חוה אלברשטיין

נכתב לרגל יום הולדתה של חוה אלברשטיין, זמרת ויוצרת, זוכת פרס מפעל חיים של אקו"ם לשנת 2011.

חוה אלברשטיין נולדה בפולין ועלתה לארץ עם הוריה בהיותה בת 4, למעברת "שער העלייה" בחיפה. היא גדלה בקרית חיים, ומגיל צעיר שרה וניגנה על גיטרה. בשנות ה-60 יצא האלבום הראשון שלה, הכולל בתוכו את הקלאסיקה "פרח הלילך", ובשנות ה-60 וה-70 המשיכה להוציא אלבומים ולספק לתרבות הישראלית נכסי צאן ברזל. במשך השנים הוציאה גם אלבומים ביידיש ואלבומים עם שירי ילדים. היא ביצעה מאות שירים שנכתבו על-ידי מיטב הכותבים/ות והמלחינים/ות, ונתנה להם את האינטרפרטציה האישית שלה. יכולות הביצוע שלה נדירות באיכותן וביופיין; היא מסוגלת להמחיז סיפור שלם באמצעות השימוש בקולה בלבד.

הדיסקוגרפיה שלה – שכוללת מעל ל-60 אלבומים – שזורה בהסטוריה של המדינה ומהווה פסקול לאירועים המשמעותיים ביותר; לטראומת השואה, המלחמות והשכול, אך היא הרבה מעבר ל"זמרת לאומית". חוה אלברשטיין מביאה עמה גם קול פנימי, ייחודי ואישי, ונותנת קול ומילים גם לחוויותיהן של נשים רבות; היא מבצעת את "תפילת יום הולדת" של תרצה אתר, את "כמו צמח בר", ו"אדבר איתך" של רחל שפירא – שירים שנכתבו על-ידי נשים, מנקודת מבטן של נשים, והביצועים שלה לשיר מוסיפים רובד נוסף של פרשנות ושל עומק.

החל משנות ה-80, אלברשטיין גם כתבה והלחינה לא מעט משיריה. דרך השירים האלו ניתן ללמוד לא מעט על חייה, עולמה הפנימי ועמדותיה. היא כתבה על ילדותה ועל הוריה, על ילדיה ועל הארץ ששינתה את פניה; היא אינה נרתעת גם מעיסוק בנושאים הכי נפיצים ושנויים במחלוקת, כמו למשל "חד גדיא", שנפסל לשידור בתחנות הרדיו ועורר סערה ציבורית.

לאחר שנים של היעדרות מהבמה בארץ, היא חזרה להופיע בשנת 2007, ומאז היא ממלאת אולמות באופן די קבוע. אלברשטיין ממשיכה לכתוב, להקליט ולהוציא אלבומים חדשים; בשנת "2013 יצא האלבום "ואיך אצלך", שעוסק בעיקר בהתמודדות עם מותו של בן זוגה נדב לויתן. אלבומה האחרון והמצוין "בוא המורה", יצא רק בשנה שעברה. בימים אלו היא מופיעה במופע משותף עם שלומי שבן, עמו גם הקליטה את הדואט "תרגיל בהתעוררות" לפני כמה שנים. היא תמיד עם יד על הדופק, תמיד מעודכנת ועדיין רלוונטית, גם אחרי יותר מ-50 שנות קריירה.

השירים שלה התנגנו אצלי בבית מאז שאני זוכרת את עצמי, היו שם תמיד, כמובן מאליו; קשה לי לדמיין את חיי בלעדיהם. אבל לקח לי לא מעט שנים לחזור אליה מבחירה, ולגלות אותה מחדש בעצמי. וגיליתי בה הרבה יותר מזמרת של שירי יום השואה, טקסי זיכרון או ארבע אחר הצהרים בגל"צ. כי יש לה שיר לכל רגע ולכל אירוע; ויותר מכך, יש לה את היכולת המופלאה לבטא מנעד עצום של חוויות ושל רגשות, והיא עושה את זה בקלילות ובטבעיות כל כך, באופן מעורר התפעלות, גם אחרי שעתיים של הופעה, ו-50 שנות קריירה. בשבילי היא תמיד תהיה המלכה האם של המוזיקה הישראלית.

השאירו תגובה