מאת: עומר מוסקוביץ, מוזיקאית

אתמול מישהו שלח לי הודעה כדי שאבוא להופעה שלו בקפה ביאליק. אמרתי לו שאני לא יכולה כי יש לי כבר כרטיסים להופעת מחול באותו ערב וגם שאלתי אותו למה הוא לא הגיע להופעה שלי באוזן בר. באותו ערב של ההופעה שלי, הוא שלח לי שנייה לפני שעליתי לבמה את ההודעה הבאה: ״אם את משאירה לי חינם יש סיכוי שאבוא״. התעצבנתי מאוד. מה זאת ההודעה הזאת? אתה רוצה תגיע אתה לא רוצה אל תגיע. מיותר לציין שאנחנו לא חברים וגם לא ידידים. זה סתם מישהו שהיה שולח לי הודעות מטרידות אחת לכמה זמן. כתבתי לו שזה 40 שקל ושאין לי הזמנות לתת. נחזור לאתמול, הוא טען שהוא כן הגיע להופעה באותו ערב. אמרתי וואלה. מגניב. לא ידעתי. נהנית? שאלתי. אמר שהיו כמה שירים ״אחלה״ ועוד משפט כמו: זה היה קצת חדגוני. כתבתי לו ״וואלה. תודה על הפרגון״. כן זה היה קצת ציני. אף אחד לא ממש ביקש ממנו לתת ביקורת. זה היה יותר שאלה מנומסת של כן לא שחור לבן אבל כמובן שכל ישראלי חושב שדעתו היא דברי אלוהים חיים וכל העולם שותק בשביל לשמוע את מה שיש לבן אדם הספציפי הזה להגיד. נעזוב את זה. בכל אופן הוא המשיך ואמר: ״אם היינו שוכבים הייתי צריך להחמיא לך אבל בגלל שאנחנו לא, אני מרשה לעצמי להיות כנה איתך״. כתבתי לו ״אז איזה מזל שאנחנו לא שוכבים ולא נשכב אף פעם״ הוא כתב: ״נבר סיי נבר״ והפסקתי לענות לו.

הסתובבתי כל היום בתחושה ממש קשה. זה לא יצא לי מהראש. בעיקר הגועל נפש. המחשבה הדוחה הזאת שהוא נוגע בי. נגעלתי מהעניין הזה שהוא מקשר בין ההופעה שלי, היצירה שלי, הדבר הכי חשוב לי בחיים ולבין הדברים המלוכלכים שיש לו בראש. עבדתי קשה כל חיי בשביל ההופעה הזאת, בדיוק כמו כל הופעה אחרת שלי והוא פתאום מוריד אותי בבת אחת להיות סתם אישה עור ועצמות. בבת אחת, הוא לקח לי את אותי. את עומר המוזיקאית, עומר האמנית, עומר שקורעת את התחת בעבודות מזדמנות, כותבת שירים וזה בכלל לא משנה אם הוא אהב את עומר המוזיקאית או לא. כי הוא לא ראה אותי בתור עומר המוזיקאית. הוא החליט להוריד אותי לדרגת בשר. אם היינו שוכבים הוא היה יכול לשקר לי. מקסים. לגבר מוזיקאי שמופיע זה לא היה קורה בחיים. גבר מוזיקאי אולי היה חוטף ביקורת אבל לא היו מורידים אותו לדרגת בשר. הוא כמובן אמר את זה ״בצחוק״ ואני בטוחה שיש גברים אולי אפילו רובם שלא מבינים מה כל כך נוראי באמירה הזאת. אז אני אגיד מה לדעתי כל כך נורא: נוראית ההתייחסות לגוף שלנו כאשר אנחנו רק מנסות לעסוק במקצוע שלנו. נוראית המחשבה שזה לגיטימי לחלוק איתנו ״מה היית עושה או לא עושה לנו״ כאילו זה דבר שלגיטימי לחלוק. נוראי איך ביקורת על הופעה (טובה, רעה, סתמית) צריכה לקשור בתוכה את עניין הגוף שלנו, הפרטי, האישי. נוראי כמה זה מעליב ולא צודק. נוראי כמה אי אפשר פשוט לעשות את מה שאת עושה. נוראי כמה השיח פה מגעיל וכמה חוסר רגישות וגסות. האבסורד הכי גדול זה שהבן אדם קורא לעצמו ״אמן״. זה מקרה מאוד קטן כביכול, אבל הוא מבטא משהו הרבה יותר גדול ועמוק. הוא מבטא משהו שקורה כל הזמן. הוא מבטא את ההתמודדות היומיומית של נשים. הוא מבטא אלימות. אתה יכול לדבר על ההופעה שלי בלי להכניס את יחסי המין שאתה רוצה לעשות איתי. השיח פה חייב להשתנות. נמאס שגברים מרשים לעצמם להגיד מה שבא להם ומה שעובר בראש המעוות שלהם. נמאס מתחומים ״אפורים״. כן, מן הסתם אני לא אלך למשטרה להתלונן אחרי כל הערה כזאת או אחרת ברחוב ואין לי את הכוח הפיסי לשבור לבן אדם את העצמות למרות שממש בא לי. אבל יש דברים שצריך לדבר עליהם. יש מלא גברים שחושבים שזה לגיטימי מה שהאידיוט הזה אמר. יש גברים נורמטיביים לחלוטין שחושבים שזה לגיטימי. שמה כבר קרה. מה כבר אמרתי.

אני כותבת את זה בדמעות.
אנשים יגידו לי בטח שהעולם הוא כזה ושאני לא צריכה להתייחס ושאני צריכה פשוט ״לשחרר״ ולהמשיך הלאה. וואלה לא. עובדה. לא המשכתי הלאה. זה מכעיס כל כך. יש דברים שצריכים להיאמר. למילים יש כוח ולא משנה לי כמה ממורמר היית וכמה היית צריך להקטין אותי באותו רגע, דברים כאלה לא צריכים פשוט לעבור.
מקווה שגברים יחשבו טוב לפני שהם מוציאים דברים כאלה מהפה שלהם. למילים יש כוח. יש השפעה. ואתם יכולים בבת אחת עם הגועל נפש שלכם פשוט לבטל בן אדם.
אתמול ראיתי את הפרק של בנות, מה אני אגיד לכם. זאת אמנות ברמה הכי גבוהה. ממליצה לכל גבר לראות. מקווה שנפסיק עם התחומים ״האפורים״.

תגובות

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.