מאת: עו"ד יערה רשף

היום אנחנו כבר יודעות שאונס הוא עניין של אלימות ולא של מין. שבאונס, המין הוא הנשק, האמצעי להפעלת האלימות. שלי יחימוביץ התראיינה לא מזמן וצוטטה כמי שאומרת: "בשביל אונס צריך גבר אחד פסיכופת וסביבה שתומכת בו". כמה היא צודקת, כי בשביל אונס, לא מספיק רק גבר אחד פסיכופת, אלא צריך גם סביבה תומכת אונס, וסביבה תומכת אונס היא סביבה שמאפשרת את קיום "האונס השני" בצורה מתמדת.

כשגבר רוצה לאיים עליך או להפחיד אותך, הוא לא בהכרח צריך לאנוס אותך עוד פעם, הוא יכול רק להסתפק בלשמר סביבה תומכת אונס, וזה מספיק כדי להעביר את המסר – ממני את צריכה להיזהר. כי אם לא תיזהרי, פעם הבאה זה יהיה "על אמת".

הוא יכחיש את מה שעברת, יקרא לך שקרנית, יגיד שרצית את זה, יכנה אותך בשמות, בכינויים משפילים עד זרא, יגיד שאת משוגעת, או נימפומנית, או גם וגם, שהבאת את זה על עצמך ויכתיר אותך בכתר הכתרים – "מתלוננת שווא". לפעמים הוא יאיים עליך מפורשות, או יצרח עליך או יקלל אותך שהרי, הוא יודע שאין דבר רצחני יותר מלהכחיש אונס, אין עלבון צורב יותר מאי הכרה ברצח הנפש והגוף – וזאת בדיוק הסיבה שהוא עושה זאת – הוא רוצה לרצוח אותך – כדי למוטט אותך.

אונס הוא ה-אמצעי בה' הידיעה לדיכוי והפחדה של נשים והגבלה על חירותן. אונס מכתיב לאישה את סדר יומה, הוא משפיע על החלטותיה היכן להיות, עם מי ומתי ואיך להתנהג, מונע ממנה לנהוג כאדם חופשי. כך גם הסביבה שתומכת באונס – אישה שנאנסה תנסה להימנע ממצבים חברתיים רבים כדי שלא יכנו אותה שקרנית, תנהג כפי שדרשו ממנה (גם אם זו סחיטה) והכל, כדי לא לחוות את עלבון הצריבה שבאונס השני. גבר תומך אונס יודע זאת, ומנצל זאת לקידום הצרכים שלו.

בישראל של שנת 2016 אישה שמגישה תלונה על אונס, עוברת מסע של התפכחות – מכמיהה עזה לצדק עוברת האישה מסע מטלטל של השפלה עד שהיא מגיעה להתפכחות הכואבת שאין דין ואין דיין והיא בודדה במערכה. בישראל, רוב תיקי האונס שנפתחים נסגרים (רובם בעילת חוסר ראיות). הסטטיסטיקה מלמדת כי שניים מתוך שלושה תיקים יסגרו (כלל ארצי) כאשר במחוזות תל אביב והמרכז שיעורי הסגירה עומדים על כ-85%.

הניסיון המקצועי ובחינה מדוקדקת של תיקים אלו מלמד כי הטיפול המשפטי בעבירת האינוס משקף את היחס התרבותי והחברתי כלפי העבירה, כלפי האנס וכלפי הקורבן. ההליך החקירתי ובסופו סגירת התיק מתנהלים  באופן המונע בירור משפטי מעמיק, באופן שלא מאפשר העמדתו לדין פלילי של האנס, משקפים מצב פוליטי של סלחנות תמידית כלפי האנס מחד גיסא, ומצב של חשדנות גוברת ועולה כלפי הקורבן מאידך גיסא. תמיד בשלב הזה של הדיון תומכי האונס מצקצקים ואומרים "זה לא יכול להיות". זה לא יכול להיות הם אומרים "יש לנו משטרה איכותית". פתאום יש לנו משטרה סופר-דופר, פתאום אנחנו חיים בישראל המושלמת שבה להיות שוטר זו גאווה ומשטרה היא סמל למופת ולא לביזיון ועצלות והטרדות מיניות. אבל אז נערך התרגיל הדמיוני בדומה לדיון שנערך בדיונים הקשורים לצריכת זנות – ומה אם זאת הייתה אחותך/הבת שלך/אמא שלך? (מחק את המיותר). פתאום קו המחשבה משתנה. פתאום כשזו מישהי יקרה לך הכל משתנה. התמונה מתבהרת.

אין אישה שנאנסה שלא יודעת מהו האונס השני (והשלישי והרביעי והחמישי והשישי….), מהי חווית ההשפלה ומהי הרמיסה שחשים ברגע הזה האחד שבו קוראים לך שקרנית. אבל מי שקורא לך שקרנית בעצם אומר לך – תשתקי. תשתקי כי אנחנו לא רוצים לשמוע אותך מדברת, או צועקת, או מוכיחה אותנו דברי תוכחה קשים. תשתקי ותעשי מה שאומרים לך, תני לנו לשמר את הסביבה הנוחה שלנו, תשתפי פעולה ותשתקי. אם לא תשתקי – נראה לך מה זה, נעמיד אותך על עמוד הקלון, נשפיל אותך, נהיה אלימים איתך, "נראה לך מה זה".

ועכשיו, בעקבות גל ה"לא-בסדר" (not-ok) ששוטף את ארצות-הברית בעקבות דונאלד טארמפ, רצוי לא לשתוק – לדבר ולדבר ולדבר וכמה שיותר. נשות תקשורת, אחת אחרי השנייה, יוצאות לאור ומספרות, ומדברות ולא שותקות על מה שטרמפ עשה להן, על איך שתקף אותן לפני שנים, ולא אכפת להן שיש איזה מישהו שקורא להן שקרנית – כי שקרנית זו רק מילה נרדפת לתשתקי. כבר מזמן לורל טאצ'ר אולריך אמרה לנו "נשים שמתנהגות יפה לא עושות היסטוריה". אז אל תתנהגו "יפה" – אל תשתקו, תדברו ותדברו ותדברו, על אפם ועל חמתם.

 

לדף הפייסבוק של אחת מתוך אחת: https://www.facebook.com/oneofone1/?fref=ts

קו הסיוע לנשים נפגעות תקיפה מינית: 1202

קו הסיוע לגברים נפגעי תקיפה מינית: 1203

הכותבת היא  יועמ"ש בעבר של עמותת "אחת מתוך אחת", מתמחה בייצוג נפגעות תקיפה מינית.

תמונה: דונלד טראמפ, צילום: Gage Skidmore

תגובות

2 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

הממשלה הפלסטינית היוצאת | צילום: רויטרס
לפני כחודש התפטר ראש הממשלה הפלסטיני מתפקידו במהלך שהחל שרשרת של מהלכים ורופורמות ברשות הפלסטינית. מה מסמנים המהלכים האלה, ואיך זה ישפיע עלינו? גלי אלון בסדרת כתבות על הפוליטיקה הפלסטינית
מיקי פורת הייתה הנערה הראשונה שהתקבלה לבית הספר לקציני ים, לאחר שכתבה מכתב למנהל בית הספר על הפליה כנגד נערות באי קבלתן לבית הספר. מגיל צעיר היא שמה לב לאי שוויון מגדרי ובזכותה נסללה הדרך לנערות בבית הספר לקציני ים. היא מתארת את החוויה להיות הראשונה ואיך הרגישה במסגרת שעד אז הייתה רק גברית
השמאל העולמי מפנה גב לשמאל הישראלי, הימין רודף ומשתיק. עם המלחמה שהחלה בטבח בדרום, חווה השמאל הישראלי רגשות קשים של ניכור וחוסר מקום. אלה הרגשות שחוויתי אני מהשמאל הישראלי. אז אנחנו חייבות לדבר

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.