מאז קום המדינה וכינון מערכת המשפט המדינתית, דבר ידוע היה שזנות כשלעצמה אינה מהווה עבירה, אך כל מה שמסייע לזנות להתקיים – סרסרות, שידול לזנות, החזקת מקום לשם זנות וכדומה – יהיה אסור על פי החוק.

שנים ארוכות קבע בית המשפט שזנות רחוב הינה "מטרד לציבור" ועל כן אסורה ובד בבד שקיום זנות בתוך הבית הפרטי אסורה אף היא, מאחר שהבית הופך להיות "מקום שנועד לשם זנות".

השבוע התבשרנו שלא עוד. בית משפט השלום בתל אביב דחה את בקשת המשטרה להורות על סגירת בית בושת מן הטעם של "שמירה על זכויות הנשים המתפרנסות במקום זה מזנות". לטעמו של בית המשפט "אין כל ספק שקבלת בקשת המשטרה והוצאת צו לסגירת המבנה שבו מדובר תפגע באופן קשה בזכויותיהן של הנשים העוסקות בזנות במקום… יש מקום לבחון לעומק הן את הפגיעה בנשים המתקיימת בעת שמבנה זה משמש כמקום לעיסוק בזנות והן את הפגיעה הצפויה לנשים אלו אם ייסגר אותו מקום". הווה אומר, לשיטתו של בית המשפט, שמצבן של הנשים הללו יורע אם ייסגר המקום ולפיכך יאולצו להתפרנס מזנות ברחוב (במקום תחת קורת גג).

התוצאה הישירה של פסק דין זה הינה יצירת תקדים מטריד לפיו בכל מקום שבו "הדאגה" לזכויותיהן של הנשים העוסקות בזנות תגבר, כך יותר, באופן חוקי, העיסוק בזנות על כל הנגזרות שלו. ברור ואין מחלוקת שהכוונה העומדת בסיס החלטת בית המשפט חיובית, אך לא בכדי נהוג לומר "שהדרך אל הגיהינום רצופה כוונות טובות".

בפועל, החלטת בית המשפט מובילה אל מצב של זנות ממוסדת לכל דבר ועניין, כל זאת מבלי לדון באופן מעמיק בדבר ההשלכות של מיסוד הזנות, ובוודאי מבלי לתת את הדעת על שורה של ממצאים בדבר מיסוד הזנות הלקוחים ממחקרים על גבי מחקרים בינלאומיים.

בעולם, ישנם ארבעה מקומות בלבד בהם הונהגה שיטה של מיסוד הזנות: מדינת נאבדה שבארצות הברית, גרמניה, הולנד ואוסטרליה. מחקרים שנערכו במדינות אלה מלמדים כי בפועל, המיסוד לא מיגר את תופעת הזנות ובעיקר, לא שיפר את מצבן של הנשים המתפרנסות מזנות. שיטות המיסוד השונות רק מיסדו את ההתעמרות והצרת צעדיהן של הנשים. כך למשל, בנבאדה האישה עוברת תהליך משפיל למדי במשרד השריף המקומי שבו היא מצולמת וניטלות ממנה טביעות אצבעות, משל הייתה עבריינית של ממש. לאחר מכן, מונפקת לה "תעודת זונה", שמסמנת את קלונה, ועליה להחזיק בה בכל עת, ממש כמו תעודת זהות או רישיון. על חופש התנועה שלה מוטלות מוגבלות מהותיות לפיהן בכל פעם שברצונה לצאת מבית הבושת עליה לקבל על כך אישור מראש מבעל בית הבושת. הלכה למעשה, המיסוד, במקרה הזה, הנציח פרקטיקה דכאנית של ניצול, סבל ועבדות מינית.

ניתן לומר כי זו טענה פטרנליסטית אך העובדה היא שנשים הלכודות במעגל הזנות הן נשים שהגיעו למצב זה, לרוב, בשל מצוקה קשה וכמעט כולן נפלו קורבן להתעללות מינית בילדותן. ברוב המקרים, לא מדובר בבת השכן התמימה שכל העולם מונח לרגליה וניתנה לה הזכות לבחור בזנות באופן חופשי, אלא בנשים שנולדו אל תוך מסכת חיים קשה ואכזרית, סבלו רבות עוד טרם כניסתן לזנות ו"בחרו" בזנות רק בשל העדר אופציות ואפשרויות טובות יותר. רובן, אגב, מתמכרות בשלב מסוים לסמים קשים ואלכוהול (כי צריך למצוא דרך להתמודד).

החלטת בית המשפט רצתה לעשות טוב ולהועיל לאותן נשים ספציפיות שביקשו מבית המשפט לא להיות מגורשות לרחוב, אבל בפועל היא מנציחה את הזנות ומתעלמת מהחובה החברתית והמוסרית של כולנו לעשות כל שבאפשרותנו על מנת למגר אותה. הזנות אינה המקצוע העתיק בעולם – הזנות היא הפשע העתיק בעולם: הפשע של קניית נשים ועשיית שימוש בהן לתועלת אישית.

מאת: עו"ד יערה רשף – מתמחה במשפט פלילי וייצוג נפגעות עבירה, מתנדבת בעמותת תודעה ותוכנית סלעית בעבר.

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.