תיעוד זה הוא חלק מפרויקט סיפורי נשים בשואה. לעמוד הראשי של הפרויקט:
ייחודיות הגורל הנשי בשואה

עליזה ויטיס נולדה בוורשה בשנת 1928 בשם ליזה מלמד, אחות גדולה למירקה. להוריה, שימק-שמחה ורעיה, היו בית חרושת לסודה וחנות למכירת משקאות, בהם עבדו פולניות. גם במשק ביתם עבדה פולניה. "אימא קשרה קשרים טובים עם הפועלות. הן העריכו מאד את יושרה, הגינותה ביחסיה אתן וכשרונה בניהול. היחסים האלה באו לכדי ביטוי בעזרה שחלקן הושיטו בתקופה הקשה ביותר בחייהן[1]."

בסוף אוגוסט 1939 הגיעו ההורים אל עיירת הקיט בה נפשו מדי שנה עליזה ואחותה: "עלינו לנסוע מיד הביתה, לוורשה. אומרים שעוד מעט תפרוץ מלחמה." עם פלישת הגרמנים לפולין יצא האב מוורשה לייצב קו הגנה ממזרחה[2]. הוא חזר רק בתחילת החורף של 1940. עם כיבוש פולין על ידי הגרמנים נאסר על הפועלות הפולניות של העסק המשפחתי לעבוד בו, והעסק הושבת. "בשנת 1940 נשארנו בוורשה המאובקת וההרוסה. לא נפתחו עוד בתי הספר לילדים היהודים. לפני המלחמה הספקתי לסיים כיתה ה' ואחותי עמדה להתחיל כיתה א'."

המשפחה גרה ברחוב ציאפלה 19, על גבול הגטו. כשנסגר הגטו, באוקטובר 1940, עברה גדר הגטו באמצע הרחוב.  "רציתי לספר על הגטו. האוכל לתאר את גטו ורשה, הגדול בגטאות אירופה, את הדוחק, תחושת ההשפלה, את מגפת הטיפוס המשתוללת, את הצבע האפור של המדרכות המזוהמות, הבתים הדחוסים בהמוני פליטים מערי השדה… גטו ורשה היה "מדינת היהודים" תחת הכיבוש הפשיסטי- אוסף כל הניגודים האפשריים. חנויות למזון שהוברח אל הגטו באופן בלתי חוקי ובהן אפשר להשיג הכול- אפילו ביצים וחלב. לידן מסתובבים ה"חאפרים"[3], אורבים הם ליוצאים מן החנות, חוטפים מהם את המזון ומיד תוקעים בו שיניים, דרך הנייר …  בתי הקפה היו מלאים בנשים הדורות, החובשות כובעים אלגנטיים מלפני המלחמה. היו גם ה"שמוגלרים", המבריחים העשירים, האצולה החדשה של הגטו, וכל מיני מתעשרים על חשבון הזולת, ולעומתם, לפני הבתים, על המדרכות, שלדי אדם מכוסים בעיתון …"[4]  "הגרמנים מנצחים בחזיתות וקץ המלחמה רחוק.  כנגד הייאוש אני שוקעת בקריאה. הספריות בגטו פועלות כרגיל. קראתי את "איליאדה ואודיסיאה" של הומרוס ..,". התבגרתי בטרם עת".

ליזה סייעה לילדים שהבריחו מזון לגטו תוך סכנת מוות. במקביל פעלה בקבוצות מחתרתיות בגטו. בפברואר 1941 החלה לפעול במסגרת "השומר הצעיר" והשתלבה בפעילות החינוכית, בהפצת חדשות במחתרת, בחלוקת מכתבים ובסיוע לפליטים שהגיעו מחוץ לגטו ולחולי המגפות[5]. ב-1942 החלה עליזה לכתוב יומן. היומן הוסתר, שרד ופורסם בספרה[6].

בתקופת הגירושים של קיץ 1942 מגטו ורשה לטרבלינקה התחבאה עליזה בעליית הגג ששימשה כמקום מסתור, סדק צר בגובה של חצי מטר בין התקרה והרעפים. כדי לחיות שכבו שם בדממת מוות. "אי אפשר לשבת, אי אפשר להתנועע. עשרות בני אדם נשענים זה על זה ואין אוויר. המחנק איום". (שומרון, 2002[7]).

עד האקציה של ינואר 1943 המשיכה עליזה לפעול במסגרת תנועת הנוער והפיצה כרוזים למרד, הקוראים להתנגדות  לגירוש. אחותה מירקה הוברחה אל מחוץ לגטו, בהתחזות לנוצרייה, בעזרת אחת מעובדותיה של אימה לפני המלחמה. עליזה ואמה עזבו את הגטו בחסות מסמכים מזויפים והסתתרו במרתף אותו שכרה עבורם עובדת אחרת. "כשיצאנו מהגטו לצד הארי אמרה לי רות היימן, מדריכתי לשעבר בתנועת השומר הצעיר ואחר כך מהפעילות בארגון הלוחם: שאם אנצל, אהיה חייבת למסור לעולם על חייו ומותו של גטו ורשה ועל תנועתנו".

1943 הייתה שנה במנוסה ממקום מסתור אחד לאחר. כשנחשפה זהותה היהודית נאלצה לברוח מוורשה. היא חזרה כשלא מצאה מקום מסתור והתאחדה עם אימה ואחותה. בזכות תמיכתו של ידיד משפחה הגיעו השלוש לביתה של נוצרייה נוספת מחוץ לוורשה, אך נאלצו לברוח שוב. ביולי 1943 הגיעו שלושתן לוורשה, בחסות זהויות שאולות של יהודים המועמדים להעברה לארץ ישראל שתחת שלטון המנדט הבריטי דאז. משם הועברו למחנה ברגן-בלזן[8]. בסוף 1944 שמעה עליזה שאביה נרצח במחנה מיידנק.

13.04.1945 עליזה, אמה ואחותה הצעירה הועלו על רכבת שיצאה מברגן-בלזן ושוחררו על ידי הצבא האמריקאי. השלוש חששו לחזור לפולין עקב האנטישמיות ועברו לבלגיה.

ב-3 בספטמבר 1945 עלתה עליזה על האנייה "מטרואה[9]" שהשיטה לארץ ישראל עולים בעלי סרטיפיקטים[10].  בשנת 1946 כתבה עליזה בבית אלפא: "נשארתי אחת מני מעטות. אינני יודעת האם ניצל עוד מישהו מחבריי בתנועה בוורשה. אולי אני היחידה?" אמה ואחותה עלו באפריל 1947 באניית המעפילים "תאודור הרצל" אך גורשו למחנה מעצר של הבריטים בקפריסין ורק בסוף 1947 הורשו להגיע ארצה.

 

 

[1] http://www.yadvashem.org/he/remembrance/survivors/vitis.html

[2] בעקבות קריאת מפקדי צבא פולין לגברים

[3] "החוטפים" – נערים ונערות רעבים

[4] ויטיס – שומרון, ע'. (2002). "נעורים באש", ע' 40

[5] www.y-m-museum.co.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?ID=791364_museum…

[6] נעורים באש

[7] ע' 97

[8] מחנה ריכוז גרמני

[9] עלייה בלתי לגאלית

[10] אישורי עלייה

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.