שי ג'ינפינג, נשיא סין, מבצר את מעמדו על חשבון זכויות הנשים במדינה
שינוי החוקה הסינית השבוע, שמאפשר שלטון יחיד בלתי מוגבל של הנשיא שי ג'ינפינג, הולך יד ביד עם תעמולה שמרנית נגד נשים ורדיפה של פעילות פמיניסטיות. זוהי דוגמה נוספת לבקלאש נגד התחזקות פמיניסטית ברחבי העולם

עם #MeToo, כוכבות שמתגייסות למחאה על אלימות מינית, המחאות האמיצות כל כך של נשים באיראן, בהודו, בדרום אפריקה ועוד ועוד, נראה שקולות נשיים נשמעים ברור וחזק יותר מאי פעם וסקסיזם ואפליית נשים עומדים לעבור מן העולם. אבל לצד התחושה הזאת, אנחנו רואות מופעים רבים, לעיתים מגוחכים ולעיתים מפחידים, של בקלאש, מלחמת נגד של כוחות פטריארכליים. ולפעמים נראה שדווקא אלה גוברים. פמיניסטית מודעת שמתעניינת במגמות בעולם עלולה להרגיש לפעמים בזמנים האלה כמו בסרט השני בסדרה המקורית של מלחמת הכוכבים: האימפריה ספגה מכה עם השמדת כוכב המוות בסוף הסרט הראשון, אבל עכשיו היא נערכת למכת נגד, היא עדיין חזקה מאד והופכת לעוד יותר אלימה ודכאנית.

בעולם סביבנו אפשר לראות מגמה דומה עם העליה, במדינה אחר מדינה, של שליטים שמציגים עצמם כ"איש החזק" ומציגים שלטון עם נטיות אוטוריטריות מלווה בשוביניזם בוטה. כך זה ברוסיה, בפיליפינים, בטורקיה, בהונגריה, בהודו וכמובן במימשל של תופס הפוסים מארה"ב. בחרתי כאן להתמקד בהופעתה של המגמה הזאת בסין, בעיקר בגלל התפתחויות שהגיעו לשיאן השבוע, ולא זכו לתשומת לב רבה בתקשורת הישראלית.

 

רוצות עוד תוכן פמיניסטי מעולה? תרמו לנו, כדי שנוכל להרחיב את הפעילות

 

הפטריארכיה מכה שנית: הנשיא שי ג'ינפינג כמשל

ביום ראשון שעבר אישר הקונגרס הלאומי העממי, הפרלמנט של סין, שינוי חוקתי שמבטל את מגבלת שתי הכהונות של הנשיא. כך נסללה הדרך לשי ג'ינפינג, הנשיא ויושב ראש המפלגה הקומוניסטית, לשלוט במדינה גם אחרי 2022, אז תסתיים כהונתו השניה. זה השיא (עד עכשיו) בתהליך ארוך של ריכוז יותר כוח ויותר סמכויות בידיו של שי.

כמובן, שי ג'ינפינג לא עלה מלכתחילה לשלטון בדמוקרטיה ליברלית או אפילו חלקית, רחוק מזה. למרות זאת, מאז מותו של מאו דזדונג ועלייתו של דנג שיאופינג לשלטון בסוף שנות ה-70, התרחש בסין תהליך איטי והדרגתי של שינוי אופי השלטון משלטון יחיד לשלטון הממסד, כולל מיסוד של חילופי שלטון, הגבלה ניכרת על כוחו של הנשיא, בחירות ברמה המקומית, מרחב מוגבל לעיתונות לדון בתלונות של אזרחיות ואזרחים נגד השלטון, עיגון זכויות מסוימות בחוקים ועוד. זה היה רחוק מדמוקרטיה, אבל רבות קיוו שמדובר בתחילתו של תהליך שיאפשר דמוקרטיזציה בסופו של דבר. מאז אמצע או סוף העשור הקודם, נראה שמתרחש תהליך הפוך, שהואץ עם עלייתו של שי ג'ינפינג לשלטון ב-2012. תחת תירוץ של מלחמה בשחיתות, אנשי שלטון שלא נחשבו לנאמניו של שי הודחו וחלקם נכלאו, חופש העיתונות צומצם משמעותית, הצנזורה, כולל חסמים על גלישה ברשת, הורחבה מאד, ואלפי פעילים בתחומים שונים נעצרו.

הפגנה למען שיחרור פעילות פמיניסטיות סיניות בהונג קונג. צילום: לטה פינצ'ר

במקביל לצעדים האלה, בונה סביב עצמו פולחן אישיות שמזכיר את תקופת מאו והתהליך הזה, שמחייב להראות לעם את שי כמנהיג החזק ואבי האומה, מלווה בחיזוק מגמות פטריארכליות וסקסיסטיות. נכון, שי ג'ינפינג לא יצטלם מתאבק עם דובים וגם לא נתפס מתגאה בתקיפות מיניות מצידו. זה סקסיזם אחר, אם תרצו, "מהוגן" יותר, שמדגיש "ערכי משפחה" שמרניים וממצב אותם כמייצגים את "התרבות הסינית האמיתית". לכן, נאמר לציבור, הם גם הדרך הנכונה. לפי הקונפוציוניזם, אחת התורות שבבסיס התרבות וההיסטוריה של סין, העולם נמצא בסדר מיטבי והרמוני כאשר כל אחת ואחד יודעים את מקומם והיררכיה ברורה מתקיימת, ובתוך כך היררכיה בין הגבר והאשה הכפופה לו. שי מדבר הרבה על ערכי משפחה ומאמר מפתח שפורסם בסוכנות הידיעות הסינית הרשמית, שינחואה, הדגיש שכשהנשיא מדבר על משפחה, הוא מתייחס באופן דומה גם ל"משפחה הגדולה", כלומר לאומה, שעליה להיות כפופה לאב-המנהיג. כלי התקשורת הכפופים לשלטון אפילו המציאו לנשיא את הכינוי "שי דאדא", אבא שי, ומכונת הפרופגנדה קידמה שירים (שכביכול "צמחו מלמטה") שקוראים לגברים "להיות גבר כמו שי דאדא" ולנשים "להתחתן עם גבר כמו שי דאדא".

בהקשר זה, מעניין לראות את תפקידה של אשת הנשיא, פנג לי יואן. בעוד שנשות נשיאים קודמים שמרו על פרופיל נמוך ובקושי היו מוכרות בציבור, פנג, זמרת ידועה בעברה, מציגה תפקיד של גברת ראשונה זוהרת בנוסח האמריקאי ובה בעת, מקדמת את הסדר השמרני של בעלה, כשהיא משמשת כאשה האידאלית הלאומית: זוהרת, מטופחת, נעימה ומארחת בתפקיד נשי מסורתי.

רדיפת פעילות פמיניסטיות

לצד התעמולה המפארת את הגבריות של הנשיא, הדיכוי של זכויות האדם ושל מי שנלחמות ונלחמים עליהן אינו פוסח על פמיניסטיות. ב-2015, באמצע תקופת הכהונה הראשונה של שי ג'ינפינג, נעצרו חמש פעילות פמיניסטיות בגלל ניסיון לארגן הפגנות מודעות לאלימות כלפי נשים. הן שוחררו רק כעבור כמה חודשים ונתונות במעקב עד היום. ב-2016 גואו ג'יאנמיי, אחת הפעילות הפמיניסטיות הוותיקות והידועות בסין, אולצה לסגור מרכז סיוע משפטי לנשים שהפעילה יותר מ-20 שנה וסיפק סיוע ייחודי שכמעט לא קיים במדינה לקורבנות אלימות. פעילות בולטות אחרות כמו עורכת הדין וואנג יו, נעצרו ונסחטו מהן הודאות כפויות.

כמובן, לא רק נשים נעצרות. המעצרים והלחץ המתמיד על פעילות פמיניסטיות מגיעים כחלק מהידוק הרצועה על פעילוּת החברה האזרחית בכלל. עם זאת, חשוב לראות כיצד התעמולה שמחזירה נשים לתפקידים מסורתיים, הדיכוי של מחאה נגד אלימות אפילו כשאינה מביעה התנגדות ישירה לשלטון ותעמולה שממצבת את הנשיא כאבי האומה, הפטריארך, הולכים כולם יד ביד. דיכוי הנשים הסיניות, כתבה לטה חונג פינצ'ר, חוקרת פמיניזם ותנועות נשים בסין, חיוני לשימור השלטון הריכוזי וחיזוקו. עוד עדות לכך אפשר לראות בייצוג האפסי של נשים בפוליטיקה הסינית. נשים בסין רשמו הישגים בולטים בתחומים רבים, כולל רשימת הנשים העשירות בעולם ופרס נובל לרפואה, אבל בוועדה המתמדת של הפוליטבורו, הגוף שמחזיק במרבית הכוח הפוליטי בסין, מעולם לא כיהנה אשה. בפוליטבורו כולו, גוף בן 25 חברים, מכהנת כיום אשה אחת.

העתיד הקרוב לא נראה מעודד עבור נשים בסין, אבל הפעילות הנחושות שם, כמו במקומות אחרים בעולם, ממשיכות להיאבק ומוצאות דרכים חדשות ויצירתיות לעשות זאת (על כך בדיווח הבא). הבקלאש המדאיג הזה אינו ייחודי לסין או להתנהלות של שי ג'ינפינג, אבל המדינה הענקית וההתפתחויות בה בשנים האחרונות נותנות דוגמה ברורה מאד לשלטון שמפחד מפמיניזם משום שהוא מקדש שמרנות, שתלויה בפיסה מיושנת של "גבריות" ובדיכוי נשים. בסין, כמו במלחמת הכוכבים, כמו בעולם בכלל, המאבק הזה עדיין לא הוכרע, אבל אולי הבקלאש מסמן טוב הרבה יותר את הצדדים במאבק.

 

השאירו תגובה