייה על כוונתה הטהורה לעזור ולקדם את כולנו עוד צעד אחד קטן לעולם טוב יותר, מכיל, אמפטי וחומל יותר.

אבל פתאום הדברים שאני שומעת של מירי מסיקה בראיון עמה, ומילות השיר המצמררות ברקע, פגעו בי כמו חץ ישר לתוך הלב.

והדמעות זולגות מעצמן.

מירי מסיקה:

"זה נורא עצוב. כל פעם שיש מקום שיש בו תמימות ואמונה והיא נגדעת, יש יותר אנשים ציניים בעולם ויותר אנשים שכבר החלום שלהם לאיזה אידיאל או רעיון נמוג. ואני נורא מקווה שזה לא ישפיע ולא יפגע באמונה הטהורה של אנשים שהאהבה היא כן אפשרית, וכן מנצחת למרות שיש אנשים שינסו לפגוע באידיאלים הקדושים והטהורים של רוב בני האדם".

ככה אומרת מירי מסיקה. אומרת וכל כך צודקת.

אז מי ייתן והאירוע הנורא הזה לא רק שלא גרם לחלומות להימוג ולאידיאלים ולרעיונות להימחק אלא שהוליד חלומות חדשים ונתן דחיפה לאידיאלים ורעיונות ישנים.

מאחלת לי, ולכולנו, שנזכה לא לחשוב, לדבר ולסמן את קהילת הלהטבפא"ק כקהילה, אלא שנבין את העובדה הפשוטה שהם חלק בלתי נפרד מקהילת בני ובנות האדם כולםן. שהרי זה בדיוק מה שהןם. עבורי.

מי ייתן ונפסיק לקבל אותןם בתור האחר/ת והשונה, ופשוט נקבל אותםן, כמו את עצמנו, שהרי כל אחד ואחת שונה ואחר/ת בדרכו ובדרכה שלה. וזה כל היופי, וזה כל הקסם. עבורי.

(מיכל זאבי)

 

אז הנה עוד אחד מהטקסטים האלו שכל כך חבל לי שהם יישארו רק "מעל גלי האתר", עד שהמאמץ לתמלל אותם לגמרי משתלם בעיני –רזי ברקאי מראיין את מירי מסיקה בתכנית "מה בוער" בגלי צה"ל 3.8.2015:

 

רזי ברקאי: פתחנו ב"שיר לשירה" ואנחנו רוצים גם לסיים עם זה, פתחנו עם הביצוע של קורין אלאל, ואנחנו רוצים לסיים עם הביצוע של מירי מסיקה. הנה השיר שכתב יהונתן גפן: דברי עכשיו ילדה אני שומעת, כל העולם מקשיב למלמולך. דברי, מלאך שלי, אני יודעת, שלא תמיד הקשיבו לקולך. מירי מסיקה.

[הבית הראשון של השיר מתנגן

דברי עכשיו ילדה אני שומעת,

כל העולם מקשיב למלמולך.

דברי, מלאך שלי, אני יודעת,

שלא תמיד הקשיבו לקולך]

רזי ברקאי: הי מירי.

מירי מסיקה: שלום. מה שלומך?

רזי ברקאי: בסדר. איך את?

מירי מסיקה: אני… עכשיו גרמת לי… החנקת אותי… השיר מקבל משמעות חדשה, וכואבת.

רזי ברקאי: בואי נשמע אותך קצת שרה ואחרי זה אני קצת אדבר איתך, בסדר?

מירי מסיקה: בסדר גמור.

[שומעים את השיר מתנגן:

עולם חדש וטוב אני אתן לך.

כבר במבט כחול את מגלה,

כמה חשוב לראות פתאום חצי ירח 
קורץ צהוב צהוב מתוך האפילה.]

רזי ברקאי: כן, את אומרת שזה מקבל משמעות חדשה לגמרי? ספרי לי קצת על התחושות שלך ביומיים האחרונים, מירי.

מירי מסיקה: אני הייתי מהאנשים האלו שחשבו שכבר לא צריך מצעד גאווה. כי זה ברור מאליו הכל כל כך ברור שכולם שווים ואין צורך אפילו במצעד הזה מרוב שזה טריוויאלי. אבל כנראה שטעיתי. לא חשבתי שיש עוד כל כך הרבה שנאה ונבערות. ומדובר בילדה שפשוט באה לחגוג עם חברים שלה. באה במן אהבה ותמימות נורא נורא גדולה. זה נורא עצוב. כל פעם שיש מקום שיש בו תמימות ואמונה והיא נגדעת, יש יותר אנשים ציניים בעולם ויותר אנשים שכבר החלום שלהם לאיזה אידיאל או רעיון נמוג. ואני נורא מקווה שזה לא ישפיע ולא יפגע באמונה הטהורה של אנשים שהאהבה היא כן אפשרית, וכן מנצחת למרות שיש אנשים שינסו לפגוע באידיאלים הקדושים והטהורים של רוב בני האדם.

רזי ברקאי: תגידי, מתי פעם ראשונה ביצעת את השיר הזה? את זוכרת?

מירי מסיקה: כן, לפני 10 שנים. כשרק התחלתי זה היה פרויקט מיוחד והיה לי ברור שאני שרה את השיר הזה של קורין אלאל שתמיד נורא נורא אהבתי. יש בו איזה משהו, כמו הבטחה… אההה… יהונתן גפן במבריקותו מבטיח לה עולם חדש וטוב, ומקווה לראות את העולם דרך עיניים של ילד תמיד. שגם באפילה הכי גדולה אפשר תמיד לראות איזה חצי ירח שמאיר מתוך האפילה. זה שיר שיש בו המון המון תקווה ואופטימיות. ויהונתן גפן עצמו הוא ציניקן גדול, אבל השירים שלו הם כל כך תמימים וטהורים

רזי ברקאי: כשמדובר בילדים שלו אין טיפת ציניות

מירי מסיקה: כן. בדיוק. ואני מרגישה ששירה הזאת יכלה להיות גם הילדה שלי שם, גם החברה שלי ואחותי. פשוט נורא. נורא. אני רוצה למסור את תנחומיי להורים המקסימים שלה שגם תרמו את אבריה שזה בכלל נראה לי מעשה נעלה ואצילי…

רזי ברקאי: כן, גם הודעת האבל… הטקסט שלהם בהודעת האבל הוא מצמרר וכל כך מרגש שיש בו המון מילים שעוטפות ולא מילים שתוקפות. זה היה מאד מרגש לקרוא את ההודעה שהם פרסמו.  תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך. כתב יהונתן. סיכת פרפר קשורה בשערך. תהיי קטנה מאומה לא יברח לך. אני אהיה גדולה גם בשבילך. מירי מסיקה, תודה שהיית איתנו, ושנתראה רק בשמחות.

מירי מסיקה: רק בשמחות.

רזי ברקאי: להתראות.

מירי מסיקה: להתראות.

[שומעים את השיר מתנגן:

תהיי קטנה מאומה לא יפגע בך.
סיכת פרפר קשורה בשערך.
תהיי קטנה מאומה לא יברח לך.
אני אהיה גדולה גם בשבילך.

 

דברו שפתיים יחפות, דברו עיניים,
כל עוד חלב נוטף מחיוכך.
חבקי את כל פחדי בשתי ידייך,
חבקי דובים גדולים מתוך שנתך.]

 

הריאיון נמצא בקישור להלן מ-47:23 עד 53:14:

http://player.glz.co.il/Player.aspx?FixedPoster=true&FixedPosterName=GLZAOD.jpg&ClipID=150803-10&Type=aod&Width=300&Height=200

 

ולשיר המלא אפשר (ומומלץ מאד) להאזין ביוטיוב:

https://www.youtube.com/watch?v=M2rz7nTZUq0

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בשבעה לאוקטובר נהרגו חיילים ואזרחים בניסיון לשמור על הגבול בעוטף עזה. עשרות אלפי משפחות פונו מהצפון, מה שהוביל לניתוק מהקהילה ולפטירה מהירה של אנשים הרחק מבחיתם. גם את טקסי הקבורה היה קשה לעשות ביישובים בהם הלחימה המשיכה להתרחש. הכתבה מביאה שלושה סיפורים של התמודדות עם מוות ואבל בזמן המלחמה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.