מאת: מיכל כאהן

כבר מעל לעשור משמש היוטיוב כערוץ תקשורת בולט של כל מי שמבקש לחשוף את עצמו לעולם, בין אם כדי להציע את מרכולתו, להציג את האמנות שלו וגם לשפוך את ליבו. בעידן בו נראה שכבר אין דבר כזה חשוף מידי בחרה הבמאית איילת אלבנדה להקדיש את סרטה לבני נוער אמיצים שבוחרים להציג את תהליך ההתבגרות המורכב שלהם מול המצלמות, ולמעשה משדרים אותו מתוך החדר האינטימי שלהם. "בחדר שלי", סרטה הראשון של אלבנדה בהפקתה של נעמה פיריץ (אינג'יניו הפקות), הוא אסופת יומני וידאו של בני נוער מרחבי העולם ומעקב אחר ההתמודדות שלהם עם קשיי ההתבגרות במקרה הטוב ועם נושאים מורכבים של מגדר, הפרעות אכילה, היריון לא רצוי וזהות מינית ודתית במקרה הפחות פשוט. הסרט הוא מלאכת מחשבת של פסיפס אנושי ומרגש, המספק הצצה לנקודות הכואבות ביותר בחייהם של אותם בני נוער. הוא מעלה שאלות מורכבות על בדידות, הזדהות אובססיה והורות. אף שמדובר בבני נוער מרחבי העולם ואין מביניהם אף ישראלי, ניכר כי המבט של הבמאית בחומרים שוזר חוטים אוניברסליים מקשרים, חוצי דורות ומגזרים. במילים אחרות, גם אם לא לימדתן איך לקשור חיג'אב כמו לינה, סבלתן מהפרעות אכילה כמו רייצ'ל, פיתחתן אובססיה לאיפור כמו אריה או התמודדתן עם היריון בלתי רצוי כמו סיירה, בהחלט ייתכן שתמצאו את עצמכן בין החדרים המוצגים, חדרי הלב של הסרט.

עבודותיה הראשונות של הבמאית עסקו גם הן בחומרי יוטיוב ולמעשה שימשו כטיוטה לסרטה הראשון, שהשתתף השנה בפסטיבל דוקאביב ואף קטף את פרס המוזיקה. "בתואר השני שלי עשיתי עבודת וידאו שמבוססת על טקסי זיכרון וילדים שמצלמים את עצמם בהם", מספרת אלבנדה. "אחר כך המשכתי להתעסק עם יוטיוב וביימתי פרק לפרויקט תיעודי חברתי של ערוץ 8 שנקרא יחסים דיגיטליים. הפרק עסק בנערות שמלמדות איפור. זו הייתה שנת 2014 וכשהבאתי את החומרים האלה זה היה כאילו אקזוטי, חדשני. היום זה ממש נפוץ. הרגיש לי שזה רק קצה הקרחון ומשם המשכתי לעבוד על סרט דוקו באורך מלא".

אלבנדה התקבלה לחממת הנשים של הקרן החדשה לקולנוע שם פיתחה במשך שנה את הסרט. בהמשך קיבלה את תמיכת הקרן, ערוץ 8 וכן קרן קופרו. "הייתי צריכה להשיג תקציב באופן לא שגרתי ולהשקיע אותו בתחקיר ולא בצילומים. הרי בעצם זה היה רעיון ועוד לא היה ברור לגמרי איזה מהדמויות ייכנסו. אני מודה למי שתמך בי מאוד כי זה היה הימור. זה סרט ראשון והייתי צריכה להגיד בכל הכוח לעצמי שאני בטוחה שאצליח. זה כלל רגעים של חוסר ביטחון ופחד אבל האמנתי מאוד ברעיון שלי".

מה מושך אותך לעיסוק בבני נוער?
"זה תמיד ריתק אותי, לפני 10 שנים התעסקתי המון במונח בית, כל העבודות שלי התעסקו בשאלות על בית, הייתי הרבה מאוד שנים מהגרת ונודדת, אני כל הזמן מחפשת לאן אני שייכת ואני כל הזמן מתעסקת בלהגדיר את עצמי וכנראה שתוך כדי התהליך בו אני מנסה להבין מי אני, התמגנטתי לבני נוער, הם בשיא הפעולה הזו ואצלם זה מאוד מוקצן. אני מזדהה איתם ונבוכה איתם וזה נוגע בי במקומות הכי עמוקים".

איך התחיל תהליך העבודה? הם ידעו שהם משתתפים בסרט ויצרו חומרים?

"מעבר לחיפוש האישי שאני עשיתי התחלתי לעבוד עם תחקירנית, בהתחלה מכיסי ובהמשך  כשסיימתי את חממת הנשים, חברתי לנעמה פיריץ שהפיקה את הסרט. לאחר שהסרט קיבל תקציב לשמחתנו יכולנו להקים צוות גדול של תחקירנים. ההנחייה שלנו הייתה למצוא בני נוער שמדברים מתוך החדר שלהם, לא מאוד מוכרים ולא עם הרבה צפיות, בגילאי 12-20, שכבר מצלמים את עצמם מספר שנים. אחר כך כמובן נוצר קשר איתם, התכתבנו, הם לא יצרו חומרים במיוחד עבור הסרט, אני עקבתי אחרי מה שהם הביאו. הם כאילו שמים הכל שם, לחתום על ריליס לסרט כזה אמור להיות פשוט יותר מסרט אחר כי הם יודעים מהם החומרים. אין להם שום מושג איזה נרטיב אני בונה, אם זה מה שהם התכוונו אליו, וזה הטריק. התוצאה צריכה לעמוד במבחן הקוהרנטיות מבחינתם שעדיין זה הם והם עומדים מאחורי הדברים, אני יוצרת להם דיוקן עצמי חדש. היה לי מפחיד והיה לי קשה לישון בלילה. הייתי מתכתבת עם חלק מהם תוך כדי וגם היום, אני בקשר טוב איתם. עבר המון זמן מאז שהם חתמו על הריליס ואז הייתה תוצאה. ביקשתי שיראו לפני ורציתי שיאשרו את זה. הם כולם הרגישו חוויה חזקה מאוד מהסרט".

הכל אודות אמא, מצולם

אלבנדה נולדה בארה"ב ועלתה ארצה בגיל 5. היא גדלה בנתניה. בגיל 21 נסעה לניו יורק ואחר כך עברה לברלין שם גרה 9 שנים. היא למדה שם תואר ראשון ושני באמנות, שם החלה להתעסק בוידאו ארט וקולנוע נסיוני. לפני שבע שנים חזרה לישראל והמשיכה לתואר שני בקולנוע. במקור, הסרט שלה היה אמור לחפש את האמת שמאחורי Tutorials – קטעים מצולמים של נוער שמלמד ומעביר ידע דרך היוטיוב. היא רצתה לפתח אסופה של קטעים כאלה למבט על זהות ופרפורמנס. בהמשך הבינה שהחומרים שהכי מרתקים אותה נמצאים ביומנים מצולמים.

ההורים הם חלק מהסרט בעקיפין, לעיתים בני הנוער אומרים עליהם דברים קשים. איך הם הגיבו לזה?

"עניין אותי יותר לראות איך בני הנוער שאני עובדת איתם מרגישים בתוך התהליך ואחריו. ההורים נתנו את ההסכמה שלהם ולי היה חשוב לקבל אותה. אלה הורים שיודעים על ערוצי היוטיוב של ילדיהם. יש שם ביקורת חשופה על הכל, זה היה חלק מהעניין".

הסרט עוסק המון במראה חיצוני, זו בכל זאת איזושהי ביקורת על דור הסלפי למרות שזה לא מה שכיוונת אליו?

"אני חושבת שכולם מתעסקים בחיצוניות שלהם. היחס לחיצוניות זה משהו שהוא לא קשור למצלמות ואפילו לא שייך רק לדור הזה, אנחנו מתעסקים בגוף שלנו מלא, אנחנו כל הזמן מתעסקים באיך תופסים אותנו מבחוץ. אני יודעת שאני לא הפסקתי להתעסק בזה ואני לא יודעת מי הפסיק. זה אמצעי ביטוי בולט למאבק זהות והגדרה עצמית. אהבתי את זה, יש בזה כנות וזה כמעט מופשט.  אם נביט על הדמויות בסרט, אריה הוא הכי קיצוני. זה ילד צעיר מאוד שהאובססיה שלו היא לאיפור. יש ילדים שאובססיביים לפלייסטיישן או כדורגל וזה התחביב שלו. אבל אני יכולה להגיד שהוא ילד מאוד מחובק, אהוב, מטופל. ההורים שלו מטפחים את האהבה שלו ויש כאן מבט מרתק על קבלה ואהבה".

את בקשר עם כל הילדים? ספרי על המפגש לראשונה פנים מול פנים עם ליאם בארץ.

"אני בקשר עם כולם וגם כולם הוזמנו להקרנה. לא את כולם תפסנו בזמן ולא לכולם הסתדר להגיע בזמנים האלו. ליאם הגיע להקרנה בארץ. זה היה מרגש ומוזר, הוא גם ישן אצלי בבית. זה היה היסטרי, הוא תקשר עם הקהל ואני חושבת שהגיע לכאן בשלב בטוח יותר בחייו. אני נהנית להיות בקשר עם שאר הגיבורים, מתעדכנת במה קורה איתם".

למה ריאן הוא דמות בסרט בעצם? ניכר כי הסיפור שלו יותר גנרי ולא קיצוני כמו של האחרים.

"ריאן התחיל בתור דמות הרבה יותר גדולה. לקחנו כל דמות והמון חומר גלם וצמצמנו את זה לטיים לין של כל דמות. הסיפור של ריאן היה הרבה יותר ארוך ומורכב, התחלנו לשזור את הסיפורים אחד בשני, בסוף ריאן הצטמצם להיות הילד "הרגיל". היה לי חשוב שיהיה גם ילד מתבגר שמתמודד עם נושאים שכל בני הנוער מתמודדים איתם, ילד שמראה שכואב לו כשמישהי שברה לו את הלב".

אחרי כל כך הרבה שנים של עיסוק ביוטיוב, את מוכנה להיפרד? מה הצעד הבא?

"בא לי לעשות דברים שונים וללכת לקצה אחר. מצד שני יש המון דברים שוויתרתי עליהם בסרט. התחקיר הזה שנמשך עשר שנים בהן שיחקתי עם יוטיוב הביאו לידיי המון אינפורמציה וחומר שלא פגשתי בו קודם. אני חושבת גם על להעביר אותם למשהו עלילתי או להמשיך לרקום משם סיפורים בדרך אחרת. לחזרה שלי לארץ יש גם השפעה. בכל ביקור כאן הייתי חוזרת לברלין במוטיבציה גדולה של יצירה וכרגע אני יוצרת מפה, והצלחתי להכניס את רחבי העולם לסרט אחד. אני שמחה להיות בארץ, טוב לי כאן. כרגע אני לא מדמיינת את עצמי במקום אחר".

בחדר שלי יוקרן ביום שבת, 9.9.17, בערוץ 8 של HOT וכן ב-HOT VOD. בקרוב תתקיימנה הקרנות נוספות שלו ברחבי הארץ.

קרדיט תמונות: ערוץ 8 ואינג'יניו הפקות.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

ניתוח הספר "האירוע", שמספר את סיפורה של הכותבת שיברה הפלה לא חוקית בשנות ה60 בצרפת. הגוף הנשי הוא גוף ללא מוצא שכן כל ניסיון להפסיק את ההריון נתקל במערכות פטריארכליות חברתיות ומדינתיות. האירוע פורם את המערכות האלה וחושף צעד צעד כיצד נשים מנסות להציל את חייהן והסכנות הטמונות בכך.
אם אתן שואלות אותי מה הבעיה המרכזית המונעת מהאנושות להתמודד עם האתגרים הרבים שמציפים אותה – היא שפסיכופטים מולכים עלינו במופע מתעתע ואכזרי במיוחד. אבל יש מה לעשות, יש לנו כבר את הידע של איך להתמודד עם פסיכופטים

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.