רות לוביץ'

מאת רוני אוסלנדר, פרויקט "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה"

רות לוביץ (ורשה, פולין, 1 בדצמבר 1906 — תל אביב, 27 ביולי 2010), היתה פעילה קומוניסטית. פעילה במפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל מאז תקופת היישוב, ומאז הקמת המדינה במק"י (מפלגה קומוניסטית ישראלית) ועד חד"ש. היתה פעילה פמיניסטית ופעלה לקידום מעמד האישה, ממקימות אנד"י, ארגון נשים דמוקרטיות (לימים ארגון תנד"י) ונשיאתו. פרסמה שני ספרים: קורותיה של ידידות (בהוצאת תנועת הידידות ישראלבריה"מ, 1984) וספרה האוטוביוגרפי בחרתי לחיות במאבק (בעריכת משה בןחורין, הוצאת שחר). נפטרה בגיל 104 ובכך היתה לחברת המפלגה הקומוניסטית בוותיקה ביותר בישראל. 

ילדות ועלייה ארצה

נולדה באחד בדצמבר 1906 בורשה, פולין בשם אנה (אנקה) ורשביאק.1 בתקופת נערותה ניהלה מאבקים אידיאולוגיים עם אביה, שהיה סוחר דתי מן המעמד הזעירבורגני. חרף התנגדותו היא החליטה להמשיך את לימודיה התיכוניים, ואף מצאה עבודה כדי לממן את שנות הלימוד בגימנסיה. במהלך לימודיה נחשפה לוביץ' לראשונה לתנועת "השומר הצעיר" בוורשה, אליה הצטרפה ב-1922 כאשר היא בת 16. בהמשך הצטרפה גם לתנועת פצ"ק (פועלי ציון שמאל).2 מלאת התלהבות נעורים, היא נמנתה על ההמונים שנסחפו במזרחאירופה אחר החזון המלהיב של מהפכת אוקטובר. ב-1922 השתתפה בהפגנה סוערת ואלימה לכבוד ה-1 במאי (בה נקטה המשטרה הפולנית באלימות יתרה נגד המפגינים, בכלל זה שימוש באלות ובנשק חם), ושבה להפגין שנה מאוחר יותר חרף איומים כי תסולק מתנועת "השומר הצעיר".3 ב-1929 בהיותה בת 23 4, חרף המשך התנגדותו המוצהרת של אביה, הגיעה לארץ ישראל בעלייה מטעם "השומר הצעיר" במטרה להקים חברה "צודקת ושוויונית" בקיבוץ בנימינה.

חיים בקיבוץ ושביתת הפועלים הערבים

Cquote2.svg

"השמעתם? הפועלים הערביים, העובדים בפרדסים של היהודים, הכריזו שביתה!" פרץ אלי נרגש לתוך הצריף. "שביתה?! איפה?" "כאן, במושבה, בבנימינה, חבר'ה, יש שביתת פועלים ערביים!" צעק בקול רם, כאילו כולנו חרשים. "הם שובתים ומבקשים מאיתנו סולידריות".

Cquote3.svg
– מתוך ספרה "בחרתי לחיות במאבקכפי שצוטט ב"חלוצה מסוג אחר", חנות הספרים של איתמרהחלוצות – דף מידע מספר 50, 10 ביולי 2014

 

עם הגעתה ארצה הצטרפה לקיבוץ בנימינה, והתגוררה במושבה בעלת אותו שם בפאתי הקיבוץ. היא הושמה בעבודה בלול התרנגולות ובענפים חקלאיים נוספים.5 כשנה לאחר מכן, נשלחה ללמוד בביה"ס לבנות בת"א, שהיה מסונף לחווה החקלאית בנהלל.2 בתקופה זו, התרחשה שביתת הפועלים הערבים בפרדסי המושבה בבנימינה. בהספד שכתב לה, תיאר דב חנין את השביתה מבחנה הפוליטי הראשון של לוביץ' הצעירה.6 על חילוקי הדעות הכלכליים בין בעלי הפרדסים היהודיים לבין הפועלים הערביים למדה עוד קודם לכן במהלך ביקורה ב"מסעדת הפ"צקים" בת"א ושיחותיה עם הפעילים שם בדבר רווחיהם הגדולים ורמת חייהם הגבוהה של בעלי הפרדסים לעומת אלה של הפועלים3 5, אך כשהחלה השביתה היה עליה לקבל החלטה אידיאולוגית, והיא בחרה בצד של הפועלים, שכן ברוח האידיאולוגיה הסוציאליסטית שהנחתה אותה והגדירה את פועלה משחר ילדותה הרגישה קרובה ומחוברת יותר לפועל הערבי העני מאשר לבעל הפרדס היהודי העשיר.6 הדבר הוביל לעזיבתה את קיבוץ בנימינה ומעברה לת"א, שם עבדה כעוזרת בית.2

פעילות קומוניסטית

עוד בימיה בקיבוץ נהגה להגיע בחשאי למפגשיה של הפק"פ (ביידיש: פאַלעסטינישע קומוניסטישע פרטײַ, המפלגה הקומוניסטית של פלשתינה, שבעבר כונתה המפס"ע – מפלגת פועלים סוציאליסטית עברית). התנהלותו של היישוב העברי בא"י במהלך שביתת הפועלים הערבים גרמו למעין התפקחות כואב עבור לוביץ', שטענה בעצמה כי הייתה "צעירה ופתיה" כאשר חשבה שציונות לאומית ושוויון סוציאליסטיקומוניסטי יכולים להתקיים במקביל.7 לדבריה, מקרים כגון שביתת הפועלים הערבים ו"כיבושי הקרקע והעבודה" מהערבים גרמו לה לתדהמה, שכן לא יכלה להבין כיצד היהודים יוצאים כנגד הפועלים הערביים במקום לתמוך בהם ולהיאבק יחידו נגד "המנצלים העשירים" ו"כיבוש האימפריאליסטי הבריטי". הן היא והן כל קיבוץ בנימינה ושלוחיותיו בגן שמואל ועין שמר היו במבוכה רבה בעקבות זאת, שכן הפעילות הציונית בשטח סתרה את האידיאולוגיה הסוציאליסטית שלהם. לוביץ' תארה זאת במשפט "פון מרק אלעק, פון הרצל אשמעק" (טועמים את מרקס ומלקקים מהרצל).7

את הקיבוץ עזבה בשנת 1931 והתקבלה כחברת מפלגת הפק"פ, לימים מק"י, המפלגה הקומוניסטית הישראלית).2 7 באותם ימים פעלו הקומוניסטים בארץ ישראל במחתרת, שכן הם הוצאו אל מחוץ לחוק ונרדפו הן בידי המשטרה הבריטית והן בידי המתיישבים הציונים.7 8 9 10היה עליה לחיות בסודיות, להימנע מהחזקת כל רישומים וראיות מפלילות בביתה, להחזיק ברכוש מועט בלבד שיאפשר שינויי כתובת תדירות ולהישמר כל העת מפני מלשינים. אפילו את הקיבוץ עזבה באמתלה, כאשר השיגה אישור מחלה והחלמה בעיר ומאז לא שבה. גם מחבריה בקיבוץ נבצר ממנה מלהיפרד, שכן אסור היה לה להשאיר כתובות או להודיע על חברותה במפלגה.7 8

עם הצטרפותה למפלגת הפק"פ, הוטל עליה התפקיד של לעמוד בראש מסגרת שנקראה "עזרה אדומה", שהייתה למעשה ארגון סיוע עצמאי מטעם הקומינטרן (האינטרנציונל הקומוניסטי בבריה"מ) למשפחות של חברי מפלגה ותומכים קומוניסטים אחרים בישראל שנעצרו בידי המשטרה הבריטית. משפחות אלה נשארו ללא תמיכה ולעתים ללא פרנסה, ו"עזרה אדומה" בראשותה של לוביץ' סייעו להם מתחת לפני השטח. במקביל, מעל פני השטח, המשיכה בעבודתה במשקי בית. בתקופה זו נאסרה בידי הבריטים על פעילות קומוניסטית וישבה זמן מה בכלא.2  11

הבחירות לוועידת הפועלות בשנת 1932

עד הוצאתה מחוץ לחוק, התמודדה המפלגה הקומוניסטית בבחירות לארגונים והרשויות העבריות בישראל (כגון ההסתדרות) תחת השם "פרקציית (סיעת) הפועלים". למן ירידתה למחתרת, ניסתה המפלגה להריץ מועמדים "עצמאיים" ברשימות "בלתימפלגתיות". ב-1932, נעשה ניסיון שכזה להריץ רשימה שכללה את לוביץ' בעצמה ל"וועידת הפועלות" (לימים "מועצת הפועלות" וארגון הנשים נעמ"ת). ועדתהבחירות המרכזית פסלה את הרשימה, בטענה כי מדובר ברשימת "הפרקציה". לוביץ' קיבלה הוראתה לגשת למחרת בשבע בבוקר לביתו של בןגוריון ולדרוש ממנו שיכנס את ישיבת הוועדהפועל כדי לבטל את ההחלטה.

חרף התרגשותה וחששתה מן המעמד (שכן עד אז רק קראה על בןגוריון וראתה אותו מרחוק), מילאה לוביץ' את הפקודה בנאמנות, הגיעה לביתו של בןגוריון ודרשה ממנו לכנס את הוועדהפועל. בןגוריון כתב מכתב בנושא, ולוביץ' העבירה אותו אל החבר רמז, יו"ר הועד. הוועדהפועל של ההסתדרות אכן נועד באותו יום, והחליט לא לשנות את החלטתו. תומכת קומוניסטית שעבדה בוועדהפועל דיווחה כי אכן נערך דיון בנושא, בו אמר בןגוריון "אם היה לי ספק, שהרשימה הנדונה היא של הפרקציה, הרי הטרוריסטית השחורה הקטנה, שהתפרצה הבוקר לחדרהשינה שלי, אישרה זאת".

בוועידת הפועלות עצמה, הגיעה במטרה לדרוש את רשות הדיבור ולשאת נאום. הדבר הוביל למהומה רבתי, בה התפתחה קטטה בין חברי הפרקציה שנכחו במקום לבין חברי תנועת "הפועל", אויבים ידועים של הקומוניסטים. המהומה הסתיימה בכל ששישה חברים ב"הפועל" נשאו את לוביץ' על כתפיהם והשליכו אותה על הקרקע מחוץ לבניין. היא וחבריה נמלטו משם בטרם תגיע המשטרה הבריטית. אם מאסרה בעקבות חברותה ב"עזרה אדומה" לא היוותה עבורה את טבילת האש הקומוניסטית, הרי שמה שהיא כינתה "נאומה הקצר ביותר" בוועידת הפועלות בהחלט עומד בהגדרה.3 5

בשנת 1946 רצתה לוביץ'  להתמודד בראש רשימה קומוניסטית בבחירות למוצעת ראשון לציון, אולם קצין מחוז תל אביב פסל את מועמדותה, והפסילה אושרה ע"י בית הדין העליון.12 ב-1980, נאמה שוב בפני וועידת הפועלות, ובמפגש עם חברות הארגון לאחר מכן הזכירה את גירושה מן האולם ב-1932. אחת הנוכחות הצהירה בגאווה כי היא הייתה זו שדאגה לסילוקה, ושהייתה עושה זאת שוב בשל שנאתה לקומוניסטים, שהתפתחה בה כאשר ראתה את מעשיהם בבריה"מ בטרם עלתה ארצה. לוביץ' השיבה לה "יבושם לך. לא למדת ולא שכחת כלום".5 10

ציונות ופוסט ציונות

בציונות ראתה לאומנות אשר סותרת את עקרונות הסוציאליזם, את האידיאולוגיה הקומוניסטית ואת הוראותיו הברורות של המנהיג הסובייטי לנין בנושא, נמשך למעשה כל ימי חייה. משנת 1948 הייתה חברת הוועד המרכזי של מק"י, ובנוסף הייתה חברת הלשכה הפוליטית בין 1969 ל-1990 ויו"ר ועדת הביקורת המרכזית. היא נמנתה עם מקימי "ליגה וי" (הארגון להגשת סיוע לבריה"מ במלחמתה בנאצים) ובהמשך עם מקימי תנועת הידידות ישראלבריה"מ, בה כיהנה גם כחברת הנהגה. ב-1971 העניק לה הסובייט העליון את אות לנין על פועלה בישראל, תרומתה למפלגה ולקומוניזם הבינלאומי, וב-1984 פרסמה את ספרה הראשון "קורותיה של ידידות", תעמולה קומוניסטית אנטיציונית נוקבת לציון 40 שנה לתנועת הידידות.8 11 על שולחנה היה מצוי תמיד כד שקיבלה במתנה כאות הוקרה ממיכאיל גורבצ'וב בעצמו.13

בהמשך, תרמה רבות להקמתה של מפלגת חד"ש, שבשיתוף עם מק"י ידועה כמפלגה אשר "שוחה נגד הזרמים החזקים של הלאומנות בשני העמים, בקרב היהודים ובקרב הערבים". הדבר היה ביטוי לשותפותה בפרויקט הפוליטי המאתגר ביותר במדינה – יצירת פוליטיקה יהודיתערבית משותפת בחברה שלחם חוקה הוא ההפרדה והעוינות בין שני העמים. היא האמינה כי ההבנה בין בני האדם והשותפות האנושית והחברתית חשובות יותר מן החלוקה הלאומית, וכי הלאומנות בשני הצדדים תוביל בהכרח לחורבן לאומי מצדה של ישראל.6 8

פעילות פמיניסטית

Cquote2.svg מספרים על גולדה מאיר, שבהיותה בקיבוץ אמרה, שאין הבדל בין הזנת פרות לבין הזנת גבריםוהלכה לעבוד במטבח. גם גולדה מאיר, כידוע, לא נשארה במטבח. וזהו הדבר היחיד המשותף לנו. Cquote3.svg
דוד מרחבהאדומה האחרונה – עם מותה של רות לוביץ'מקור ראשון (מוסף יומן), 6 באוגוסט 2010 

 

Cquote2.svg

סירבתי לעבוד במטבח או בקומונה [מחסן הבגדים]. התקוממתי נגד העבודות ה'נשיות'. למעשה הייתה זו תחילת המאבק האישי שלי לשווין הזכויות של האישה

Cquote3.svg
מתוך ספרה "בחרתי לחיות במאבקכפי שצוטט ב"חלוצה מסוג אחר", חנות הספרים של איתמרהחלוצות – דף מידע מספר 50, 10 ביולי 2014

בין אם מתוך האידיאולוגיה הסוציאליסטיתקומוניסטית (שדגלה בשוויון מגדרי מלא בשוק העבודה) ובין אם מתוך תודעה פמיניסטית, פעלה לוביץ' רבות למען שוויון זכויות ומעמד האישה. היא נמנתה עם מקימות ארגון הנשים הדמוקרטיות היהודיות והערביות תנד"י (תנועת נשים דמוקרטיות בישראל). בשנת 1952 נבחרה כמזכירתו הכללית של הארגון ומאוחר יותר לנשיאת התנועה. במשך עשרות שנים הייתה חלק מן הסיעה הקומוניסטית במועצת ההסתדרות ובנעמ"ת ובפדרציה העולמית של נשים דמוקרטיות.11 בשנת 2005, כאשר שמעה על המשלחת של המפלגה הקומוניסטית לקובה, התרעמה על כך שהמשלחת הורכבה מגברים בלבד.8

חיי משפחה

בעלה הראשון היה אדם בשם הופמן, עמו התחתנה במעין "נישואין פיקטיביים פוליטיים" כחלק מיוזמתה של המפלגה הקומוניסטית בישראל לחתן את חברי המפלגה עם אוהדים בעלי נתינות פלסטינית, למען מניעת גירושם מן הארץ בידי בשלטונות הבריטיים. אלו שגורשו ניסו להגיע לרוסיה, או שנעלמו כליל, באופן שתואר על ידה כ"טרגדיה". הוא נחקר בבולשת הבריטית על נישואיו לה, אך טען בלהט ונחישות "אבל אני אוהב אותה", משפט שהפך לכינויו בקרב מכריו וחבריו.7

בן זוגה זרח לוביץ' עלה ארצה כציוני בשנת 1928, היה לקומוניסט, עזב את קיבוץ משמר העמק והיה למנהל חברה ישראלית ליבוא ספרים מבריה"מ ומדינות הגוש המזרחי. הם הכירו כאשר היא עברה לראשונה לגור בתלאביב. לפני נישואיהם הוא הספיק לעבור "שני נישואין פיקטיביים פוליטיים"  כמו אלו שעברה לוביץ'. כאשר נאסרה לראשונה על מעורבותה במפלגה הקומוניסטית וב"עזרה ראשונה", כבר הייתה בהריון עם בנם הראשון, לו החליטה ביחד עם האסירות הקומוניסטיות האחרות לקרוא לארגו קבליירו, על שם המהפכן הספרי. כיום, לארגואיתן לוביץ' הוא מהנדס ואיש עסקים מצליח המתגורר בלונדון לאחר שמכר את חברת ההנדסה הבורסאית שייסד, ובנה השני דוד לוביץ' עוסק במכירת כרטיסי טיסה. זרח לוביץ' הלך לעולמו זב-1984 והיא לא נישאה שוב. שלושה מנכדיה לא חיים בארץ אך לא בשל מניעים קומוניסטיים ו/או אנטיציוניים.2 7 8

ילדיה לא הלכו בדרכהבנה איתן סיפר: "זה קצת הפריע לה, אבל היא קיבלה את זה בהבנה", וכי "כאב לה שבחרנו לא לרחת בזה חלק, כמו שכאב לה כשהיא הבינה שבאופן טבעי הזניחה את ילדיה ולא הייתה איתם מספיק בגלל העבודה. גם אני הרגשתי כך ובהחלט ביטאתי את זה, אבל גם הודיתי על כך שהיא חיה מספיק שנים כדי שנוכל להתפייס".8

שנים אחרונות

בשנת 1985 פירסמה לוביץ' את ספרה האוטוביוגרפי "בחרתי לחיות במאבק" המלמד מלבד על חייה על הפעילות המהפכנית הקומוניסטית בישראל עבור כל צעיר/ה המבקש/ת להצטרף למפלגה. את שנותיה האחרונות הקדישה לאיסוף חומרים על תולדות המפלגה הקומוניסטית בארץ ובחוץ לארץ, מנהיגיה וחבריה, וייסדה את הארכיון ההיסטורי של המפלגה. במקביל, פעלה בשיטתיות לקליטת המצטרפים הצעירים החדשים במפלגה ולקידומם כ"לוחמים מסורים למען עולם ללא מלחמות, דיכוי, ניצול ואפליה".11 בשנת 1997, והיא בת 91, השתתפה ב"פיקניק העממי" של ותיקי ואוהדי המפלגה הקומוניסטית בארץ לציון יום השנה לניצחון הצבא האדום על הנאצים.2

בגיל 102 הלכה להצביע בבחירות המוניציפאליות לעיריית תלאביב (נתנה קולה לדב חנין) ובבחירות לכנסת מתוך הכרה בחשיבות ההצבעה. חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי מחד"ש תיארה כיצד עלתה בכוחות עצמה במדרגות, חרף גילה.8 גם בשנותיה האחרונות, לאחר שחצתה את גיל מאה, המשיכה בפעילות פוליטית וביקשה להיות מעורבת ככל היותר בפעילות של מפלגת חד"ש. נפטרה בשנת 2010 מאירוע לב כאשר היא בת 104 וחברת המפלגה הקומוניסטית הוותיקה ביותר בארץ.2  8 11

את ספרה "בחרתי לחיות במאבק" חתמה במעין דיאלוג בינה לבין עצמה כנערה, בה הסבירה לגבי המאבק בו בילתה בכל חייה כי: "הבינותי שדרוש לכך זמן רב, מעבר לחייו של דור, מעבר לחיי", וסיימה בהבעת תקווה: "אל יתרעמו עלי בניי, נכדיי וידידיי הצעירים על כך שלא בניתי להם עולם כזה שבו רציתי שיחיו. אני אומרת: אגיע לעולם כזה באמצעות הדורות הבאים".5 14

יואב גולדרינג, חבר מועצת עיריית תל אביב וחבר במפלגת חד"ש אמר שהיתה חד"ש, אמר שספרה היה "סוג של מוטו" וכי היתה אחת הנשים המנהיגות במפלגה, לצד תמר גוז'נסקי וחברת הכנסת אסתר וילנסקה ודוגמה לאישיות ששחתה נגד הזרם. גוז'נסקי הוסיפה כי "היא האמינה שאדם פוליטי צריך לעשות כל מה שהוא יכול".8

לגבי הארכיון הספרותי שהקימה לוביץ' , סיפרה גוז'נסקי  כי "היא אמרה שלא יכול להיות שהסיפורים של האנשים הנפלאים האלה ייעלמו כשהאנשים ייעלמו. היום בדיעבד אנחנו יכולים רק להעריץ אותה על זההיא עשתה זאת בהרבה אהבה ורגישות. הסיפורים האלה בעצם הופכים את ההיסטוריה מאוסף מסמכים למשהו חי עם בני אדם. זו הראייה הפוליטית הרחבה שלה – עם הרבה אנושיות".8

בנה, איתן לובייץ', סיפר ש"היא ראתה את החיים כהרפתקה. "היא הייתה עיתונאית, סופרת ופוליטיקאית. היא הייתה אמא ובת נהדרת לאמה, ואף טיפה בה בשנותיה האחרונות. כשאבא שלי חלה היא עזבה את הפוליטיקה לחלוטין לכמה שנים, וחזרה רק אחרי שהוא נפטר. היא נסעה המון וביקרה בהמון מקומות. אפשר להגיד שהיו לה חיים מאוד עשירים".8

במאמר אחרי מותה סופר ש"מכריה, חבריה ובני משפחתה מספרים בחיוך שהיא בעלת קומה נמוכה ושיעור קומה גם יחד; שהוכיחה בחייה ובמותה את האמרה שקומוניסטי, או שהוא מת בגיל 18 מכדור של רובה, או שהוא חי לנצח." דב חנין כתב: "רות הייתה אישה מרתקת. היא התעניינה באנשים וידעה ליצור קשר עם רבים ושונים. החשיבה שלה הייתה מאופיינת ביצירתיות ובפתיחות. העקרונות לא הובילו אצלה לנוקשות. היא ידעה לחייך ולצחוק, לבקר את עצמה ולבקר את תנועתה, בלי לאבד את עצמה ובלי לאבד את דרכה".6

קישורים חיצוניים:

טל בשן, רות האדומה, מעריב (מוסף סופשבוע), 20 בדצמבר 1985, עמ' 13-10.

האדומה האחרונה בבלוג מרחב פוליטי של דוד מרחב, 6 באוגוסט 2010.

ההספד של דב חנין לרות לוביץ' באתר אדום ירוק של דב חנין, 7 באוגוסט 2010.

 

לקריאה נוספת:

יעקב מרקוביצקי, המרדף אחר "האחים האדומים": הבולשת הבריטית והפק"פ (1933-1921), עיונים בתקומת ישראל 12, 2002, עמ' 303-289.

 

הערות שוליים:

1 טל בשן, רות האדומה, מעריב (מוסף סופשבוע), 20 בדצמבר 1985, עמ' 13-10

2 דוד מרחב, האדומה האחרונה – עם מותה של רות לוביץ', מקור ראשון (מוסף יומן), 6 באוגוסט 2010

3 מתוך ספרה "בחרתי לחיות במאבק" כפי שצוטט ב"חלוצה מסוג אחר", חנות הספרים של איתמר, החלוצות – דף מידע מספר 50, 10 ביולי 2014

4 בכתבה של טל בשן נכתב כי לוביץ' עלתה ארצה ב-1922 כאשר היא בת 18, אך שאר המקורות (בכללם לוביץ' בעצמה בספרה) מדווחים כי עלתה בסוף 1929 כשהיא בת 23

5 מתוך ספרה "בחרתי לחיות במאבק

7 טל בשן, 1985, עמ' 12

8 גלי גינת, אמא אדומה, מעריב nrg, 5 באוגוסט 2008

9 מרקוביצקי, יעקב, המרדף אחר 'האחים האדומים: הבולשת הבריטית והפק"פ (1933-1921), עיונים בתקומת ישראל 12, 303-289.

10 מתוך ספרה "בחרתי לחיות במאבק" כפי שצוטט במבט משמאל, מתוך "בחרתי לחיות במאבק", 15 באפריל 2009.

11 המפלגה הקומוניסטית הישראלית, ההלוויה של הפעילה הקומוניסטית הוותיקה רות לוביץ' תתקיים מחר, 28 ביולי 2010.

13 טל בשן, 1985, עמ' 10

14 מתוך ספרה "בחרתי לחיות במאבק", כפי שצוטט אצל גינת, 2010

מתוך ספרה "בחרי לחיות במאבק

השאירו תגובה