חיים רגילים, ילדה אחת, עבודה עם משכורת גבוהה
לימודים ומחשבות על דירה גדולה יותר.
בן זוג מקסים, בית ממוצע, הסתכלות לעתיד ורוד
הגיע ילד נוסף לעולם
חייכן ורגוע
כזה שישן לילה שלם, אוהב לאכול וכמעט לא בוכה.
התרגלנו למשפחה גדולה יותר.
המשכנו לחלום, עבדנו קשה, הכול היה טוב.
יום אחד, ברגע אחד, התנפצו החלומות.
"הילד שלך חולה…"
חולה? אשפוז? סרטן? טיפול נמרץ? ניתוח?
אצלנו???
בבית המושלם???
ברגע אחד הכרנו מציאות אחרת.
חיכינו ליד חדר הניתוח, הילדה הגדולה בבית, מחבקת את הבובה, מסרבת לישון אצל המשפחה
אני מחבקת את האוטו הקטן שלו, בן זוגי משפיל מבט
הלב דופק, המתח גואה…
את כבר לא חושבת יותר על העבודה שצריך להגיש לאוניברסיטה
בן הזוג לא מציץ למייל לבדוק הודעות מהעבודה
מתקשרת לעבודה להודיע שלא אגיע בזמן הקרוב.
לא ידעתי אז, שיותר לא אעבוד שם…או בכלל…
בני הקטן, ביום הולדת שבע, שכב במיטה, מחובר למיליון צינורות, ישן בשקט.
הימים עברו, ההבנה שזה סיפור ממושך מאוד חלחלה אלי די מהר.
ההערכות בבית השתנתה לבלי היכר.
שיקום ארוך, אפילפסיה שהופיעה כאורחת ונשארה, תרופות ועוד תרופות
אשפוזים רבים ולילות ללא שינה.
חלום הדירה הגדולה התרחק לבלי שוב
הלימודים כבר לא היוו צורך או עניין
העבודה שלי התמקדה בילד אחד
הבן שלי…
השנים חלפו, הכרנו את ביטוח לאומי, תו נכה, מאבקי בירוקרטיה
אפשרתי לבן זוגי לעבוד
החברות נעלמו אט אט והכרנו עולם אחר
מלא אהבה וחוזק
הכרנו חברים חדשים, הורים שלא מוותרים אף פעם.
ידענו שגם הבן שלנו יזכה לחיים טובים.
החלטתי לא לחזור לעבודה
עדיין מציצה מדי פעם על חברותי הישנות
עומדת במרפסת בבוקר
הנה עוד אחת יוצאת לעבודה
מאופרת ולבושה יפה
ואני, מעירה בנשיקה את בני, נותנת תרופות, מלבישה אותו ושולחת לבית הספר.
אם הרגיש טוב ונשאר ללמוד, הספקתי לקרוא
לנקות ולבשל
לבקש עוד הפניה לעוד בדיקות
לרוץ לקנות תרופות כי נגמר
אם התקשרו מבית הספר, רצתי מהר לחבק, לקחת הביתה
לקרוא איתו ספר, לעזור לו לאכול
לשחק איתו
לקחת אותו להידרותרפיה
לטייל איתו בפארק
לצפות איתו בטלוויזיה
לדעת שאני כל עולמו
והוא כל עולמי
בזמן האחרון אני שוב נאבקת
הפעם, שימשיך לקבל שירותי חינוך בבית, כמו שהיה פעם.
אני לא נבהלת
זאת העבודה שלי
קיבלתי משימה לחיים
וכמו כל משימה אחרת
גם את זאת אבצע על הצד הטוב ביותר
הרבה יותר מכל משימה שהייתה לי בעבודה או בלימודים
כי אילו החיים האמיתיים
החיים שמכניסים אותך לפרופורציה
שעוד בגד חדש, אודם או מסיבה
אלכוהול או טיול או לחו"ל
לא שווים כלום
לעומת חיבוק ונשיקה מילד אחד
שאומר לי כל הזמן
שאני האימא הטובה ביותר בעולם
ושלא יחליף אותי באף אחת אחרת…..
אימא אחת
מול מחלה ענקית, מפחידה שלא מרפה
מציאות שלעיתים כואבת
משברים גדולים
והצלחות גדולות הרבה יותר
ואני??
מלאת אהבה
עקשנית מאוד
ואנחנו, כל המשפחה יחד
נ נ צ ח !!!
