נועה בורשטיין-חדד: הכוחות שרק לב שבור מכיר

הטיימינג הרוחני שלי גרר אותי לצפייה מחודשת בבאפי – רצף מוחלט ללא הפסקות, של לוכדת הערפדים וחבריה. אם יש דמות אחת בסדרה הנפלאה הזו שנכתבה בדיוק לפי החוקים של דמות משנה (עליה להיות המעניינת ביותר, כמובן), הדמות היא ווילו.

ווילו כאילו מגשימה את כל הסטריאוטיפים: היא נערה לא פופולארית, יופי של מופנמות לא-מודעת. היא אוהבת לקרוא ספרים, היא ג'ינג'ית, שייכת לקבוצת מיעוט (יהודים) ומאוהבת בחבר הכי טוב שלה, מיסטר חנון-אבל לא חכם, זנדר. בגדול, ווילו היא בחורה חסרת ישע המסתובבת בעולם בחוסר אונים, מחפשת איך לעזור לטובים. טייפקאסט של בחורה שלא הולך לה. אבל דווקא מטוב ליבה, הולך לה לווילו. אחרי שנים של צפייה מהצד בזנדר, מתאהב בה בחור חמוד שהופך לאיש זאב, כשהוא נאלץ לברוח מעצמו רחוק ממנה – הלב הנקי שלה נשבר בפעם הראשונה. הזכות להיות נאהבת נלקחה ממנה, ולא בפעם האחרונה. כמו נשים רבות, ווילו חווה חוסר ביטחון מתמיד, בגלל הדמות הטהורה שיצרו לה במשך חמש עונות, חוסר הביטחון הזה חשוף ועדין. היא לא מאמינה בזכות שלה לאהוב, להיות דמות ראשית עבור מישהו או מישהי.

בהמשך הסדרה ווילו מתאהבת בטרה, בחורה שפותחת לה את דלת הכניסה לעולם הכישוף, וכמו התלמידה המצטיינת שהיא תמיד הייתה, ווילו הופכת למכשפה הטובה ביותר באמריקה וככל שמתקדמות עונות הסדרה, אנחנו מגלים עד כמה עמוקות עוצמותיה. גם היא מגלה את זה, במפגש מקרי עם הערפדה צמאת הדם שהיא יכלה להיות וביומיום עמוס יצורים אפלים שמאלץ אותה בכל פעם מחדש לבחור בכוחות הטוב.

מתישהו זה קורה, ווילו לוקחת את הנשיות לקצה. היא אישה נשית שאוהבת נשים (אם לשפוט על פי טרה, נשים 'נשיות'). אבל חשוב מזה, האהבה של ווילו וטרה מקיימת את הפחד העמוק ביותר של העולם בו אנו חיים – האהבה שלהן מייצרת כישופים.

עונה שש: כאן זה סוף סוף קורה. הדמות למודת הטרגדיות וטהורת הלב, ווילו רוזנברג, מאבדת את אהבת חייה לבחור בינוני ומטה שמחליט לשלוף אקדח על כל מי שלא בא לו טוב. אותו וורן – שבא כביכול מעולמה של ווילו (עולם החנונים שאוהבים לקרוא), לא השכיל כמוה להפוך את החנוניות שלו לפלוס ולהשתמש בה לעשיית טוב. הוא רוצה לשלוט בעולם ולנצח את הטובים ואת הרעים כאחד. מה שמעניין אותו הוא כח. הכח שמעולם לא היה לו כנער חנון ויכול להיות לו עכשיו, כשגילה את סודות האופל. אבל האמת שהוא לא כזה מעניין, אז נחזור אליה.

ווילו בתחילה מנסה להשיב את אהובתה לחיים באמצעות פנייה ישירה לכוחות שמעלינו, אלה שמחזיקים במתים. משהיא מסורבת, היא יוצאת לדרך: אורזת בליבה את הכשפים האפלים ביותר, החזקים ביותר. לא עושה איפה ואיפה בין טוב לרע. היא מצטיידת בכוחות שרק לב שבור מכיר, כוחות שנובעים מהכאב העמוק ביותר שלה. היא הופכת לווילו האפלה.

אבל האמת שבעיני, ווילו הזו בכלל לא אפלה. החיים האלה, כולנו יודעות, הם פאקינג מורכבים. הטוב והרע שזורים זה בזה תמיד ואף פעם לא במינונים שווים. מי מאיתנו לא הייתה צריכה אי פעם לוותר על טהרנותה ועל ערכים מסוימים עבור האהובים שלה? עבור הקרובים לה ביותר? דארק ווילו למעשה ממשיכה לקחת את הנשיות לקצות הקצה והופכת לאישה שתשים את הכל בצד, הכל כולל הטוהר שלה, כולל טוב הלב שלה, כולל כל מה שמגדיר את דמותה לאורך חמש וחצי עונות, ותצא למסע נקמה.

הנשיות היא כישוף מתמיד. הציפייה מווילו להמשיך ולהיות הטוב הקבוע והבלתי משתנה, גם כשהעולם מוריד לה סטירות לפנים, היא ציפייה מעצבנת. ווילו שוברת את הציפייה הזו. היא יוצאת ליער השחור בידיעה מוחלטת שמשם היא כבר לא תחזור להיות כשהייתה. כמו כולנו היא יודעת שלא תמיד אפשר לבחור בין טוב מוחלט לרוע, בכולנו יש גם צד אפור ובכולנו יש גם אופל שצריך לצאת למסע היכרות עם העולם לפעמים.

הטירוף והכאב בידיה של מכשפה עלולים להיות (לכאורה) מסוכנים מאד. אבל ווילו לא נטרפת, באופן קר ומחושב היא שמה את החברים שלה בצד, שלא יפריעו לה להיות הרוע המוחלט. כי מי שפגע באדם שקרוב לה, ילמד בדרך הקשה מה היא נקמתה של אישה. היא יוצאת לדרך, מאתרת ומחסלת את וורן. באפי, זנדר ושאר החבורה רואים את זה קורה וחושבים שווילו שרוצחת לא יכולה כבר לחזור להיות טובה, אבל בעיני דווקא ההליכה אל הקצה היא זו שהופכת אותה למעוררת השראה כל כך. ווילו הייתה נאהבת, היא סוף סוף האמינה בזכותה להיות כזו. גם אני כצופה לא יכולתי לתפוס את המחשבה שהאדם שפגע בטרה, ששכנה בעומק ליבה הטהור של ווילו, יתחמק מעונש אכזרי מאד.

כשהכאב יהיה קשה מנשוא, תרצה ווילו להשמיד את העולם כולו, כי עולם ללא טרה – בשביל מה צריך אותו? על הר האולימפוס, איפה שהכל התחיל – והולך להיגמר העולם, מתרחש רגע השיא של הסדרה, האג'נדה האמיתית של כותביה מתחוורת לנגד עינינו. אין כמו חברים.

זנדר מגיע לראש ההר, ווילו העוצמתית והאפלה יורה עליו חיצי כישופים והוא יורה עליה את הכישוף שלו בחזרה. הציטוט המדויק שלו יהיה:

I know you're in pain and I know you're about to do something apocalyptically evil and stupid. And, hey, I still wanna hang

הוא מסביר לה שאם העולם הולך להישמד, המקום הטבעי שלו להיות זה לידה, פשוט כי היא החברה הכי טובה שלו, בין אם תשמיד את העולם או לא, הוא יורה עליה שוב ושוב את המילים המרפאות I love you וגם כשהיא גורמת לו לדמם ולכאוב, כאילו שואלת "ועדיין?" בוחנת את היכולת שלו לאהוב אותה, גם שבורה מבפנים, גם רעה מרושעת, גם חסרת תועלת למאבק בכוחות האופל. "עדיין אוהב?" והוא מתקרב להעניק לה חיבוק. כי גם גבר, אם התבגר לצד אישה-מכשפה כמו ווילו, יודע – גם בשיא הרעם והכישוף האפל, הכאב נשאר כאב.

השאירו תגובה