חמש הערות קטנות (שהן גדולות) על מה שהיה כאן בשנת תשע"ו

עו"ד יערה רשף כותבת על חמישה פסקי דין חשובים מהשנה החולפת שנוגעים לזכויות נשים. פסקי הדין הנידונים בכתבה מראים התקדמויות חשובות של בית המשפט וכדאי להכירם בין אם אתן עורכות דין או לא.

  1. בית המשפט העליון קובע שאין "תופעה רחבה" של תלונות שווא ומורה כי המלחמה האמיתית הינה בנגע עבירות המין – ע"א 7426/14 פלונית ואח' נ' דניאל (14.3.16):

פסה"ד הנ"ל נכתב בעקבות מקרה בו מספר נשים הגישו תלונות במשטרה ותביעות אזרחיות בטענה כי נאנסו ובנוסף פעלו בדרכים שונות להוקעתו של מי שראו בו כ"אנס סדרתי". בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו מצא כי מדובר בתלונות שווא שהוגשו בכוונת זדון וחייב את המתלוננות בפיצויים לטובתו של הנתבע. על כך הוגשו ערעורים לבית המשפט העליון שדחה את הטענות העקרוניות של המתלוננות.

חשיבות פסה"ד נעוצה בקביעה החד משמעית כי "לא קיימת תופעה רחבה של תלונות שווא בעבירות מין או קיים צורך חברתי "דחוף" להרתיע מפניה". וכי "הנגע החברתי עימו אנו מתמודדים הוא עבירות מין, ובמישור המשפטי, התרופה לכך צריכה להיות חשיפת העבירות ומיצוי הדין עם העבריינים". בית המשפט מצא לנכון להדגיש כי מדובר ב"מטריה רגישה וכואבת בה רבות מהמתלוננות אינן מתלוננות כלל, וכי אחוז נכבד של התלונות הוא אמת לאמיתה" וכי רק ב"מקרים נדירים" מדובר בעלילת שווא (פסקאות 76, 95).

דווקא בשל העובדה שפסק הדין הזה נודע כפסק דין שנלחם ב״תופעה הנוראה״ של תלונות השווא, צריך לקרוא אותו בעיון ולשים טוב לב לקביעות שלו. כולנו נסכים שתלונת שווא היא דבר נורא ואסור, אך בית המשפט העליון מבחין בין התופעה האמיתית לבין מקרה השוליים.

בית המשפט העליון קובע כי טרם הגיעה העת לשוויון מלא בין גברים ונשים בתחום המעצרים – בש"פ 5693/16 זגה נ' מדינת ישראל (24.7.16):

במקרה הזה מדובר בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בה הורה על מעצר עד תום ההליכים של העורר בגין עבירות סמים חמורות שנעברו לכאורה בצוותא יחד עם מספר שותפים.

העורר טען להפליה בינו לבין שותפתו לכתב האישום, אישה. בית המשפט העליון דחה את טענתו באופן עקרוני וקבע כי "איני משוכנע שהגיעה העת ל"שוויון" מלא בין נשים וגברים בתחום המעצרים והמאסרים. גלוי וידוע כי עבריינות נשים אינה שכיחה כעבריינות גברים, מספר האסירות והעצורות בישראל קטן עשרת מונים ממספר האסירים והעצורים, וטוב שכך. גם אם שופטי ישראל "חוטאים" ביחס לקולא כלפי נשים, הרי שהדבר נובע, בין היתר, מההכרה במאפיינים ובצרכים הייחודיים של נשים עברייניות ואסירות. מחקרים מלמדים על הפרופיל הייחודי של נשים עברייניות, השונה מזה של הגבר העבריין, לרבות ההיסטוריה האישית הקשה שמסתתרת מאחורי אחוז ניכר מביניהן. השפיטה, הענישה, הטיפול ודרכי השיקום של נשים עברייניות הוא מושא לכתיבה עניפה בתחום הקרימינולוגיה, ולא זה המקום להרחיב" (פסקה 5).

  1. האיסור לשפוט מוסרית נפגעת עבירת מין – ע"פ 1079/19 מדינת ישראל נ' נחמן (1.8.16):

פסה"ד הזה ניתן בעקבות פסיקה של בית המשפט המחוזי בתל אביב שגזר על המערער עונש של חצי שנת עבודות שירות בגין הרשעה במעשה מגונה והרשעה במעשה אינוס. בית המשפט נימק את העונש הקל בשיקולי שיקום כמו גם ב"נסיבות האירוע" שקשורות להתנהלותה של המתלוננת שהייתה בקשר רומנטי עם הנאשם. על קלות העונש הוגש ערעור, שהתקבל ובית המשפט העליון חזר פעם נוספת על המסמרות שנקבעו באשר לזכותן של נפגעות עבירות מין לשינוי לבבות.

בית המשפט העליון קבע נחרצות כי "ההיכרות המוקדמת בין המשיב למתלוננת; הסכמתה הראשונית למערכת היחסים המינית; והעובדה כי השניים קיימו בעבר יחסי מין בהסכמה, הן אינן בגדר נסיבות מקלות הקשורות בביצוע העבירה ואין בהן כדי להפחית מחומרת מעשיו של המשיב או מחומרתן של העבירות בהן הורשע. זכותה של כל אישה לשינוי לבבות, והסכמתה ליחסים בנקודת זמן אחת, אין בה משום היתר לכפות על גופה מעשים המנוגדים לרצונה בנקודת זמן אחרת, והיא אינה מפחיתה – ולו קמעה – מחומרתם של המעשים המאוחרים" (פסקה 24).

  1. התחשבות בפגיעה תודעתית-רגשית בקורבנות עבירה יש בה כדי לשלול חופשה מאסיר – רע"ב 5708/16 מרעי נ' שירות בתי הסוהר (18.7.16):

פסיקה חשובה נוספת ניתנה תוך כדי דיון בבקשתו של אסיר המרצה עונש מאסר בן 11 שנים לאחר שהורשע בהסדר טיעון במעורבות בהריגת גרושתו של אחיינו. הוא עתר לשירות בתי הסוהר להשתתף באירוע חתונה משפחתי בה יהיו נוכחים ילדיה של המנוחה, אשר התנגדו להשתתפותו בנימוק שהדבר יגרום להם פגיעה תודעתית-רגשית.

בית המשפט העליון דחה את בקשתו של האסיר וקבע כי התחשבות בהשפעה האפשרית על קורבנות העבירה היא אחד השיקולים שעל בית המשפט והגורמים המוסמכים לשקול בבואם אם לאפשר לאסיר לצאת לחופשה, זאת גם בהעדר חשש שהמבקש יבקש לפגוע בהם פיזית, ודי רק בפגיעה התודעתית-רגשית שהם יחושו (פסקה 5).

  1. חובת מעסיק לברר תלונה על הטרדה מינית גם אם מוגשת נגד צד שלישי שאינו עובדו – סע"ש 50535-06-12 פלונית נ' בולקינד (26.7.16):

עוד פסיקה מעוררת השראה ניתנה במקרה בו התובעת עתרה לתשלום פיצוי בשל אי קיום חובת הנתבע מכוח החוק למניעת הטרדה מינית לברר את תלונתה. לטענתה, עובד עצמאי ששכר משרד במקום עבודתה בשעות הערב נהג להטריד אותה פיזית ומילולית. היא הלינה על כך בפני מעסיקה הישיר שטען שלא היה חייב לערוך בירור מאחר שלא היה עובד שלו, כאמור.

בית המשפט דחה את הטענה וקבע כי שעה שמובאת בפני מעסיק תלונה על הטרדה מינית הרי שהוא מחויב לפעול בהתאם להוראות החוק ולברר את התלונה, זאת גם שעה שהתלונה מתייחסת לצד ש–לישי שאינו מועסק על ידי המעסיק.

השאירו תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

תגובה אחת

  1. אורי בן ארי on

    בתי המשפט פוסקים מזונות גבוהים מאוד ביחס להכנסות האב..וכך נוצר מצב שהאב לא משלם.כי אין לו ממה לחיות.ואז הוא נכנס לסחרור. ומבין שלא יוכל לעמוד בתשלומים.ולא אין מה לאכול אז הוא לא משלם…היום החובות לביטוח לאומי מעל 5 מיליארד שקל חוב מזונות.בגלל המצב.כדי לפטור את הבעיה צריך לקבוע מזונות לפי היכולת של האב.וגם יותר נמוכים .כדי שהוא יוכל לחיות ולשלם מזונות