מאת: רומיה בן ארי

הפרק הראשון

בחודשים האחרונים, לקראת חודש הגאווה, החלטנו כקבוצה הגאה בטבריה לדון בשאלה האם ואיך לקיים אירוע גאווה עירוני – ציבורי, הפתוח לקהל הרחב. 

המפגשים של הקבוצה בתקופה הזו עסקו בין השאר בשיחה על יציאה מהארון, בסיפורים שלנו. כל אחת שיתפה את סיפורה וכך הכרנו קצת יותר. את ההתמודדויות, את המשפחה, את ההיסטוריה האישית שמתחברת להיסטוריה המשותפת שלנו. 

שיחה על יציאה מהארון, פירושה מפגש עם ההומופוביה שהיא חלק מהחיים של כולנו. במהלך השיחות עלתה השאלה, האם אנחנו, כקבוצה, רוצות "לצאת מהארון", בטבריה? בכלל, מה זה אומר לבחור לקיים אירוע פתוח? מה זה מציף? למה בכלל קיים הצורך הזה? מה אנחנו רוצות להגיד? האם זה ישנה את העיר? כיצד יבוא השינוי לידי ביטוי? השיחה שהתעוררה הייתה לא פשוטה. היום, טבריה "שקטה", בנושא. אירוע גאווה עלול לחשוף התנגדות שלא בטוח שידענו שקיימת, או שהיינו מעדיפות שלא לראות. 

חברות "דונה", קהילה גאה בטבריה, מזמינות א.נשים לאירוע | צילום: רומיה בן ארי

"מצעד גאווה", במיוחד זה המתרחש בתל אביב, מביא עמו הקשרים פוליטיים ותרבותיים שרחוקים מאד מהאופי של טבריה. שאלנו את עצמנו, איזה אופי של אירוע אנחנו רוצות? מי יהיו השותפים שלנו? 

אז אחרי שעברנו דרך ההקשר ההיסטורי ולמדנו ביחד על סטונוול ועל ההיסטוריה הגאה המקומית שלנו, שאלנו את עצמנו – מה המקום שלנו בתוך ההיסטוריה הזו? ביחד עם ההכרה בחששות שלנו מההומופוביה על צורותיה השונות: בין אם במשפחה או במרחב הציבורי, בין אם בביטויים אלימים יותר או פחות, החלטנו לקיים את האירוע. מתוך הרצון העמוק שלנו לקריאה לשינוי בעיר. 

בשביל כל מי שבארון, בשביל הילדים והנוער שגדלים פה, בשביל המשפחות שלנו, בשביל העיר שלנו. אמרנו לעצמנו: אנחנו פה ואנחנו עושות את זה ביחד. כקבוצה. כי זה מה שמחזק אותנו. 

אחרי שקיבלנו את ההחלטה הבסיסית לקיים את האירוע, החלטנו על תאריך. זו הייתה יריית הפתיחה והשמועה החלה לפרוש כנפיים. התחיל שיח בפייסבוק סביב פרסומים ראשוניים (שלא היו שלנו) והתגובות ההומופוביות לא אחרו להגיע. לצידן, הגיעו תגובות מעודדות והרבה גילויים של אהבה ותמיכה. 

אחת התגובות המרגשות ביותר הייתה של אמא של אחת החברות בקבוצה, שכתבה פוסט בפייסבוק שלה: 

עם הימים העוברים, התחלנו לקבל מושג על המורכבות הקיימת, בעיקר בעיר עם מצב פוליטי נפיץ, בה מתחולל מאבק משמעותי על השבת ודרך הביטוי שלה בעיר. בזהירות יצרנו קשר עם שותפים מהעירייה וקיבלנו את ברכתם והסכמתם – שהאירוע יהיה בהובלה שלנו. 

לאט לאט, בשיחות נוספות עם שותפים אפשריים בעיר, מתחום החינוך וצעירים – רתמנו עוד גורמים והאירוע הולך ומקבל ממשות. 

יש צורך רחב לנראות גאה בעיר, יש רצון בשינוי. 

 

עוד צעד חשוב בדרך לקראת האירוע היה  לחדד לעצמנו את המסרים של האירוע וניסחנו שלושה מסרים מרכזיים – המסר הראשון, "ואהבת לרעך כמוך", דווקא פה בטבריה, במקום בו קבר רבי עקיבא, שפוקדים אותו רבים במהלך השנה, מתוך השורשים היהודיים שלנו, ערך ומשמעות שאותה היינו רוצות להעביר. מסר שני, "טבריה היא הבית שלי, שלנו", אנחנו חיות פה, גדלנו פה, אנחנו רוצות לדמיין את העתיד שלנו פה. מסר שלישי "למה או או שאפשר גם וגם", אפשר להיות גם לסבית וגם טבריינית, אנחנו לא רוצות ולא צריכות לוותר על אף אחת מהזהויות שלנו.

עיצוב המודעה: גל גלזר

בטבריה חיים הרבה מאד אנשים שונים, היא משקפת את החברה הישראלית המגוונת אנחנו רוצות שהאירוע שלנו יהיה פתוח לכולן, יזמין את כולם, לכן הוא מיועד לכל המשפחה. אירוע הגאווה והסובלנות בטבריה יתקיים ביום חמישי 27.6 ב17:30 ברחבת המדיד בטיילת, הוא יכלול פעילויות לילדים, כמו ג'ימבורי והפעלות שונות. יהיו בו דוכני הסברה של אירגוני הקהילה הגאה, ובשעה 19:00 בערב תתחיל התוכנית האמנותית על הבמה אותה ינחו רומיה בן ארי ונטלי אוחנה מהקבוצה הגאה בעיר. במהלך הערב יהיו הופעות דראג של Backshaved Boys, זהרה פלטינום ושושנה בן החוחים, שתי הופעות של זמרים מקומיים: אדווה עמר ונתנאל פורטל ובנוסף, תתקלט דיג'יי Doos במהלך הערב 

כולנו תקווה שאירוע הגאווה יהיה הזדמנות לאנשים להכיר ולהתקרב, התחושה היא שהרבה מהסביבה מבינים שהגיע הזמן. כולן וכולם מוזמנים ומוזמנות להגיע לחגוג איתנו את הגאווה, את הקיץ ואת החופש להאבק עבור חברה טובה יותר במקומות בהם אנו חיות. 

לאירוע בפייסבוק 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בשבעה לאוקטובר נהרגו חיילים ואזרחים בניסיון לשמור על הגבול בעוטף עזה. עשרות אלפי משפחות פונו מהצפון, מה שהוביל לניתוק מהקהילה ולפטירה מהירה של אנשים הרחק מבחיתם. גם את טקסי הקבורה היה קשה לעשות ביישובים בהם הלחימה המשיכה להתרחש. הכתבה מביאה שלושה סיפורים של התמודדות עם מוות ואבל בזמן המלחמה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.