מאבק המורות הנוכחי לא משפיע על רובנו. אבל לא במקרה מקצוע ההוראה סובל מפיחות כה דרסטי במעמדו. כמו כל מקצוע שיש בו רוב נשי, המשכורות ירדו, היוקרה נעלמה וכיום משרד החינוך מתייחס למורות ולמורים שמועסקים בו בצורה לא מכובדת ולא מתקבלת על הדעת. מורה אחת מספרת לנו איך הנושא נראה מבפנים.

מאת: גילי ברזילי

לפני כשלוש שנים התחלתי לעבוד כמורה בבתי ספר יסודיים. אני נהנית מכל רגע ורגע מעבודתי, באמת, מכל הלב. מהרגע הראשון שנכנסתי לכיתה הבנתי שזה מקומי, זה הבית, ללמד ולחנך את דור העתיד. להיות מורה זו עבודה מרתקת ומאתגרת שמביאה לי כל יום סיפוק מחדש.
כשהתחלתי לעבוד, עבדתי כעובדת קבלן. לצערי, לא הצלחתי למצוא משרה במשרד החינוך. מסביבי, מורות מנוסות יותר כל הזמן אמרו לי שאני חייבת להכנס למערכת ולעבוד רק דרך המשרד. ברגע שתמצאי עבודה כמורה מן המניין, הן הסבירו לי, תקבלי תנאים יותר טובים ויהיה מי שידאג לך ויעמוד מאחורייך בכל נושא בתחום.
החלטתי לענות לאתגר ולפני שנתיים , אחרי חיפוש ארוך ומייגע, סוף סוף מצאתי את המשרה המושלמת , בדיוק מה שחיפשתי – מורה מן המניין במשרד החינוך!

סוף  סוף הרגשתי חלק, חלק מקבוצה, חלק מהצוות בחדר במורים, הרגשתי בעיניינים. ידעתי שעכשיו אני במקום הנכון כמו שכולם כל הזמן אמרו לי, " הדבר הכי טוב שמורה יכולה לעשות זה לעבוד דרך משרד החינוך".
אמנם לא קיבלתי משרה מלאה, כי אין הרבה שעות תקן בביה"ס למקצוע שאני מלמדת, אבל לקחתי את העבודה בכל זאת, כי העיקר להיות במשרד החינוך, העיקר להיכנס למערכת ומשם נתקדם.
לפני תחילת הלימודים, חקרתי, חיפשתי, השקעתי את מירב המאמצים כדי להכין מערכי שיעור שיהיו מעניינים ויצירתיים וייגרמו לתלמידים שלי להנות מהלמידה. רציתי, שיגיעו לשיעורים שלי בכיף ועם רצון עז ללמוד.
העבודה במהלך התקופה הזו לא הייתה בתשלום ולא ציפיתי שתהיה. זו הייתה השנה הראשונה שלי ועדיין לא נכנסתי למערכת באמת. השקעתי כי רציתי להשקיע והנחתי שהדברים יסתדרו בהמשך. עשיתי את זה בכיף ועם המון חשק כדי להתחיל את השנה רגועה ומלאה באנרגיות שיעזרו לי לקבל את הילדים המקסימים שאני הולכת להכיר ממש בקרוב.

והנה התחילה לה השנה ועבר לו חודש ראשון, חודש לא פשוט, מלא עבודה. בסוף החודש ציפיתי לקבל סוף סוף את תלוש המשכורת הראשון שלי ממשרד החינוך. לא חשבתי שהוא יהיה גדול במיוחד אבל התרגשתי להיות סוף סוף מורה רשמית מן המניין ולהרגיש שמעריכים את העבודה שעשיתי. אבל החודש נגמר, החודש שאחריו התחיל וחשבון הבנק שלי נותר כשהיה. לא קיבלתי שקל אחד. חיפשתי את התלוש שלי בין כל המעטפות על השולחן בחדר המורים, הייתי בטוחה שנפלה טעות ומישהו שכח להעביר לי את הכסף. ניגשתי למזכירה וגיליתי שאין לי תלוש.  החודש, אין משכורת!
החלטתי לא להתעצבן ולברר מה הבעיה. ניגשתי למשרד הגזברית של ביה"ס, הצגתי בפניה את הבעיה והתשובה שקיבלתי הדהימה אותי. "אההה את מורה חדשה?! נו, אז ברור שלא קיבלת.. תמיד יש בעיה עם מורים חדשים. משכורת ראשונה לא תכנס עד שיזינו לך את כל הנתונים, אבל לא נורא, חודש הבא זה ייכנס".
ניסיתי לקבל הסבר קצת יותר הגיוני למצב ותהיתי איך אני אמורה לשלם שכר דירה, ארנונה, מים חשמל, אוכל וכו… אבל לגזברית לא היו הסברים. היא אפילו לא יכלה להגיד לי מה גובה המשכורת שהייתי אמורה לקבל כדי שאדע לתכנן את החודש הבא בהתאם.
התעצבנתי והייתי מאוד מתוסכלת אבל החלטתי לקבל את המצב. לקחתי נשימה עמוקה והמשכתי ללכת לביה"ס גם בחודש הבא. חשבתי לעצמי שמדובר בטעות חד פעמית, קורה, כולנו בני אדם ומותר לנו לטעות.

אבל לא היה מדובר בטעות חד פעמית. במשך השנה כל חודש הגיע תלוש חדש ובו משכורת שונה – חודש אחד 200 ₪ יותר, חודש אחר 300 ₪ פחות, כל חודש הפתעה חדשה. המורות שסביבי טענו שככה המשכורת, כל חודש מספר אחר. מה יכולתי לעשות? ככה זה במשרד החינוך, החישוב משתנה ואיתו המשכורת, אפילו שאני עובדת בדיוק את אותו מספר ימים ואותו מספר שעות, ללא חיסורים וללא איחורים.
לא הצלחתי להבין איך כל יתר המורות פשוט מקבלות את המצב. הן אמרו לי שאין מה לעשות, זה משרד החינוך וזה מה יש. לקח לי המון זמן להבין את תלוש המשכורת לעומק והאמת, שעד היום אני לא סגורה על כל הפרטים. המשכורת הייתה נמוכה מאוד אבל אמרתי לעצמי שזה בגלל שאני לא עובדת במשרה מלאה. אמרתי לעצמי ששנה הבאה אעבוד במשרה מלאה ותהיה לי משכורת מכובדת יחסית. הבנתי כבר שמורה לא מרוויחה הרבה ונכון, לא החלטתי להיות מורה בשביל הכסף, אבל האמנתי שאוכל לסגור את החודש בכבוד ושאוכל לפחות לדעת מה המשכורת שאני צריכה להתנהל איתה.

השנה התחלתי לעבוד בביה"ס חדש במשרה מלאה. הצוות שלצידי נהדר, האווירה משפחתית, התלמידים מדהימים אותי ברצון שלהם ללמוד ולדעת וגורמים לי לקום כל יום מחדש עם חשק להגיע וללמד אותם. מבחינתי, זה המקום בו ארצה להמשיך את דרכי, היחס בביה"ס מכבד ונפלא, רק חבל שהיחס ממשרד החינוך לא דומה לו כלל.

התחלתי לעבוד, ספטמבר עבר לו, המשכורת נכנסת ושוב טעויות. רק שהפעם הטעות לא הייתה רק אצלי, היא הייתה אצל כל המורות. משרד החינוך החליט לא לשלם לנו נסיעות ויותר מכך, לגבות בחזרה את תשלומי הנסיעות ששילם לאורך כל שנת 2016. קיבלנו הודעה מקדימה אחת על ההחלטה, ביום שישי שלפני ראש השנה, ה30 בספטמבר, כאשר המשכורת אמורה להיכנס בראשון לחודש ובמהלך סוף השבוע והחג אין כמובן עם מי לדבר.
לי ירדו כמעט 1000 ש"ח על נסיעות עבר. ישנן מורות שנגבה מהן הרבה הרבה יותר, כי בנוסף לנסיעות, החליט משרד החינוך גם לא לשלם להן גמול חינוך, גמול חינוך מיוחד, דרגות, ותק ועוד…מדובר על סכום שיכול להגיע לאלפי שקלים למורה.

אחרי התקרית הזאת הגיע הזמן להגיד די. מערכת שמכבדת את מי שמועסק בה, לא מתנהלת ככה ומודיעה רק מספר ימים לפני קבלת המשכורת, לפני חודש שלם של חגים, שהמשכורת של עובדיה הולכת להתקצץ בחצי ויותר. ההתנהלות הזאת מזלזלת ופוגעת. היא הייתה מזלזלת לא משנה מה היה המקצוע שלי אבל היא פוגעת עוד יותר בהינתן שאנחנו, המורות, מופקדות על נכס כל כך חשוב כמו חינוך דור העתיד.

במקום לוותר, במקום לנסות לעבור מקצוע, החלטנו לא להרים ידיים. אני לא מתכוונת לוותר על המקצוע שלי. זה המקום שלי ואני מתכוונת להישאר בו, אבל גם מתכוונת להילחם על הזכויות שלי ועל שיפור התנאים כדי שאוכל לסגור את החודש בכבוד!
כרגע, השכר העלוב והמעליב שאנחנו מקבלות בסוף חודש, לא מספיק לסגור את החודש. וכן, אני לא מפחדת לומר שהשכר שלנו עלוב. הוא היה מבייש כל אחד ואחת מכן.ם אם הייתן במקומנו. אנחנו עובדות שעות נוספות, אחה"צ עד הערב מבלי שישלמו לנו, משקיעות את נשמתנו בילדים שלכם ומתמזל מזלנו להרוויח שכר מינימום. זכותנו לצפות לקצת יותר ממה שאנחנו מקבלות, גם בשכר ובעיקר ביחס. בפעם הבאה שארצה לברר פרטים על השכר שלי, לא אסכים לקבל תשובה כמו זו שקיהלתי בתחילת דרכי, "ככה זה במשכורת הראשונה", לא בראשונה וגם לא באחרונה ואקדים ואומר לכל אלו שיגידו לי ללכת ולמצוא עוד משרה, אני כ-ב-ר   ע-ו-ב-ד-ת   ב-מ-ש-ר-ה   מ-ל-א-ה  ואני מצפה עם המשרה הזאת לסגור את החודש. מי שעובד במשרה מלאה אמור להיות מסוגל להתקיים בכבוד במדינה הזאת. אם ארצה להתפנק בחופשה בפסח או לשפר את רמת החיים שלי אז אעבוד גם אחר הצהריים ואממן הכל. אני לא מבקשת שמשרד החינוך יממן לי אורח חיים ראוותני בשום צורה, אני מבקשת שיאפשר לי לשלם את החשבונות בסוף החודש. בסיסי, לא?

לשמחתנו המורות, השנה קמה התארגנות חדשה, של מורות צעירות כמוני, שלא מוכנות לשתוק!

אני מבקשת מכולכן.ם להיכנס לעמוד ולתמוך בנו. חסמו למורות את הפה המון שנים, ואנחנו לא ניתן לזה להמשיך כי העתיד שלנו זה העתיד של מקצוע ההוראה, העתיד של הילדים שלנו ושלכם!

https://www.facebook.com/EduRoom2016/?fref=ts

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.