יעניין
אותך
כתבת אורחת
5 דצמבר 2018 | משך הקריאה: 5 דקות

סרטון המעצר 

מאת: ספיר סלוצקר עמראן

בערב שבו סילבנה צגאיי ז"ל נרצחה חזרתי לבית שלי וראיתי משטרות ברחוב, ממש כמה מטרים מהמיטה הבטוחה בה אני ישנה כל לילה. שמעתי את הבכי קורע הלב של קרובי משפחתה ואנשים שהכירו אותה. הם ישבו חפויי ראש על המדרכה. רובם בכו בכי חרישי, דמעות זולגות על עיניהם, חוץ מאישה אחת שקולות הבכי שלה היו כזעקה צורמת. הקול שלה והפנים שלהם רדפו אותי ולא הצלחתי לישון טוב. גם לא הצלחתי לתפקד יותר מדי ביום למחרת.

זה מה שסיפרתי לחוקר המשטרה בזמן המעצר שלי אתמול כשהוא שאל אותי למה הגעתי למחות נגד רצח נשים ולמה הפרתי את הסדר הציבורי.

הפרתי את הסדר הציבורי כי אני לא מרוצה ממנו. כי עבר המון זמן מאז שהרגשתי בטוחה במרחב הציבורי כמו שהרגשתי אתמול, מפגינה יחד עם נשים אחרות. כי בזמן שהחזקתי את המגפון, אותו המגפון שהמשטרה אמרה שגרם לי להיות "דומיננטית" בהפגנה ובגללו נעצרתי, אישה שברחה מבעל מכה, שוטר לו הייתה נשואה 23 שנים, הרגישה בנוח לדבר מול כולן. ויכולנו לשמוע אותה חזק וברור. והקשבנו לה. וחיבקנו אותה. וראו על הפנים שלה שהיא מרגישה חזקה עכשיו ומרשה לעצמה לצעוק על המשטרה שלא הגנה עליה, כמו שאחות של סמר חט'יב זכרונה לברכה, שנרצחה השנה, עמדה אחריה באותו מקום ודרשה גם היא מהמשטרה תשובות על למה הם לא הגנו על אחותה למרות שפנתה אליהם שוב ושוב.

איך נעצרתי? קבוצה של שוטרים ושוטרות צעדו אליי, הודיעו לי שאני עצורה והרימו אותי מהידיים ומהרגליים. הרגשתי איך החולצה עולה וחלקים מהגוף שלי נחשפים. היה לי קשה לנשום. כאב לי בזרועות מהאחיזה החזקה. הרגשתי מושפלת. הרגשתי חסרת אונים. בעיקר כעסתי נורא, כי היה לי ברור שלמרות שמדובר בקשקוש הם יתקעו אותי וימנעו ממני להגיע להפגנות הבאות ואכן צדקתי. נעצרתי בשעה 14:30 ושוחררתי בשעה 20:00 בערך. לא סתם שוחררתי, אלא כתנאי לשחרור התבקשתי לחתום על תנאים מגבילים, אחד מהם הוא הרחקה ל- 15 יום מכיכר רבין, למרות שבכלל נעצרתי בכיכר הבימה. הם התעקשו שאני פורעת חוק ושלא יאפשרו את השתתפותי בעצרת הגדולה.

הם חשבו שאם הם יעצרו אותי אז הם יפרקו את כל ההפגנה שהייתה בשעות הצהריים ברוטשילד, אולי ימתנו הפגנות אחרות במהלך היום אם אהיה כלואה בתחנת המשטרה. לו הם היו מקשיבים לדברי הנשים שהשתתפו בהפגנה, אולי היו מבינים שהם לקחו אותי מנשים חזקות וכשאני משתחררת אני חוזרת ישר לזרועותיהן ותמיכתן של נשים חזקות אחרות. עצרתן אחת? החברות שלה כבר יודעות איך לנהל את העניינים. אין אישה אחת שדומיננטית יותר, כולן דומיננטיות ומשמעותיות וחכמות ואהובות ולביאות שואגות באותה מידה. אבל לכי תסבירי עכשיו למשטרה מה זה אומר סולידריות נשית כשכל מה שבא לך זה לעוף מתא המעצר המסריח ולחזור לרחובות כדי להיות עם האחיות שלך. מאות חסימות בכל הארץ, עשרות אלפי נשים מפגינות במשך יום שלם – ודווקא אותך עצרו. העצורה היחידה.

 

צילום מתוך סרטון המעצר | כרמן אלמקייס עמוס

מה שיפה בכל המעצר הזה הוא שבמשך שבוע אני מנסה להפיץ בכל דרך אפשרית  את האתר שלנו בו זכותונים למפגינות וגם סרטון (באתר יש גרסה בערבית) על התנהלות נכונה ומה הזכויות שלנו בזמן מעצר. הייתי בין הכותבות של שניהם כחלק מעבודתי כעורכת דין שעוסקת בחופש המחאה באגודה לזכויות האזרח.

אני יודעת את הזכויות שלי. אני גם מתעקשת עליהן. כשהביאו אותי לתחנה, רצו לשים עליי אזיקים בידיים וברגליים עד לתא המעצר, למרות שנעצרתי על עבירה של התקהלות בלתי חוקית והכשלת שוטר במילוי תפקידו, לא על עבירות אלימות. וזה בשביל מה? כדי לבאס. להראות שליטה. לבסס את יחסי הכוחות. סירבתי בתוקף והסכמתי רק לאזיקים בידיים. לקחו לי את כל הדברים, ספרו כמה כסף יש לי בארנק (לא כזה הרבה אבל מסתבר שהיו לי 20 דולר מוחבאים ותודה לשוטרת שיר על התגלית), לקחו את כל התכשיטים וגם את השרוכים שלי. סתם למקרה שאעשה משהו מטורף עם שרוכים של נעליים שעלו 30 ₪. לפני שלקחו לי גם את הטלפון, ביקשתי שיירשמו מספרי טלפון של עורכות דין. כחלק ממוקד חופש הביטוי והמחאה, דאגתי מראש לגיבוי במקרה של מעצר. גם אתן יכולות להתקשר  לארגוני תמיכה לפני הפגנה או אירוע מחאה ולקבל גיבוי כזה ללא עלות. לפני שנחקרתי, ביקשתי והתקשרתי לעורכת דין כדי לקבל ייעוץ טלפוני כפי שמגיע לי. הגיעו שני עורכי דין ופגשו אותי בתחנת המשטרה – גם זה מגיע לי, ייעוץ טלפוני או נוכחות עורך דין (רק לפני החקירה, לא במהלכה). ביקשתי לשתות מים וביקשתי להתפנות לשירותים. גם סנדוויץ' ביקשתי אבל הוא לא היה להיט, אז עורכי הדין דאגו להכניס לי אוכל. לא להתבייש לבקש! אין סיבה שתאכלו סנדוויץ' מעפן עם חציל ומלפפון ביחד, אין בזה הרבה היגיון.

מהרגע שנעצרתי ועד הרגע ששוחררתי החוצה לחיים עצמם – הכל מתועד. השוטר יכול להיות מאוד חביב, אבל זה לא משנה בכלל. השוטר ששמר עליי היה חמוד וסיפר לי על אשתו ואיך עזב את אזור המרכז בגלל שכר הדירה הגבוה, אבל כל דבר שתגידו מתועד ויכול להיחשב כחלק מחומר חקירה. בדיעבד הסתבר שהשוטרת שעצרה אותי נשאה בכיס חולצתה מצלמת וידאו מוסתרת (במבט חטוף מצלמה שנראית כמו עט שמחובר אליו מגנט, כזה שקונים במקס סטוק)  ותיעדה את כל המעצר, ואכן זכיתי לצפות בכלל הסרטונים בזמן החקירה. כשהחוקר שאל אותי מה דעתי על הסרטונים, אמרתי שלדעתי מדובר במצלמה שמוסיפה כמה ק"ג למצולמים בה. בתכלס נראיתי לעצמי כמו בובת פילסברי קצת חומה שנגררת לניידת, אבל לא רציתי לתאר לחוקר מה קורה בסרטון ומי העצורה כי בחרתי לשמור על זכות השתיקה בחקירה. וזה למה? כי מותר לי. יגידו לכן בחקירה  שזה יכול לשמש כנגדכן, אבל התפיסה בקרב מרבית עורכות הדין שעוסקות בדיני מעצרים במקרים כאלו שתמיד ניתן להוסיף דברים אבל את מה שנאמר אין להשיב. אז דיברתי על התמונה המזעזעת שהייתה בחדר החקירות ועל זה שלפעמים קשה לי לשמור על צמחונות כי סבתא שלי דחפה לי הרבה בשר לאורך השנים, אבל בחרתי לא לענות על מרבית השאלות בחקירה. במקום זה מסרתי הצהרה על זה שהמעצר נעשה בצורה אלימה, הצהרה שחשבתי עליה וניסחתי אותה כבר בראש קודם לכן כשהתייבשתי על הספסל המסריח בתא המעצר. אמרתי את מה שהיה לי להגיד ושתקתי, שימו לב לא להתפתות לדבר מעבר למה שתוכנן גם אם תשאלו שאלות המשך על ההצהרה שלכן. כשהחקירה הסתיימה, קראתי את פרוטוקול השיחה בחקירה ואחרי שעברתי על כל שורה ושורה בעיון כדי לוודא שהדברים שנכתבו אכן תואמים למה שאמרתי, חתמתי על אישור הפרוטוקול. כשכל זה הסתיים, לקחו לי טביעות אצבעות וצילומי פנים. רק אז כל חומר החקירה עובר לקצין התורן והוא מחליט האם אשוחרר ובאיזה תנאים. כאמור, הורחקתי ל- 15 יום מכיכר רבין וחברה התבקשה לחתום עליי ערבות צד ג', שמשמעותה לקיחת אחריות על תנאי השחרור שלי. אם אפר אותם, היא תצטרך לשלם סכום של כ- 3,200 ₪ כקנס. אני חתמתי שאהיה ילדה טובה ואשמור על התנאים שהציבו לי ויאללה, החוצה. שוחררתי. אני מתכוונת לערער על תנאי השחרור האלו בימים הקרובים.

ולמה אני מספרת לכן את כל זה וקוראת לכן להעביר הלאה את הטור הזה, שהוא אולי מהחשובים שכתבתי אי פעם? כי בקריאה של כמה דקות את חווית המעצר שלי, הסברתי לכן עכשיו די בפירוט איך עובד מעצר ומה הזכויות שלכן. אתן גם יודעות עכשיו למי לפנות אם תצטרכו להתייעץ או איזשהו גיבוי. ואם תרצו לדעת עוד על הזכויות שלכן, על דרכים מומלצות לתעד הפגנה או לפנות לקו החם שלנו – הכל מופיע באתר שלנו בעברית ובערבית.

אנחנו רק בתחילתה של המחאה, לכן חשוב שנלמד אחת מהשנייה. נשים לומדות מנשים. אני ארגיש הרבה יותר טוב אם המעצר שלי, לא צודק וכואב ככל שיהיה, פיזית ונפשית, יגרום לזה שיותר נשים ואנשים ידעו על הזכויות שלהן וירגישו יותר בטוחות למחות ברחובות עד שנשיג את כל הדרישות שלנו.

—-

ספיר סלוצקר עמראן היא פעילה חברתית ופוליטית, עורכת דין באגודה לזכויות האזרח ומרצה בקורס על ארכיון אזרחי למאבקים חברתיים במכללה למנהל.

הידעת?
פוליטיקלי קוראת קיימת מאז 2012.
פוליטיקלי קוראת היא גוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל.
התכנים שלנו מגיעים למליוני אנשים בכל חודש.
תגובות

4 תגובות

  1. גאה בך, ספיר סלוצקר עמרן,
    כך היית, כך נשארת!
    וכך גם – קרוב לוודאי תמשיכי –
    בהגנה על זכויות,
    על צדק,
    בעשייה מבורכת ואמיצה –
    מול עוולות ואנשים המתחבאים מאחורי "נהלים וחוקים" – ברי שינוי..

  2. כנראה שכעורכת דין את לא כזו מוצלחת. בפעם הבאה תצקשרי לאיתמר ברקאי העו"ד שלי הוא תותח.

  3. שאפו!
    איך אפשר להצטרף לצוות טיפול וניהול סיכונים מול המשטרה?
    אנא צרי איתי קשר בפרטי. kori sela בפייסבוק.

  4. מדהימה. עצוב לי שנעצרת, שכן היית שותפה לכך כך הרבה רגעים עוצמתיים באותן שעות להגיע לך להמשיך ולהיות חלק מהמתחולל. מקומם לחשוב שסגירת העיר לטובת מרתון או כל ערה מסחרית אחרת, מתקבלת הרבה יותר בהבנה. היה יום מקומם רוח וממלא תקווה. מקווה שלא נעצור ונמשיך ביחד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מומלצות עבורך
 אותה קטגוריה
תגובות

4 תגובות

  1. גאה בך, ספיר סלוצקר עמרן,
    כך היית, כך נשארת!
    וכך גם – קרוב לוודאי תמשיכי –
    בהגנה על זכויות,
    על צדק,
    בעשייה מבורכת ואמיצה –
    מול עוולות ואנשים המתחבאים מאחורי "נהלים וחוקים" – ברי שינוי..

  2. כנראה שכעורכת דין את לא כזו מוצלחת. בפעם הבאה תצקשרי לאיתמר ברקאי העו"ד שלי הוא תותח.

  3. שאפו!
    איך אפשר להצטרף לצוות טיפול וניהול סיכונים מול המשטרה?
    אנא צרי איתי קשר בפרטי. kori sela בפייסבוק.

  4. מדהימה. עצוב לי שנעצרת, שכן היית שותפה לכך כך הרבה רגעים עוצמתיים באותן שעות להגיע לך להמשיך ולהיות חלק מהמתחולל. מקומם לחשוב שסגירת העיר לטובת מרתון או כל ערה מסחרית אחרת, מתקבלת הרבה יותר בהבנה. היה יום מקומם רוח וממלא תקווה. מקווה שלא נעצור ונמשיך ביחד!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *