רובע החלונות האדומים: זנות, מדיניות ומי שביניהן.

 

עיריית אמסטרדם פועלת בשנים האחרונות לסגירת הפעילות של החלונות האדומים ברובע המפורסם. האם מדיניות זו פועלת לטובתן של הנשים אשר עובדות בה?

לפני שנתיים הזדמן לי לבלות סוף שבוע באמסטרדם. עוד לפני הטיול, קיוויתי להגשים חלום ישן ולראיין אישה שעובדת ברובע החלונות האדומים המפורסם בעיר. ככל שהתקרב המועד חשבתי על כך עוד ועוד והחלטתי שלקנות מאישה את זמנה ולשאול אותה שאלות הוא מעשה יהיר ובלתי מתחשב. מעבר לכך- סיכוי גדול שהנוכחות שלי לא תהיה שונה משל לקוח רגיל, ובכך יחסי הכוחות ישמרו- אם לא יותר גרוע, הרי עם לקוח רגיל האישה תדע להתנהל; עם סטודנטית סקרנית למגדר ייתכן ואי הנעימות תגדל פי כמה.

כתל אביבית, ראיתי לא פעם ולא פעמיים א.נשים בצמתים ובסמטאות מסתודדות עם לקוחות. ראיתי אלפי "כרטיסי ביקור" עבור מאות המכונים ו"הדירות הדיסקרטיות" שפועלות בעיר.

כנקבה, גם אותי ניסו לשדל לזנות בנעוריי- הציעו לי לעבוד במסאז'ים. "רק הרפיה עם כפפות גומי. מה אכפת לך?". ידעתי יותר טוב.

הקרבה המוחשית במקביל למרחק התודעתי העצום שמתנהל ביני לבין עולם זה הוא שהיווה את מניעי לראיין אישה אשר עובדת בזנות במדינה שבה הזנות ממוסדת חוקית ותרבותית. רציתי לגעת אך פחדתי.

החלטתי לוותר על הריאיון. אבל לא על טיול לילי ברובע המפורסם. במהירות שבה אני וידידי נכנסנו אל הרובע- יצאנו ממנה. הרגשתי בחילה. יום הדין הגיע. נשים מוכרות את גופן ללא כחל וסרק. שום עדנה ושום מירוק. פה באים כדי לקנות מין, אבל כל מה שאני יכולתי לראות הוא את הקנייה של נשים. רבבות של נשים עומדות כמו סחורה בחלונות ממתינות לשימוש. המילה החפצה קיבלה פנים אמתיות.

אבל, ותמיד יש אבל, יש מי שחושבות אחרת. במקרה זה, עובדות המין ברובע החלונות האדומים של אמסטרדם, חושבות אחרת. לפני כשבוע, עובדות מין וחברות בארגון ההולנדי,  PROUD, ארגנו הפגנה כנגד הסגירה של החלונות האדומים. כ- 200 עובדות מין וקהל תומכים הפגינו ברובע וצעדו לבית העירייה. חבושות פאות ומסיכות וונציאניות, הן קראו לעירייה להפסיק את "הניקיון" של האזור ולאפשר את פעילות החלונות עצמן.

בשנת 2007 החלה עיריית אמסטרדם בפרויקט שינוי פני הרובע ההיסטורי. הפרויקט, שמכונה Project 1012, שם לו למטרה לשנות את האזור לבעל אופי יוקרתי על ידי פינוי החלונות האדומים ובעלי עסקים נוספים (ביניהם חנויות מזכרות, קופי שופס וחנויות סקס) ואכלוסם במלונות בוטיק, חנויות מעצבים ושאר עסקים שייפנו לקהל "איכותי".  במסגרת הפרויקט, העירייה מעוניינת לצמצם את היקף המקומות בהם מתרחשת פעילות פלילית- ביניהם סגירת חלונות הראווה שבהם כידוע מתקיים ניצול מיני ופיזי של א.נשים. חשוב להדגיש, העירייה לא שמה לה למטרה למגר את התופעה לחלוטין מלב העיר אלא לצמצם את היקפה ובכך לתת לרובע "מתיחת פנים" תוך שמירה על צביונה המקורי.

זנות היא חוקית בהולנד. באמסטרדם, עיר נמל היסטורית, הזנות התקדמה יד ביד עם ההתפתחות של העיר התוססת. נשים היו מוכרות את שירותיהן המיניים לגברים; בפאבים וסלונים של שתייה, בבתי בושת שפעלו במרתפים תחת החסות והמרות של מאדאמס ומעבר לדלתות ווילונות של חלונות בבתי דירות. עם התגברות הליברליזציה בהולנד, הווילונות הוסתו הצידה והנשים החלו מוכרות את גופן באופן גלוי מבעד לחלונות הראווה. למשך תקופה ארוכה, המצדדים במיסוד הזנות בעולם השתמשו בדוגמת אמסטרדם על מנת להוכיח שמיסוד הזנות יכול להיות פתרון הולם ומוסרי למי שמעוניין לרכוש שירותי מין ולמי שרוצה למכור אותם.

השאלה של חופש רצון רלוונטית לדיון זה, שכן מי באמת "רוצה" לעבוד בזנות ולקיים יחסי מין כ-15- 20 פעמים ביום עם גברים שונים? מי "רוצה" להעביר את גופה ואת נפשה תחת אלימות מילולית, פיזית ומינית אינסופית? והכי חשוב- מי הן הא.נשים שפונות לזנות כפרנסה? הרי שאם זנות הוא עניין של "חופש בחירה" מעניין שמרבית הא.נשים העוסקות בזנות הן דווקא בעלי אמצעי הבחירה המועטים ביותר: ממעמד הכלכלי הנמוך ביותר, מקבוצות של מהגרי עבודה, זרות, מיעוטים אתניים וגזעיים, וילדות וילדים מחוסרי בתים.

שאלת הרצון ו"חופש הבחירה" אם כן- היא חשובה. אך ממשלת הולנד, בדומה לכל ממשלה אחרת בעולם, אינה מתעסקת בזוטות שכאלו. עם זאת, היא כן מודאגת מסחר בלתי חוקי בא.נשים למטרות ניצול ושיעבוד מיני. בנושא זה- המדיניות של רוב הממשלות היא חד משמעית והן פועלות למיגור תופעת הסחר בנשים.

עיריית אמסטרדם טוענת ש- 70% מכלל עובדות המין בתחום שיפוטה הן קורבנות של סחר.  את הנתון הזה, מבקשות עובדות המין בעיר להפריך וטוענות שחלה ירידה משמעותית במספר הקורבנות של סחר בבני אדם, עד כדי לאחוזים בודדים מכל אלפי הא.נשים שעובדות ברחבי העיר.

במהלך השנים האחרונות, כחלק מפרויקט 1012, כ- 115 חלונות נסגרו מתוך ה- 500 החלונות הפעילים ברובע. זנות באמסטרדם אינה מוגבלת לפעילות באזור החלונות האדומים בלבד; מכירת שירותי מין ברחוב, דרך שירותי ליווי, באינטרנט ובמועדונים הם רק חלק מהפלטפורמות בהם מוצעים שירותי מין. מתוך אלו, העבודה בחלונות האדומים מוכתרת כבטוחה ביותר. בחדרים לדוגמא, יש כפתור אזעקה לשימוש במקרה של תקיפה, המשטרה נמצאת בקרבה מידית, וארגוני בריאות משגיחים על התברואה וההיגיינה בחלונות. ככל שהתמונה מתבהרת, מתבררת סיבת הדאגה של הנשים אשר מתכוונות להמשיך לעבוד בזנות- החלונות הייתה אפשרות סביבת העבודה הבטוחה ביותר עבורן.

רות' מורגן- ת'ומס (Ruth Morgan- Thomas), המייצגת והדוברת של Global Network of Sex Work Projects, ארגון בינלאומי שמטרתו שיפור תנאי ההעסקה והתברואה של עובדות ועובדי מין ברחבי העולם ויצירת מחקר ואיסוף נתונים אודות תעשיית המין, אמרה בנושא: "אמסטרדם עשתה זאת כמו שצריך. היא אפשרה לנשים, לגברים, ולטרנסג'נדרים לעבוד בבטחה. כעת הם סוגרים את החלונות. מהלך זה יהפוך את הא.נשים לפגיעים" (בתרגום חופשי). בנוסף, טענו המפגינות מארגון PROUD שבמקום לנסות "להציל" את עובדות המין, חיוני יותר להקשיב להן, והן מסכימות פה אחד שיש לעזוב בשקט את מקומות העבודה שלהן. סגירת החלונות מחייבת את עובדות המין לחשוף את עצמן לסביבות עבודה מסוכנות יותר.

נכון לעת עתה, עיריית אמסטרדם הגיבה שאין בכוונתה לסגור עוד חלונות, אך נראה שבניגוד לדרישת המפגינות, החלונות שנסגרו לא ייפתחו מחדש.

נראה אם כן, שהפרמטר הראשון שעשוי "לשפר" במעט את עבודת המין הוא סביבת העבודה ורמת שליטתה של האישה בסביבה זו. פרמטר זה מביא אותי לדיון קצר אך נוקב בתמונת המצב העגומה של זנות בישראל. זנות מותרת בישראל, אך בניגוד להולנד היא אינה ממוסדת. במילים אחרות, לא קיים פיקוח או הסדרה של הנושא בחקיקה ובאכיפה, כך שהמדיניות של המשטרה כלפי נשים בזנות מסתכמת בהתנהלות לא התנהלות או כ"עצם שלא יכלה לבלוע אך גם לא להקיא" כדבריה של  נעמי לבנקורן. בנוסף המשטרה רואה בנשים העוסקות בזנות כעובדות ב"מקצוע העתיק בעולם" ולכן אין טעם למגר אותו, ואף דבקים באמונה הסקסיסטית שזנות הוא כלי פונקציונאלי שמונע את אינוסן של נשים "הגונות". לא במפתיע, השוטרים עצמם צורכים זונות.

כאמור, על פי החוק הישראלי נשים העוסקות בזנות אינן עוברות כל עבירה, וכמוהם גברים הקונים שירותי זנות (להוציא לקוחות זנות קטינים). עם זאת, החוק אוסר על פעילות נלווית לזנות: סרסרות, הבאה לידע זנות וניהול בית בושת. בתחילת שנות השישים, הסתיים תהליך הניסוח של הצעת החוק שנועדה להחמיר את העונשים המוטלים על סרסורים. בין השאר ביקש המחוקק לתקן את הגדרתו של בית הבושת: עד אותו הזמן נדרשו שתי נשים שיעסקו בבית אחד על מנת להגדירו כבית בושת. לאחר התיקון, פירש בית המשפט העליון באופן מוטעה סעיף זה כחל גם על נשים העוסקות בעצמן, בביתן בזנות. חקיקה זו הייתה ועודנה הרסנית עבור נשים רבות שכן היא מאלצת אותן לפנות לגורם מתווך על מנת לעבוד בזנות- לסרסור או לבית בושת ובכך מפקיעה מהנשים את השליטה על תנאי העסקתן ומובילה אותן לעבודה בתנאים לא בטוחים עבור סרסורים נצלניים. בנוסף, אל הניצול שבתנאי העסקתן של הנשים,שיותר ממחצית משכרן הולכת למעביד/ סרסור, הרי שהנשים סובלות מהתנכלות של המשטרה כלפיהן.

כותבות פמיניסטיות רבות התייחסו לקיום של זנות כמשקפת ליחסה ועמדתה של החברה כלפי נשים ככלי שמטרתו לענות לסיפוקיהם של גברים, כאשר הנאתה וחווייתה של האישה אינם מהווים כלל נקודת התייחסות. מעבר לכך, הרי שהביקור אצל עובדת מין אינו בשביל המין בלבד, אלא בשביל חווית מין השזורה בכוחניות: על האישה לבצע את ציווי הגבר. מנגד, קיימת הטענה שאם נשים רוצות למכור את גופן, הן זכאיות לעשות כך, אך בצורה הבטוחה ביותר ששומרת על שלמות בריאותן הנפשית והגופנית, תוך שהן המנהלות היחידות של מסחר זה.

אין ספק שהכרה ומיסוד של הזנות תוך כדי אכיפת חוקים לשמירה על הנשים עשויה להיטיב עם מצבן של נשים אשר נמצאות במעגל הזנות; אך במקום זאת אני תוהה האם לא היה עדיף שינוי רדיקלי- הרי ידוע שחוק מתפקד כמכונן של נורמות חברתיות ומוסריות. שינוי מסוג זה היה עשוי להיות ניצן ראשון של חברה הוגנת ומוסרית כלפי נשים, חברה שנוקטת עמדה חד משמעית נגד אלימות כלפי נשים וגופן. הוקעה מוחלטת מסוג זה הייתה משנה משמעותית את תרבות ההחפצהOperation 1012 – Amsterdam Red Light District under attack של נשים ואף מצמצמת את היקפה הנרחב ואופיה הנצלני של תעשיית המין העכשווית. במקביל, נשים לא היו רואות את גופן כסחורה, מוצר חליפין שניתן לקנייה ולשימוש דרך חלון ראווה.  

לקריאה נוספת:

http://behindtheredlightdistrict.blogspot.co.il/2014/09/less-human-trafficking-in-amsterdam.html

http://wijzijnproud.nl/

http://www.nswp.org/

http://www.antitraffickingreview.org/index.php/atrjournal

 

 

 

 

 

השאירו תגובה

תגובה אחת

  1. שושי שמיר on

    העמדה שלי היא ששימוש בגוף של אשה באופן כזה הוא מעשה אונס ואלימות. אבל בלי להיכנס בכלל לשאלת העמדה – לי אישית ברור שבישראל כל דבר יהיה רע יותר תחת הממסד. כשרואים מה קורה בכל מקום – מהמשטרה עד הפוליטיקאים, הצבא, הבמה והרחוב, אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם שימוש ברווחי זונה יהפוך ללגיטימי. כל בעלי הכוח יהפכו לסרסורים, וכל הזונות לשפחות מין, ששומרים על בריאותן הפיזית רק ברמה שזה משרת את הלקוחות. כמובן שעל בריאותן הנפשית בכלל אין מה לדבר. כל דבר – רק לא להיכנס לטלפים הממוסדות בישראל.