יונתן היילו נסחט ונאנס פעמיים ע"י ירון איילין. כשפגש באנס שלו בפעם השלישית, יונתן אזר כוח ואומץ להגן על עצמו מפני מי שהתעלל בו ומירר את חייו. פעולותיו של יונתן הסתיימו במותו של התוקף. המדינה סירבה לראות במעשיו הגנה עצמית שכן לטענתה הוא לא היה נתון לסכנה מיידית ברגע התקיפה. יונתן היילו עמד לדין ולאחר שעונשו הופחת בבית המשפט העליון, נגזרו עליו 12 שנות מאסר.

סביר שאם התוקף היה חי ועומד למשפט על אונס, עונשו היה מגיע לעשירית מזה. סביר גם שהוא לא היה עומד כלל למשפט והתיק היה נסגר מ"חוסר ראיות" או "חוסר עניין לציבור". כך משתקף במערכת האכיפה הסדר הציבורי הקיים, לפיו האחריות לכל תוקפנות נגדנו מוטלת עלינו, על הלבוש ועל ההתנהגות שלנו, ולא על התוקפים. אנחנו צריכות לנחש בכל רגע את מחשבותיו של מי שעומד מולנו, גם אם תקף אותנו בעבר. אם הותקפנו כנראה שהגיע לנו ואוי ואבוי אם נתקומם, כי התקוממות היא מעשה של אלימות כנגד הסדר הציבורי. לזה קוראות תרבות האונס.

ירון איילין היה עבריין מין מורשע שלא קיבל טיפול ראוי. עצם העובדה שאיילין הסתובב חופשי כבר הייתה הפקרה של הציבור. ההפקרה הזו נמשכת עכשיו כאשר הפרקליטות ממליצה לועדת השחרורים שלא לשחרר את יונתן היילו. בימים אלו הפרקליטות מגנה בלהט גדול על הסדר הציבורי שמתואר לעיל, בכך שהיא מתנגדת במרץ רב לשחרורו המוקדם של יונתן היילו. לא סתם מתנגדת, אלא מקדישה לנושא ההתנגדות משאבים מעל ומעבר. כדי להחליט על ההתנגדות לשחרור, כינס פרקליט המדינה שי ניצן ישיבה מיוחדת. כמעט קשה להאמין שמדובר באותה פרקליטות שמטפלת בתיקי אלימות מינית ואלימות במשפחה, כי בהם היא בעיקר משתדלת להימנע מפעולה. אולי כדאי שהאנשים בפרקליטות שעוסקים בשחרור מוקדם של אסירים נפגעי אלימות מינית ואלימות במשפחה, יתחלפו עם אלו שעוסקים בהגשת כתבי אישום על אלימות מינית ואלימות במשפחה. נראה שזה יפתור הרבה ממה שמקולקל באיך שהמערכת הזאת מתפקדת.

צילום מסך מתוך כתבה של אריק וייס, ערוץ 10

כחלק מהסדר הזה שהפרקליטות כל כך אוהבת, מתקיימים עשרות קורסים ללימוד הגנה עצמית. הם מסתדרים מצוין עם הטלת האחריות על הנפגעת. לביקורת על הלבוש וההתנהגות יכולה עכשיו להצטרף גם טענה על הימנעות הנפגעת מהגנה עצמית. מלבד זאת, הגנה עצמית זו העצמה נשית ואנחנו רוצים להעצים את הנשים הקטנות שלנו. זאת, כמובן עד שנעשה שימוש בהגנה כזאת. השימוש בהגנה עצמית הוא אלימות כנגד הסדר הציבורי. אם הייתה תקיפה כנראה שהיא הגיעה לנו כי אנחנו נשים או כי אנחנו חלשות, פיזית, כלכלית, או מעמדית. אחרת התוקף לא היה תוקף אותנו. חוץ מזה, אנחנו בטח משקרות כי מי שהיא חלשה (או אישה) היא בדרך כלל גם שקרנית שבטח רוצה להשיג משהו.

בנוסף לכל אלה, עכשיו הפרקליטות מגדילה ושולחת לנו מסר, שאם נרצה להגן על עצמנו, עלינו לחשוב שוב ושוב האם אנו נמצאות באמת בסכנה מיידית. המחשבה הזו משתקת. בעיקר כשמדובר באלימות מינית שמתקיימת במצבים מאוד ספציפיים שבהם ייתכן שברגע אחד חשת מוגנת ובטוחה ושנייה אחר כך כבר לא. עכשיו, לצד הספק הטבעי שתמיד קיים אצלנו בסיטואציה הזו – האם עשיתי משהו לא בסדר, אולי הוא לא הבין אותי, אולי הוא תיכף יפסיק, אולי הוא לא באמת מתקרב לכיווני – אנחנו צריכות לחשוב שוב ושוב, האם אני בסכנה מיידית שאוכל להוכיח בבית משפט?

להגן על עצמנו או לא להגן על עצמנו, זאת השאלה

קורס ההגנה העצמית שעברתי לימד אותי המון. לא רק איך לתת מכות אלא גם על עצמי ועל הגוף שלי והיכולות שלי. הייתי ממליצה לכל אחת לעבור קורס כזה, אבל התנהלותה של הפרקליטות מחייבת אותי לסייג את דברי. אז אני ממליצה לכל משתתפת בקורס לא להשתמש בכלים שהיא מקבלת ביעילות רבה מדי אם היא מותקפת, אלא אם היא מוכנה לשבת בכלא חלק ניכר מחייה. יותר מכך, אני סבורה שיש לחייב כל מי שמציעים קורס או סדנה להגנה עצמית להצהיר שהחומר הנלמד לא נועד ליישום בפועל. בנוסף, יש להזהיר את התלמידות בעל פה ובכתב שבעקבות יישום החומר הנלמד הן עלולות לבצע מעשים שיחשבו פליליים. אחרת, מפעילי הקורסים האלו מציגים מצג שווא לפיו השימוש במהלכים הנלמדים הוא כדאי תמיד במצב של תקיפה. האמת היא, שאם את מעדיפה את חופש התנועה היחסי שיש לך, כלומר בשעות היום וברחובות שעוברים בהם הרבה אנשים, אולי עדיף פשוט לחכות בשקט שזה יעבור, להדחיק ולהמשיך הלאה.

יונתן היילו כבר שילם מחיר גבוה מדי על כך שהגן על עצמו מפני אונס. אנחנו מבקשות שיתנו לו עכשיו ללכת הביתה ולנסות לשקם את חייו, וזה בגדר צמצום הנזק שכבר נגרם לו. במידה וידחה השחרור של יונתן היילו, המסר שנקבל מהתעקשותה של הפרקליטות הוא אל תגנו על עצמכן, הבטחון שלכן לא חשוב, מגיע לכן לחיות בטרור. אין לכן מה להתלונן כי לא ייצא מזה כלום ואם תגנו על עצמכן מאונס בזמן אמת נדאג שתקבלו 20 שנה בכלא.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בשבעה לאוקטובר נהרגו חיילים ואזרחים בניסיון לשמור על הגבול בעוטף עזה. עשרות אלפי משפחות פונו מהצפון, מה שהוביל לניתוק מהקהילה ולפטירה מהירה של אנשים הרחק מבחיתם. גם את טקסי הקבורה היה קשה לעשות ביישובים בהם הלחימה המשיכה להתרחש. הכתבה מביאה שלושה סיפורים של התמודדות עם מוות ואבל בזמן המלחמה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.