Reading Time: 3 minutes

תרבות האונס שגברים לא רואים

Reading Time: 3 minutes

פוסט אורח מאת:  דניאל סולומון
מכירות את זה שיש מסיבה או אירוע או סתם מפגש חברים איפשהו וזה קורה בלילה וזה נגמר מאוחר? וכדי להגיע לשם את צריכה לקחת בחשבון שתסתובבי לבד בלילה? וכבר נגמר לך הכסף על מוניות שאת לוקחת כדי להיות כמה שפחות לבד ברחוב, גם אם מדובר בעשר דקות הליכה? וגם לקחת מונית מאוחר בלילה זה לא אידאלי כי לכי תדעי מי זה נהג המונית הזה ומה עובר לו בראש? ואז את מעדיפה לא לצאת בכלל? ואת יושבת בבית ומתבאסת שאת לא גבר?

לא יודעת מה אתכן לי זה קורה הרבה, אבל אתמול בלילה סירבתי להיכנע לתרבות האונס ויצאתי בלילה לבד על האופניים שלי.
כמובן שזו הייתה חוויה מורטת עצבים משום שכשאני יוצאת לרחוב בלילה, כל גבר שבא מולי גם אם הוא האיש הכי נחמד בעולם, הופך להיות פוטנציאל למשהו רע שיכול לקרות לי ובכל פעם שאני עוברת אותו בשלום אני מודה על מזלי הטוב, אה וגם כמובן חשה אשמה שחשבתי עליו מחשבות כאלו.
לבסוף הגעתי ליעדי בשלום, כעת צריכה לקחת בחשבון גם את הדרך חזרה, יוצאת לפני שבא לי כי בתרבות האונס זה נחשב כבר מאוחר לאישה להסתובב לבד בחוץ.

ובדרכי חזרה ברחובות תל אביב וגבעתיים הנחשבים 'בטוחים' יחסית למקומות אחרים, הרחובות היו מלאים בנערים מתבגרים, בקבוצות ויחידים, שיכורים, מעשנים, קולניים, עומדים על הכביש וחוסמים את דרכן של מכוניות, הנהגים צפרו להם והם בתמורה קיללו אותם והעירו את כל השכונה בלי שמץ של בושה. כל חמש דקות נתקלתי בעוד קבוצה כזו, הם היו בכל מקום, בפארקים, חסמו מדרכות, באמצע הכביש ובכל פעם שעברתי קבוצה כזו חזרתי לנשום.

הרחוב הפך לשדה קרב ואני הייתי בכוננות מתמדת.

להנות מהנסיעה לא בא בחשבון בכלל, עברתי גבר ועוד גבר ועוד קבוצת נערים, תוך כדי רכיבה מוודאת שלא עוקבים אחרי, שלא רודפים אחרי, שלא זורקים עלי משהו, מנסה לזכור לנשום, ממשיכה לרכב בכל הכוח והכי חשוב שומרת על ארשת הפנים הכי אדישה שלי, כדי שלא ידעו שבתוכי אני מתה מפחד.

התחלתי להתעייף ממאמץ הרכיבה באופנים המיושנות שלי בעליה המעצבנת של לה גארדיה והטייסים, אך הכרחתי את עצמי להמשיך לרכב ולא לעצור, לא הייתה לי ברירה, הרגשתי כמו טרף קל והייתי חייבת לצאת משם כמה שיותר מהר.

המרחב הציבורי נוכס כולו לנערים ולגברים ולי בתור אישה לא הייתה הזכות להיות שם, לא באמת.

באחת מהקבוצות שעברתי ראיתי נער שהיה כל כך שיכור שהחל לצעוק על חבריו ולקלל את כל העולם והם החזיקו אותו בכוח שלא יברח לכביש או יעשה משהו מטורף, הוא נראה אחוז אמוק ורכבתי ממש קרוב אליהם, אחד מהם צעק לי: איזה כוסייייית!!!!! היי את באופניים י'כוסית אפשר סיבוב? עשיתי את עצמי לא שומעת והמשכתי לנסוע כשלבי דופק במהירות.

רגע לפני כן עברתי בשלום קבוצה נוספת של נערים שבאו מולי באופניים חשמליות במהירות מופרזת, אחד מהנערים חשב שיהיה זה מצחיק לא לתת לי לעבור, הוא נסע מולי ולא הראה סימנים שהוא מתכוון לפנות לי את הדרך. כבר הגעתי לעצירה מוחלטת, מימיני היה כביש מהיר ומשמאלי שאר הנערים שחסמו את המעבר, לא נותר לי אלא לקוות לטוב. הוא הגיע ממש קרוב אלי ורק בשנייה האחרונה, סטה הצידה.

הרגשתי כמו דמות במשחק מחשב שנמצאת במסלול מכשולים ובכל רגע צריכה להדוף מכשול אחר שבא מולה מבלי לאבד ריכוז ומבלי להיפגע כדי לא לאבד חיים ולהגיע לשלב הבא.
עד שהגעתי לרחוב שלי הרגשתי שכמות החיים שנותרה לי הייתה כמעט אפסית ובמונחים של משחק מחשב, גססתי.

בזמן שקשרתי את האופניים שלי שמעתי נערים צועקים, הם המשיכו כך עד שלוש בבוקר וכשלא יכולתי יותר, ביקשתי מהם שיהיו בשקט, חבויה בין התריסים שלי, נסתרת בחשכה ומנסה לייצר את הקול הכי נמוך ותקיף שאני יכולה. בתגובה אחד הנערים אמר לחברו: תגביר!!, עד שאיימתי עליהם במשטרה והם סוף סוף השתתקו או הלכו.

בשלב זה כבר כאב לי כל הגוף והייתי עצבנית, כעסתי על העולם הדפוק הזה, על זה שאני חיה במאה 21 ומרגישה בימי הביניים ושלפחות בימי הביניים הדברים היו על השולחן, היה ברור שהחברה היא כזו בה גברים שולטים- נשים נשלטות ואף אחד לא ניסה להכחיש זאת וכיום אנחנו חיים בתרבות אונס במסווה של שוויון.
כעסתי על החינוך המחורבן מהבית ובבתי הספר, על התקשורת הפטריכאלית והמיזוגנית, על הפורנו המלא בשנאת נשים המכשיר אנסים ובני אנסים, על הנערים המסכנים האלו שכל כך מנותקים מעצמם, שלא מבינים כמה סבל הם מביאים בהתנהגות שלהם ואולי הם כן מבינים. חשבתי לעצמי שאם כך הם התנהגו אלי והם לא מכירים אותי בכלל, אז איך הם מתנהגים למורות שלהם? לבנות שאתם בכיתה? הרגשתי בחילה.

חשבתי על זה שאף גבר לא יכול באמת להבין את החוויה הזו, כשאני מספרת לגברים על החששות שלי ברחוב, הם מתפלאים, חושבים שאני מגזימה, שאני צריכה להפסיק לפחד כל כך, אומרים לי להסתובב עם ספריי פלפל כאילו זה הפתרון לכל הבעיות בחיים. עברתי סדנה להגנה עצמית לנשים, אבל זה לא אומר שאני לא מפחדת יותר. יש כאלו שאף מוסיפים ואומרים לי שגם הם מפחדים לפעמים ללכת ברחוב בשעות מסוימות במקומות מסוימים כאילו שזה אמור לגרום לי להרגיש יותר טוב, כאילו שהם מבינים בדיוק על מה אני מדברת, הם לא.

ואז כשהכעס שבתוכי כבר איים להתפוצץ, קרסתי לתוך שינה מחזיקה במחשבה המעוותת על כמה שאני ברת מזל שעברתי עוד יום מבלי שאנסו אותי, ליל מנוחה.

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. Avatar
    רקאני

    סתם סיפור שבו לא הרגשתי את תרבות האונס, מחוץ לתל אביב: הלכתי לפני כמה שבועות לאירוע פוליטי שהסתיים בשעה יחסית מאוחרת ולבטח חשוכה (הרי מחשיך כבר מחמש בערב) הלכתי לבד בחושך עד החניון לאורך כ-500 מטר במקום מבודד יחסית והרגשתי בטחון מוחלט (אולי מדומה)? כבר חוויתי בעבר את תחושת הפחד הזאת שמתוארת כאן אז לחוות את הרוגע והבטחון נתן לי תחושת חופש אדירה.

  2. Avatar
    אני

    מה הקשר לתרבות אונס? אי אפשר להאשים חצי מהאוכלוסייה במעשים של כמה ערסים שנתקלת בהם. אני מבינה את הפחד אבל עדיף שתפני לטיפול פסיכולוגי בשביל לטפל בטראומות אם זה ממש מונע ממך לצאת מהבית בכל שעה.

    1. Avatar
      רוני

      את חושבת שהיא היחידה שמרגישה ככה? יש עוד מלא נשים שמרגישות ככה, כולל אותי, ואין שום קשר לטיפול פסיכולוגי, ובטח שזה לא נובע מ״כמה ערסים״. הפחד נובע מדברים שקרו ועדיין קורים לנשים, וזה פחד לגיטימי לגמרי בהתחשב במצב.

    2. Avatar
      טל הורוביץ

      זה שאת כותבת "מה הקשר לתרבות אונס" מראה שאין לך מושג מה היא תרבות האונס. ועל המשפט שכתבת – "אי אפשר להאשים חצי מהאוכולוסייה…" כבר צמחה תרבות ממים שלמה מרוב שזה לעוס ושחוק. הנה, תחכימי קצת:
      http://jezebel.com/your-guide-to-not-all-men-the-best-meme-on-the-interne-1573535818

      ולשלוח מישהי לטיפול פיסכולוגי…? מציעה שתתחיל בלשלוח את עצמך.

    3. Avatar
      דפנה

      למה שלא תפני אתתתתת לטיפול פסיכולוגי כדי לטפל בטראומות שלך שגורמות לך להיות אטומה לנשים אחרות? אולי תפשפשי בזיכרונך המודחק ותגלי את התקיפות וההטרדות שעברת, וכל מה שבחורה אחרת כותבת ומדברת, רק גורם לך לפחד ולבדוק מה אירע אצלך.
      אם הנשיא יושב בכלא על מעשי אונס ורבים ידעו על כך ושתקו, ויש חשד לשרים, ראש עירייה, אנשי צבא, אנשי משטרה שתקפו מינית, הרי שמדובר כך על דפוס התנהגות של חצי אוכלוסיה ו"נבחריה", שהתנהגותם מהווה מופת לנוער ולשאר האוכלוסיה.

  3. Avatar
    Steve

    לא מדובר בתרבות האונס אלה בתרבות האי אכיפה של המשטרה וההורים
    צריך להוציא רשיון להורים ולא לתת לדבילים חסרי אחריות להתרבות
    וגם קצת בתרבות האלימות הכללית שכולנו חיים בה גברים ונשים

  4. Avatar
    אסף

    או קי, ולהיות גבר זה קל??
    ללכת עם משהי ממש מתוקה ולהבין שבכל הזדמנות שבה תיכנסו לאיזה ״היתקלות״ עם חבורה שכזאת / נהג שחתכתם בטעות / סתם שיכורים עם פוטנציאל לבעיות- אתה ורק אתה צריך להיות עכשיו האל המושיע בכבודו ובעצמו..
    אחרת, איזה ״גבר״ אתה, לא להיט אה…
    וללכת לבד ברחוב בלילה, גבר גבר, לא כוסית במיני, גבר שבגברים, לא היה נתקל בקבוצת הנערים העלובה שתיארת? לא היה חוטף אחת לבטן אם לא היה בא לו לתת למישהו / לכמה מהם סיגריה שביקשו?
    נכון, אישה זה לא פשוט, גם גבר זה לא.

  5. Avatar
    shaharsoref

    כתבת כל כך יפה ומדויק מה שאני בדיוק מרגישה ומנסה הסביר הרבה פעמים לגברים. תודה.

    1. Avatar
      משתמש אנונימי (לא מזוהה)

      #אתלאצריכהלפחד#

      כבר כל כך התרגלנו לזה.. לפחד מלחכות לבד לאוטובוס ..להיכנס לחניון בלילה ללכת ברחוב חשוך או לפחד שעוקבים אחריך ..

      אילו סיטואציות שנשים עוברות ברמה היומיומית ..
      מה היית עושה בשביל לא לחשוש מהמקרים האלה…
      לדעת שתוכלי לצאת מכל מצב.. להרגיש בטוחה.. לזהות ולהגיב לכל אירוע..

      בואי לקבל תכלים שעושים את ההבדל..
      אפשר אחרת..

      קורס הגנה עצמית בשיטת #ה״ספייקי״#
      מועבר על ידי ראש שיטת קונג פו..

      לפרטים נוספים
      סיפו ספיר טל- 052-2508570
      או בפייסבוק Sapir Tal

  6. Avatar
    מוכנה לכל תרחיש

    לא מגזימה, לצערי, אכן דבר נכון. כשיוצא לי לפעמים ללכת בשעות האלה ברחובו, אני תמיד סורקת סביבה לדרכי המילוט ו כמובן תמיד! בלון גז מדמיע איתי

  7. Avatar
    ישראל ישראלי

    תודה לך כל פעם שאני קוראה דברים כאלה זה עוזר לי יותר ויותר להבין מה עובר לכם בראש ברגעים כאלה, אבל יש כאן בעיה שאפילו שמאוד חשוב לי לכבד כל אדם לא משנה מי הוא, אז אני ניתקל בסיטאציה שבא אני הולך ברחוב או נוסע באופניים ואני רואה מבטים של נשים שרואות אותי כאנס. לי זה מאוד חבל שזה קורה ואני עושה הכל כדי לשנות את התרבות הזאת סביבי, למרות שאני מבין ומכבד את הפחד הזה שלכם.

    מי יתן ויום אחד נחיי בעולם מתוקן שלא נפחד ללכת ברחוב!!!

  8. Avatar
    הלית

    אני מכירה טוב מאוד את התחושה הזו. אני זוכרת את עצמי כילדה הולכת אפילו בשעות הצהריים ומנסה להתעלם מהמבטים של הגברים שחודרים אליי לגוף. בלילה פשוט הייתי הולכת בפחד מסתכלת כל הזמן סביבי לראות שאין מי שעוקב אחריי או אורב לי. מה שהזוי שלא מזמן חזרתי בערב לרכב שלי שעמד בחניון וחשתי איך הלב שלי דופק חזק. רוצה כבר להכנס לאוטו , להתניע ולעוף משם….

  9. Avatar
    מ

    אני די מפחד שישדדו אותי או ירביצו או ירצחו אבל היי אונס גם מפחיד ..

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

חטאתי לפנייך ואני לוקח אחריות

Reading Time: 5 minutes התנצלות, מרחב החלמה ולקיחת אחריות אמיתית הם חלק מהתהליך המורכב שקורבנות מתמודדות איתו לאחר פגיעה. אך, מובן מאליו ככל שזה יישמע, טרם הבנו את המשמעות הרחבה של הדברים

בעקבות האימהות – יומן מסע

Reading Time: 12 minutes השיטה פשוטה – הם קודם כל מפצלים בין המפגינים. מרחוק אנחנו רואות אימהות אחרות, אנחנו מקוות שזה עוזר. כמה דקות אחר כך הן מופיעות עם עיניים אדומות ומספרות שהפעם, האלימות הופנתה גם אליהן.