לנגן קונצ'רטו לחליל עם האגן שלי

חופש בחירה:  מה המשמעות של צירוף המילים הזה? מה המשמעות של החופש להשמיע קול, אם אין לך במה שתשמיע את הקול שלך? מה המשמעות של חופש העיסוק, אם מגיל הגן אומרים לך ומראים לך שבנות לא יכולות ולא אמורות? מה המשמעות של חופש התנועה, אם יש רחובות ששייכים רק לגברים אחרי שמחשיך? חלק גדול מהמגבלות על חופש הבחירה שלנו הן קודם כל חיצוניות, אבל חלקן כבר מוטבעות בנו כאילו נולדנו איתן. כשהן כבר מוטבעות בנו, הן הופכות למגבלות פנימיות, ואז אנחנו כבר באמת לא יכולות ואין לנו בחירה, כי אנחנו לא יודעות איך. לפעמים, כדי להגדיל את מרחב הבחירה שלנו, אין ברירה אלא לבקש ממישהי שיודעת שתלמד אותנו. לפעמים נגלה, שאת כל הכלים הדרושים כבר יש לנו, רק הידע חסר. כלומר, אני לא יכולה לבחור פתאום לנגן קונצ'רטו לחליל, גם אם אני ממש רוצה, כי אני לא יודעת איך. אני יכולה להירשם ללימודי חליל. וזה ממש מפתיע, אבל זה עלול לקרות, שאני אגלה שתמיד היה לי חליל. אולי ירושה מסבתא. הוא ישב בבוידעם, וחיכה שישתמשו בו.

קרה לי יותר מפעם או פעמיים בחיים שלי שמצאתי את עצמי לבד ברחוב חשוך ושומם וכל גבר שעבר לידי בישר את הסוף שלי. באמת, כל אחד מהם היה יכול להיות הסוף שלי. התחושה שלי במרחב הציבורי היתה של חוסר אונים. עבור חלקנו זוהי התחושה גם בתוך הבתים פנימה. אנחנו נוטות לתפוס הרבה פחות מקום, להתכווץ, להעלים את עצמנו. גם בחדרי הישיבות, גם בספסל האוטובוס, ובטח שמול תחושת סכנה קיומית ממשית. אבל איכשהו, אני מאמינה, תחושת הסכנה מקננת בנו תמיד בעולם הזה, מהרגע בו אנחנו מבינות שאנחנו "נשים" ושהם "גברים". הידיעה שגבר ממוצע הוא חזק ממני ולכן יכול לעשות בי מה שהוא רוצה אם הוא יבחר, ושאני בעצם תלויה בכך שרוב הגברים יהיו נחמדים מספיק כדי לא לפגוע בי, היתה חלק משמעותי מהחיים שלי. היום אני יכולה לומר שהיא היתה ואיננה עוד.

כך למדתי שיש לי חליל, ולמדתי להשתמש בו: נרשמתי לקורס אימפקט, קורס הגנה עצמית לנשים מיוחד במינו. הוא מיוחד במינו כי הוא לא קורס תיאורטי. הכל קורה שם בפועל. אל תוך האולם הקטן נכנסו כל החוויות שלנו מהעולם האמיתי, והתמודדנו איתן ממש, באמת. הגבר הסליזי והמגעיל היה שם איתנו באולם, וגרמנו לו ללכת. הגבר האגואיסטי האלים היה שם באולם, כולו נפוח, ולתדהמתו אשה קטנת מימדים ניטרלה אותו והוא לא הבין מאיפה זה בא לו. כל מיני סוגים של אנסים היו שם והצלנו את עצמנו מידיהם כאשר בסוף הקרב, הם שכבו מוטלים על הרצפה.

איך עושות את זה? בשלב הראשון, לומדות שיש לנו חליל. אנחנו רגילות לראות בסרטים איך גברים נותנים מכות, וכשאנחנו רואות נשים נלחמות זה כשהן מומחיות יוצאות דופן, בשיטות לחימה של גברים. בתור נשים ממוצעות ולא חמושות, כשאלו הכלים שאנחנו מכירות, אנחנו מרגישות שאל מול גבר ממוצע אין לנו סיכוי. באימפקט הראו לי את סט הכלים שלי, שחלקם שונים לגמרי מהאפשרויות שאנחנו מכירות. כך, טווח האפשרויות שלנו גדל ואיתו חופש הבחירה שלנו.

בשלב השני, לומדות לנגן בחליל. באמצעות ההבנה של נקודות התורפה הגופניות והמנטליות של גבר תוקף ושל הכלים החזקים, הגופניים והמנטליים, שעומדים לרשותנו. באמצעות כמה טכניקות פשוטות, חלקן מפתיעות, חלקן אולי בהתחלה נראות לא אינטואיטיביות אבל במהרה הן הופכות לטבע שני. באמצעות היכולת להמתין להזדמנות לפעול, באמצעות היכולת להיות מחוברות לכאן ועכשיו, בזכות השימוש ברגש שלנו ככלי, באמצעות רוח הלחימה. וגם, באמצעות תמיכה מהשורה של כל מקורות התמיכה שלי בעולם, אלו שבזכות קיומן אני יודעת שאני אצא מזה כשידי על העליונה.

אני מרגישה שאימפקט נתנה לי במתנה את הגוף שלי, מחדש, עם איברים נוספים ויכולות נוספות. הגוף הזה אהוב עליי מאוד, על כל הדברים שהוא יכול לעשות ועל כך שהוא יכול להגן על עצמו.

 אתר עמותת אל הלב המוסמכת ללמד בשיטת אימפקט בארץ

תמי דינס