פמיניסטיות רעות: העונה השלישית של אנריל

מריאלה יאבו כותבת על העונה השלישית של הסדרה אנריל, שמציגה את סיפוריהן של אנטי-גיבורות פמיניסטיות מדהימות קווין ורייצ'ל. העונה שבה הביאו רווקה פמיניסטית במקום רווק, היא גם העונה שבה הסדרה צריכה להתמודד עם העולם שאחרי MeToo.

אנריל היא סדרה שאין עליה הסכמה כללית- זאת סדרה טובה או לא? זאת טלנובלה? זאת סדרה עילית? זאת סדרה פמיניסטית בכלל? לא ברור, ואולי זה בדיוק מה שמהפנט בה.

אנריל מצטרפת לשורה ארוכה של סדרות שבמרכזן אנטי-גיבורים, כלומר שאין בהן גיבור או גיבורה "טובים" שאנחנו תמיד בעדן. בדומה להמון סדרות על גברים "אפלים", וגם יותר ויותר סדרות על נשים "לא מושלמות", גם באנריל הגיבורות הן דמויות מורכבות, שמצד אחד אנחנו יכולות לפעמים להזדהות איתן ולרצות שהן יצליחו, אך בפעמים אחרות אנחנו יכולות להיות מאוד שיפוטיות כלפיהן ולא להזדהות איתן בכלל. אנריל לוקחת את התחושה המעורבת הזאת, שבדרך כלל מופנית כלפי דמות, ומעתיקה אותה גם להקשר שבה היא מתרחשת. בניגוד לסופרנוס, שובר שורות וסדרות דומות, שבהן ברור לנו שפשע מאורגן/סחר בסמים הן דברים רעים שאסור לעשות (גם אם אנחנו יכולות להצדיק את הגיבורים שנמצאים שם), אנריל מתרחשת בסביבה שמעוררת בנו רגשות מעורבים- בעולם הריאליטי. מצד אחד, העולם הזה הוא התגלמותו של כל מה שרע בעולם הקפיטליסטי והפטריארכלי, בו הכל הופך לסחורה (או בשפה של העולם הזה- לרייטינג). מצד שני, כולנו לוקחות בו חלק בצורה כזאת או אחרת, ומאחר וחלקנו כן מזדהות איתו לפעמים, אנחנו חושבות שהוא חשוב, וכן אנחנו רוצות שהוא יהיה טוב ויצליח, ממש כמו שרייצ'ל רוצה כשהיא מביאה רווק שחור ראשון בהיסטוריה, או רווקה שהיא גם עצמאית ופמיניסטית.

בעולם המאוד לא מושלם הזה, אנחנו רואות גיבורות שעסוקות בלשרוד, ולכן אנחנו גם יותר סלחניות כלפיהן. בעולם שמנוהל כולו על ידי גברים בינוניים, אישה צריכה לעשות מה שאישה צריכה לעשות כדי להצליח. אבל בינתיים קרה משהו בעולם הזה שלדעתי מאוד השפיע על העונה האחרונה של אנריל, והדבר הזה הוא MeToo. בזמן שעבר מהעונה השנייה לעונה השלישית העולם המכוער הזה התחיל להיסדק, דווקא מעולם הבידור התחילה תנועה שסוחפת כבר כמה חודשים וחושפת עוד ועוד צדדים מהתרבות השוביניסטית והמנצלת כלפי נשים בעולם הבידור ובכלל, החל מתקיפות והטרדות מיניות ועד לפערים עצומים בשכר. בין העונה השנייה לשלישית פתאום לדבר על הנושאים האלה, משהו שאנריל עושה מזמן, נהיה טרנדי. אנריל, סדרה שעסקה בסוגיות MeToo מההתחלה, צריכה בעונה הנוכחית להתמודד עם זה שכל העולם עוסק בזה גם. איך? בין היתר על ידי זה שהיא מאמצת באהבה את הטרנד, אבל גם לוקחת אותו צעד אחד קדימה.

האם היא הצליחה בזה? ובכן גם בסוגיה הזאת אני מסיימת את העונה ברגשות מעורבים. מצד אחד יש בעונה הזאת המון נקודות זכות: יותר ויותר נשים לקחו העונה מקום מרכזי בקידום העלילה, כולל גם מדיסון, הרווקה, החברה בוגדנית של קווין שהגיעה לקראת הסוף. פתאום יש בסדרה המון נשים שהן דמויות מרכזיות, הרבה יותר מאשר הגברים בה. גם מבחינת התכנים יש עיסוק ישיר ורב יותר בסוגיות פמיניסטיות- כמו היחסים בין קווין לרייצ'ל (עליהם תוכלו לקרוא יותר בביקורת של מאיה רומן לעונה 2), מנטורינג של קווין כלפי נשים צעירות בתעשייה, עולם הדייטים כשאת אישה שנתפסת כלא נחמדה מספיק, חשיפת הטרדות מיניות של בכירים בתחום ועוד ועוד נושאים שנגעו בהם בצורה מעמיקה יותר או פחות לאורך העונה. וכמובן הפינאלה, בה רווקה בוחרת שלא לבחור, ומעבירה מסר פמיניסטי קלאסי (גם אם אחר כך אנחנו רואות שהיא מאוד לא שלמה איתו). יחד עם זאת עדיין יש בה לא מעט בעיות שאנחנו מכירות מסדרות אחרות- קווין האישה החזקה והמוצלחת חוזרת בסופו של דבר לג'ט הבינוני מינוס, קווין "גונבת" מרייצ'ל את אוגוסט כצעד קלאסי של נשים נשים שק של נחשים, ועוד סצנות מבאסות שלדעתי גם לא תורמות לעלילה, אבל הן שם.

אבל כמו שאמרנו בעונה הזו אנריל היתה צריכה לקחת את השיח צעד אחד קדימה כדי להישאר רלוונטית גם בעולם שאחרי הMeToo, ובזה לדעתי היא הצליחה, גם פה בצורה מורכבת. בניצחונות של שתי הגיבורות שלנו בסוף העונה אפשר למצוא מסר ביקורתי כלפי פמיניזם שמטרתו "היפוך תפקידים", כלומר פמיניזם שמקדם נשים חזקות במטרה שהן יתפסו את מקום הגברים, ויתנהגו בדיוק כמוהם. אפשר לראות את זה בצורה קטנה ומשועשעת כשמדיסון מדברת על the female gaze כשהיא מבקשת מהצלמת החדשה להחפיץ את הרווקים שעסוקים בלהראות מי חזק יותר. זה בא לידי ביטוי בצורה בוטה יותר כאשר (שוב) מדיסון פותחת חולצה מול המפיקה הבכירה החדשה, והיא במקום לעצור אותה, אומרת לה מפורשות להמשיך. סצנה מבאסת שבאה להעביר ביקורת חזקה כלפי השימוש בפמיניזם ככלי של כוח שהוא רק ההיפוך של הפטריארכיה. זה לא מה שפמיניזם אמור להיות, ולכן אנחנו לא באמת נהנות מהניצחון הקטן הזה של קווין וחברתה. הוא מרגיש חמוץ, כי הוא עדיין נאמן, נאמן מידי, לכללי המשחק הפטריארכלים בהם הוא מתרחש.

מנגד יש לנו את הניצחון המתוק של רייצ'ל, שנותן לנו קצת יותר נחת. קודם כל כי הוא מתאפשר אחרי שקווין נחשפת כדמות היחידה שדואגת לרייצ'ל באמת, בלי להתבלבל בדרך. היא מרחיקה את הקריפים התורניים (הפעם- הפסיכולוג המאכזב בעולם), היא נותנת לה את הכלים לעמוד בפני עצמה (כסף, מה לעשות), והיא משחררת. היא משחררת כי מעל הכל קווין סומכת על רייצ'ל, סומכת עד כדי שחרור. אבל בנוסף לזה הניצחון של רייצ'ל הוא מתוק כי הוא גם אלטרנטיבה, דרך החוצה מהמשחק. אולי זה בעצם מה שיוצרי הסדרה רצו להגיד לנו- שהפמיניזם הזה שמשחק לפי הכללים לא יעזור, ומה שצריך זה לצאת מעולמות שבנויים על ניצול ושימוש בכוח היררכי, ולחשוב על מציאות אחרת לגמרי. מה שבטוח, העונה הזאת הייתה שווה לו רק כדי לראות את רייצ'ל שוכבת על הגב ומסתכלת בשמיים, סוף סוף לא על סט הצילומים.