כשגלדיס מבויה דיברה בישיבת מנגנון ביקורת העמיתים האפריקני בקיגאלי, רואנדה, קולה רעד. היא תיארה את חייה כאדם עקור במדינתה שסועת האלימות, קמרון. חייה טרם תחילתו של הסכסוך האלים במדינה עומדים בניגוד גמור לחייה הנוכחים.

מבויה היא המלכה האם של הכפר אלטינג וראש מועצת הכפר של הנשים בכפר תקומבנג, את כס המלכות ירשה מאימה. מבויה היא גם הנשיאה הלאומית של הפדרציה הבינלאומית לעורכות דין (FIDA Cameroon). וסגנית מזכיר לשכת עורכי הדין בקמרון.

את קמרון מרכיבים עשרה איזורים. שמונה דוברי צרפתית ושניים דוברי אנגלית. לאחר מלחמת העולם הראשונה ניתנה קמרון, בעבר מושבה גרמנית, כשלל מלחמה לצרפתים ולבריטים. לבריטים היו האזורים הצפון-מערביים והדרום-מערביים, הידועים ביחד בשם "הקמרונות הדרומיות". ואילו הצרפתים שלטו בשאר האזורים. בעת קבלת העצמאות מהשלטון הקולוניאלי ב1960, הצביעו הקמרונות הדרומיות על הצטרפותם לקמרון הפרנקופונית על מנת להפוך למדינה מאוחדת אחת. מאז, המיעוט הקמרוני הדרומי נדחק לשוליים: חברתית, כלכלית ופוליטית.

לראשונה מזה שבע שנים, לפני כשבועיים (9.2.2020) התקיימו בחירות לאסיפה הלאומית של קמרון, לאחר ששורה של החלטות שנויות במחלוקת גרמו להזזתן פעמיים. עד כה, עומד בראשה של קמרון פול בייא – שמכהן בתפקידו כבר 37 שנים, בעקבות תיקון חוקתי משנת 2008 שהסיר את מגבלת הזמן על הקדנציה הנשיאותית. מנהיג האופוזיציה הראשי, מוריס קנטו, שהתמודד לנשיאות בעבר, ישב בכלא בהמשך (בשנת 2018) וכעת נמצא מחוץ לקמרון.

בשנת 2016, מורים ועורכי דין באיזורים דוברי האנגלית של קמרון, החלו במחאה לא אלימה נגד השימוש בצרפתית בבתי הספר ובבתי המשפט. התגובה הממשלתית למחאה זו לוותה בשימוש בכוח קטלני נגד מפגינים לא אלימים, מה שיצר תנועה בדלנית שהכריזה על עצמאות והחליטה לקרוא לדרום קמרון בשם חדש – "אמבזוניה" (Ambazonia). כתוצאה מכך הפעיל הממשל תגובה צבאית אלימה וכמה מנהיגים בדלנים נעצרו.

גלדיס מבויה, שלקחה חלק במחאה, הצליחה להנצל ממעצר בזמן שהממשל גרר עורכי דין ומורים אל מחוץ לבתיהם באלימות. עימותים אלימים בין קבוצות חמושות לצבא הכריחו אותה לחפש מקלט זמני, בעוד הלחימה נמשכת ללא הפוגה בקמרון.

רשימת המנהיגים שנעצרו בתגובה הצבאית האחרונה כוללת את נשיא לשכת עורכי הדין, אגבור בלה, את מימי מפו – עיתונאית קמרונית פופולרית שנעצרה בשל פוסט בפייסבוק ואת מישל נדוקי, עורכת דין במפלגת האופוזיציה ששרדה ירי של ארבעה כדורים לעברה. אגבור בלה עוכב במעצר במשך תשעה חודשים ושוחרר. גם מימי מפו ומישל נדוקי שוחררו בסופו של דבר – כשבכל המקרים הללו ייצגה גלדיס מבויה את העצורים והגנה על הזכות לחופש דעה, חופש האסיפה, חופש התאגדות והחופש למחאה לא אלימה. השחרורים של אותם עצורים נעשו באמצעות חנינה נשיאותית – מבלי שהמקרים נדונו בבית המשפט.

נכון לעכשיו, מובילה מבויה דיאלוגים בין-קהילתיים עם נשים, מקמרון דוברת הצרפתית וקמרון דוברת האנגלית, בעיקר באמצעות תכנית הרדיו "קולות לנשים". נשים נוספות מוצאות את עצמן מתארגנות באמצעות שיחות בצידי הדרך ובשווקים. את הבחירות שהתקיימו לפני שבועיים החרימו הבדלנים והממשלה, באופן צפוי, הגיבה לכך באלימות מחודשת. בהמשך, כ120 מעומדים נחטפו על ידי קבוצות בדלנים באיומי נשק, רובם שוחררו עם אזהרה שלא להמשיך את השתתפותם בבחירות. לפחות ל12 אנשים כרתו אצבעות לאחר שנתפסו עם פתקי בחירה.

הנשיא המכהן, פול בייא,זיהה את כוחן העולה של הנשים בקמרון בניסיון להשכין שלום בין הצדדים והצהיר שהכוחות האלקטורליים במפלגתו יחולקו שווה בשווה בין גברים לנשים. בנוסף, הנחה הנשיא לתת עדיפות לצעירים – הנחיה שנענתה בקריאה כי על הנשיא בן ה87 להוות דוגמא ולהתפטר.

נשים בקמרון מעוניינות בגישור מעמיק יותר מאשר הדיאלוג הלאומי עליו הכריז הנשיא בשנה שעברה. עד כה, החרימה קבוצת הבדלנים את הדיאלוג, בדרישה מהממשל הנוכחי לשחרר אסירים פוליטים ולהסיג את הצבא מאמבזוניה. כמו כן, דורשות הנשים באיזור את התערבותו של האיחוד האפריקאי.

**

הרפובליקה של קמרון היא מדינה במרכז אפריקה, הנחשבת לחלשה מבחינה כלכלית ומתבססת בעיקר על חקלאות. בשנת 2018 הביע נציב זכויות האדם של האו"ם את דאגתו בעקבות דיווחים על הפרות זכויות אדם ואלימות קשה בקרב איזורים דוברי אנגלית בצפון מערב ודרום מערב קמרון. על פי דיווחים שונים, יותר מעשרים אלף איש נמלטו מקמרון וכ16 אלף איש נעקרו מבתיהם בעקבות אלימות הממשל כלפיהם.

תמונה בראש הכתבה: גלדיס מבויה, מתוך האתר Peace and Pluralism

לטור הקודם:

https://www.facebook.com/miriam.gvaram/posts/10157897115139754

 

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

בשבעה לאוקטובר נהרגו חיילים ואזרחים בניסיון לשמור על הגבול בעוטף עזה. עשרות אלפי משפחות פונו מהצפון, מה שהוביל לניתוק מהקהילה ולפטירה מהירה של אנשים הרחק מבחיתם. גם את טקסי הקבורה היה קשה לעשות ביישובים בהם הלחימה המשיכה להתרחש. הכתבה מביאה שלושה סיפורים של התמודדות עם מוות ואבל בזמן המלחמה.

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.