דוד אטון: תוקפנות שמתחפשת לאהבה

סייעו בהכנת הכתבה: חגית ניר ברינשטיין, אורי אביבי, תמי לבנת מלכה, מרדכי ברונשטיין

בחורף 2019 עברתי תקופה קשה. נחשפתי לנתונים על משבר האקלים שטלטלו אותי, צללתי אל תוך פצעים עמוקים שלי. מערכת היחסים שהייתה לי אז הייתה מתוחה וביחד עם קושי כללי – הגיעה החרדה לחיי. עוד לא ידעתי להגדיר אותה, רק הרגשתי מתח הולך וגובר, עד רמה של קושי בתפקוד. משך שבועות רבים האתר של דוד אטון, שמכר המליץ לי עליו כמטפל יוצא דופן, היה פתוח אצלי בדפדפן. "לנשום שינוי", כך כינה את השיטה שפיתח – שיטה של לחיצות באיזור הסרעפת שמשחררות לחץ, מתח וחרדה.

״במשך למעלה מעשור חקר ופיתח דוד אטון שיטת טיפול רגשי הוליסטי ייחודית שמפגישה אותך עם הרבדים הנסתרים של התת מודע בדרך לריפוי ואיזון נפשי וגופני. דרך עבודת נשימה יסודית ועמוקה, עיסוי ושחרור הסרעפת, מגע ושיחה, שיטת "לנשום שינוי" תשחרר אותך מטראומות, פחדים ודפוסים שהצטברו בגוף ובכך תוכל להצליח לנקות חסימות רגשיות ולחוות מחדש רגשות שהודחקו במשך שנים, בתהליך מטלטל ומעמיק תוך ליווי ותמיכה מלאה של המטפל״. 

כך נכתב בטקסט הפותח את האתר, בליווי תמונה של בחור עם פנים טובות ומחייכות, שיער ארוך ועיניים כחולות. התקשרתי אליו כדי לקבוע פגישה. "אני סובלת מחרדות", אמרתי. כבר בטלפון הוא שאל "יש לך טראומת ילדות?" אמרתי שכן וסיפרתי בקצרה. הוא שאל "בטוחה שלא היה עוד משהו?" "לא שידוע לי, עניתי".

הקליניקה שלו בכפר סבא היתה סגורה כשהגעתי. הוא בדיוק פתח – הדליק את האורות, הדליק מרווה לטיהור. "את רוצה?" שאל. הנהנתי והוא פיזר סביבי את המרווה השרופה והריחנית. נכנסנו לקליניקה ואחרי כמה שאלות בסיסיות הוא אמר בפסקנות: ״אני חושב שנפגעת מינית. בילדות. זה היה באיזור גיל 3-8. זה לא היה מהמשפחה הקרובה, אלא מישהו די רחוק״.

הייתי בהלם. זה בלבל אותי. לרגע לא הבנתי לאן הגעתי. לא זכרתי שביקשתי ממנו תקשור, או שידעתי שהאיש מתקשר. אבל הייתי במצב רגשי כל כך מבולבל שכל מה שעלה לי זה הפחד. הפחד שמא הוא צודק. ואם הוא צודק, אז כדאי מאד שאעשה מה שהוא אומר לי.

נשכבתי על המיטה והוא התחיל בטיפול. עשה לי אבחון על פי כף הרגל. ״היה לך שבר גדול מאוד בחיים. אבל התגברת עליו״. אמר. הוא התחיל ללחוץ לי על איזור בית החזה והסרעפת, לא יותר מדי חזק, אבל מצאתי את עצמי מבקשת מספר פעמים שירגיע. הוא ביקש שאשמיע קול כדי להוציא את ״זה״ החוצה. הטיפול היה לי חזק. בסיומו, ליד דלת היציאה, הוא חיבק אותי. ״איזה יפה את״. הוא אמר. ואצלי, כל מה שעבר בראש זה ״מה אני עושה עכשיו?! יש מצב שנפגעתי מינית בילדות״.

"וכך הוא!" – ארז ארג'ונה, מטפל רוחני: כרוניקה של אלימות שנמשכת עשורים

שלושה ימים אחרי המפגש הזה, בלי שהבנתי את הקשר בין הדברים, עברתי משהו שקרוב להתקף פאניקה ראשון. דוד זימן אותי לפגישה נוספת וכתבתי לו שהטיפול שלו מציף מידי עבורי ושאני לא חושבת שיהיה לי טוב להגיע אליו שוב עכשיו.

אחר כך התכתבנו עוד קצת, ואני נכנסתי לתקופה משונה, מלאת חרדות. מכיוון שחשדתי, בעקבות ה״אבחנה״ שלו, שאולי נפגעתי מינית בילדות, קניתי מחברת שחורה וניסיתי להיזכר דרך ציור. שאלתי את אמא שלי אם היה קרוב משפחה בסביבה שהיא השאירה אותי לבד לידו בילדות. התחלתי לחלום הרבה. סיוטים. התחלתי לצייר את החזיונות שעלו לי. חשבתי שאני משתגעת. בן זוגי דאז הביא לי את הספר של סטניסלב גרוף ״החיפוש הסוער אחר העצמי״ שמדבר על מצב שנקרא ״מצב חירום רוחני״. חשבתי שזה מה שקורה לי. באיזה יום אחרי ריצה בשדות, דוד התקשר אלי. ״נזכרת כבר?״ הוא שאל. אמרתי שלא. הוא אמר לי ״אני רואה שיום אחד את תהיי מורה גדולה״. אמרתי תודה וניתקתי. מאז לא דיברנו.

חודש אחר כך התחילה הקורונה ולי התחיל ברונכיטיס. מצבי הנפשי החמיר, והתקפי פאניקה אמיתיים וממשיים החלו לתקוף אותי. אל דוד לא חזרתי. חודשים רבים אחר כך, שכללו מעבר דירה לעיר אחרת ובמצב הרבה יותר טוב ומאוזן הסכמתי להגיד לעצמי שחוויתי פגיעה בטיפול. ועדיין, רוב האנשים הקרובים אלי לא ידעו את הסיפור.

״זו חוויה מאוד מערעת מבחינת תפיסת המציאות כי יש פה איזו שהיא אמירה עבורך, שאת לא תופסת נכון את המציאות שבה את חיה".אומרת ד"ר אילת כהן וידר, פסיכולוגית קלינית, מומחית לטיפול בטראומה, אובדן וחרדה וחברת קבוצת פסיכואתיקה. "אז יש בזה ממש מנגנון של הטרפת דעת.  זה באמת שם את כל השליטה ואת כל ״הידע״ בידי ה"מטפל". הוא מערער לך את תפיסת המציאות. מנקודת המוצא בה אנחנו פונות לטיפול, זה מאוד קל לזרוע ספק. הוא בעצם  מתנחל בתוך הלא-מודע שלך״. 

עברו חודשים רבים. הייתי לקראת סיום לימודי, ומצאתי את עצמי בתפקיד חדש כעיתונאית חוקרת בנושא של פוגענות בטיפול, לאחר התחקיר שהובלתי בפוליטיקלי קוראת אודות ארז ארג׳ונה כרמל. התחקיר יצר אפקט מתפרץ של הר געש, ולפתע נשים רבות בקהילות השונות החלו לדבר את הפגיעות שעברו בתוך חדר הטיפולים ובסדנאות. בעקבות כך, הגיעו אלי ולמערכת פוליטיקלי קוראת עדויות על פגיעות של למעלה מ-80 מטפלים שונים בתחומי הגוף, הנפש והרוח.

לילה אחד התעוררתי מוטרדת. החלטתי לכתוב את הסיפור של מה שקרה לי במפגש עם דוד, מכתב שבסופו של דבר שלחתי גם אליו. הזכרתי לו את הדברים שאמר לי באותו טיפול ראשון, הסברתי לו שה״אבחון״ האינטואיטיבי הזה שלו, שעברתי טראומה מינית בילדות, שלא היה נכון, מותאם או מבוקש על ידי, דחק אותי הרבה מעבר לקצה הרגשי איתו הגעתי למפגש. סיפרתי לו על השיחות שלי עם מטפלים מקצועיים בטראומות, ועל העובדה הפשוטה שכל טראומה שנמצאת בגוף ובנפש, חייבת לצוף באופן אורגני כי התערבות חיצונית מסיבית ולוחצת כל כך עושה רק נזק. התגובה של דוד אטון לא אחרה לבוא, בה הוא מתנצל ולוקח אחריות על המעשה – על אף שמופתע לשמוע שהדבר בכלל קרה. בהמשך, הוא מספר שהוא נמצא בתהליך דיוק ומודה על ההודעה שהזכירה לו שעליו לשמור על ענווה, כשפוגש מטופלים.

הרגשתי שיש פה לקיחת אחריות כלשהי. כתבתי לו שההתנצלות הגיעה אלי, וצירפתי לינק לזום על פגיעות בטיפול שהשתתפתי בו. חשבתי שזה יהיה קלוז׳ר יפה לסיפור הזה. אך לצערי, במבחן המציאות זה נראה אחרת לגמרי. במקום להיסגר הסיפור רק נפתח עוד ועוד והתקווה שלי, שמדובר בטעות שנעשתה ללא כוונת זדון, מתבררת כמנגנון חוזר של פגיעה, אלימות, מניפולציות וטשטוש גבולות מול קבוצה של מטופלות ומטופלים.

היום אני יודעת להסביר לעצמי מה היה אותו כוח שהפעיל עלי דוד באותו מפגש הראשון. הוא נקרא סוגסטיה, בעברית – ״השאה״. זה הכוח הפסיכולוגי הלא מודע שמשפיע עלינו לפעול, לחשוב ולהשתכנע במשהו באופן שהוא מחוץ לשליטתנו המודעת. מטפלים מחזיקים בכוח הזה מעצם היותם מטפלים. לכן המילים שלהם שוקלות יותר אל מול מי שמגיע/ה אליהם לטיפול.

הסוגסטיה היא שגורמת לנו בכלל לקחת את הדברים שלהם כנכונים. רופא למשל, בונה את הכוח הסוגסטיבי שלו דרך הכשרה, תעודות, לבוש, קליניקה ומעמד חברתי ומקצועי. למעשה ככל שהאדם משוכנע יותר בכך בכוח ההשפעה שלו עצמו, כך כוח הסוגסטיה שלו גובר. במקרה של דוד אטון, הספיקה פגישה אחת או אפילו שיחת טלפון על מנת שהסוגסטיה תופעל במלוא עוצמתה. במקרים מסוימים, כפי שיראו העדויות שנביא בהמשך, אותו כוח אפשר פציעה פיזית ונפשית מתמשכת של מטופליו.

על מנת לשמור על מטפלים בפסיכותרפיה מהכוח הרב הזה שיש להם על חיים של אנשים אחרים, הם צריכים לעבור הכשרה אינטנסיבית וארוכת שנים שמטרתה, בין היתר, הבנת סוגיות אתיות בצורה עמוקה. בנוסף, עליהם להיות תחת הדרכה צמודה. כאשר מטפל אינו עומד בתנאי הסף הללו, הסיכוי שהוא יפגע במטופלים שלו גובר בצורה ניכרת.

בסוף יולי 2021, הגיעה למייל של פוליטיקלי קוראת ההודעה הבאה:

״שלום, שמי הודיה. אני רוצה להתלונן על מטפל בשם דוד אטון מהררית שחצה מולי גבולות מיניים וגם פיזיים אלימים, גם בטיפולים פרטיים וגם בסדנאות מול קבוצת אנשים. בין היתר הוא ליטף אותי בכל הגוף, הוא נישק אותי ושלח ידיים, הוא נתן לי סטירה חזקה מול כולם באמצע סדנא, בטיפול אחד הוא ישב לי על הכתף כל כך חזק שהכאב לא עבר במשך שנה שלמה.
יש עוד נשים שהוא חצה איתן גבולות ויש עוד גברים שקיבלו ממנו מכות רצח תוך כדי סדנא כדי "לעורר" אותם, ויש מישהי שהוא אפילו שבר לה צלע.
וכולן וכולם שותקים ואני לא יכולה לשתוק יותר!״

ואני הפסקתי לנשום.

כמה ימים אחרי קבלת המייל, לאחר שביקרה במעגל בפרדס חנה בנושא פגיעות בטיפול בעקבות מקרה ארז ארג׳ונה, מפרסמת הודיה פוסט בפרופיל האישי שלה ובו היא מתארת את הפגיעה שעברה מדוד, מבלי לציין את שמו. באחת התגובות (שנמחקה מאז) ענתה אשתו של דוד, ובכך למעשה זיהתה אותו בפני הקוראות.

לאחר תגובתה, נשים נוספות פנו אלי עם הסיפורים על דוד. הסיפורים מציגים אדם שהאתיקה הטיפולית שלו מעוותת לחלוטין. אדם חסר גבולות, שתוקף את מטופליו, פיזית ומינית ואף אלים כלכלית כלפי שותפיו העסקיים והאנשים העובדים עמו. אדם שיש סביבו קהילה שאחד ממטופליו לשעבר הגדיר במילה הקשה ״כת״.

אחת מהן היא מיכל (שם בדוי). שטופלה אצל דוד במשך תקופה ארוכה. זה היה לפני 13 שנה, כשהיתה באמצע שנות העשרים לחייה. באותה תקופה היא בעצמה למדה שיאצו ורפואה סינית והחליטה לטפל בעצמה, בשל פגיעה מינית שעברה. לאטון הגיעה במקרה. היא העריכה את הרוך והכריזמה שנבעו ממנו. בעדותה, היא מציינת שחלקים בטיפול היו טובים עבורה. לאחר כמה מפגשים הרגישה שהמטפל רכש את אמונה והחלה להיפתח אליו, על אף ההגנות והניתוקים הרגשיים ששמרו עליה עד כה. אז, במהלך טיפול סטנדרטי וללא כל התראה, גלגל אטון סדין והחל חונק את מיכל. היא התחננה שיפסיק והוא בתגובה הידק את האחיזה. בתום ה"טיפול", האשים דוד אטון את מיכל שהיא מתנהגת בקורבנות וטען שמטופלת אחרת שלו הגיבה בצורה שונה לחלוטין והצמידה אותו לקיר עם אגרוף. הוא כינה את תגובתה של מיכל "עלובה" והיא יצאה מהטיפול אפופה בבושה ובחרדה.

בהמשך, פגשה מיכל אסיסטנטית של דוד אטון שסיפרה לה שה"מטפל" שבר לה צלע בטיפול. אז, מספרת מיכל, נדלקו לה אלף נורות אדומות "אם מטפל מגיע למצב שהוא שובר צלע למישהי בטיפול, אז כנראה שאני לא רוצה להמשיך בטיפול כזה". מיכל מספרת שמאותו רגע בו שמעה על שבירת הצלע, התגנב אליה חשש ממשי מאטון והזכרונות מאירוע החניקה שבו וצפו. "אני זוכרת שהיה לו פרצוף כמו בסרטים, של כאלה שנהנים להכאיב. היה לו מן חיוך קר על הפנים ועיניים בורקות בטירוף… אני זוכרת שנבהלתי ונלחצתי, מהחיוך על הפנים בזמן שהוא מכאיב לך".

מיכל מספרת שזיהתה את דוד אטון מהפוסט של הודיה, עוד בטרם הגיבה שם אישתו. עד שקראה את הפוסט, הדחיקה את החוויה הקשה לחלוטין. "פתאום אמרתי לעצמי – וואו, אולי זה העצים לי את החרדות? הרי באתי לטפל בפגיעה מינית שאחד הסימפטומים שלה הוא חרדות ופאניקה ודברים שמעכבים אותך בחיים והמטפל אשכרה תקף אותי בעודי מתחננת על חיי! זה מעורר חרדה ללא ספק. בטח כשזה קורה בחדר טיפולים – איפה שאת אמורה להיות הכי מוגנת. גם עכשיו, כשאני מספרת לך אני נדהמת. התת מודע שלי לקח את זה שנים למקום של אשמה ובושה ובעצם, הטיפול שלו העצים לי את הדפוסים ההם".

כיום, עובדת מיכל כמטפלת. הכעס על דוד אטון מבחינתה, נמצא שם לא רק בשל הנזק שעשה לה, אלא גם בשל ההתנהלות הלא מקצועית. "לא ידעתי מה הולך לקרות. האם זה יגמר? האם הוא יהרוג אותי? היה בזה משהו מאד מפחיד. ממש מתעלל. התעללות, איו מילה אחרת. וכשזה מטפל, המצב מורכב עוד יותר – זה אדם שאתה מעריך, זה אדם שעוזר לך ואתה תלוי בו. הגעתי אליו במלוא החשיפה וההתמסרות".

דוד אטון הוא מטפל ומורה מצליח בשיטת הטיפול שהמציא. כיום, כדי לזכות בטיפול אישי איתו מטופלים נדרשים להיכנס לרשימת המתנה. מחזור התלמידים האחרון שלו הסתיים ביולי, וכבר נפתח מחזור חדש בסוף החודש הזה (אוגוסט 2021). הוא מלמד בארץ ובחו״ל, מעביר סדנאות ומכשיר מטפלים. השיטה שלו כוללת לחיצות חזקות על הסרעפת וחלקי גוף שונים במטרה ״לשחרר״ אנרגיות טראומטיות מהגוף. יש לציין שאין שום ביסוס מדעי לשיטה הזו. באתר, צריך לחפור לא מעט כדי למצוא מידע על ההכשרה שלו כמטפל. בסוף מצאתי את המידע המיוחל בסרטון שמופיע תחת השם ״רקע ונסיון של דוד״:

״אני מטפל במשך עשרים שנה בטכניקה הזו. טיפלתי גם לפני. למדתי נטורופתיה, רפלקסולוגיה, הילינג, רייקי, ארומתרפיה ועוד הרבה. כשהתחלתי לעבוד הרגשתי חיבור מאוד חזק לגוף-נפש דווקא, ומתוך עבודה עם כירופרקט התחלתי לחקור את הקשר בין הנפש ובין הנשימה, ואז הבנתי שיש מוקד שקשור לנשימה שהוא הסרעפת בעצם והרגשתי שבא לי לחבר בין הטכניקות שבאתי מהן, שהן רפלקסולוגיה ועיסוי ובין הנשימה ובין הנפש. וכשסיפרתי לכירופרקט על החקירה שלי הוא מאוד התלהב ואמר שהוא מבין את הקשר בין עמוד השדרה לבין הסרעפת… הוא אמר ״מיד אני רוצה שתעשה לי טיפול״. הוא נשכב ועשיתי לו טיפול… הוא אמר ״תקשיב, זה מדהים״. הציף אותי באנשים. עד אותה תקופה עבדתי ברפלקסולוגיה. מאותו רגע הוא אמר: "אתה עובד בסרעפת". מהר מאוד ראיתי תוצאות אצל אנשים. אנשים התחילו לבכות, התחילו להתפרק, התחילו לשחרר המון מועקות שהיו להם, אנשים דיווחו על נשימה יותר טובה…  לאט לאט התחילו לעלות תכנים נפשיים רגשיים, והתחלתי לעבוד עם זה. התחלתי ללמוד דמיון מודרך, פרחי באך, את כל התחומים של הנפש יותר… ומתוך זה לאט לאט התגבשה לה השיטה. אחרי 7-8 שנים הבנתי שחסר עוד רובד ואז התחלתי לעשות סדנאות״. 

דוד אטון הוא דוגמא מצוינת למצב הפרוץ של תחום הטיפול בישראל. אדם שההכשרה הטיפולית שלו מסתכמת ב"דמיון מודרך ופרחי באך" הופך למטפל שפוגש אלפי אנשים ומכשיר עשרות ומאות נוספים. הוא עובד איתם על תכנים טראומטיים, חרדות קשות, מחלות כרוניות ואף עובד עם נשים בהיריון. ושוב, כמו בסיפורים קודמים אנחנו נדרשות לעמוד על החוט הדק שנמתח בין התועלת של טיפול אלטרנטיבי – במקומות בהם הפסיכולוגיה הקלינית נכשלת לבין המחסור הטוטאלי ברגולציה של המקצוע – בקוד אתי, בהכשרה ראויה. מחסור שיוצר קרקע לפגיעה אדירה בנפשות.

בשונה מגניבה או רצח, לפגיעה מינית אין גבולות ברורים: מה שנלקח הוא לא החיים או הרכוש. בפגיעה מינית, בפרט כשמתרחשת בתוך מערכת יחסים שיש בה מרות, יש פלישה, חדירה וטשטוש גבולות. יש לקיחה איטית של חלקים בנפש, של אמון, של עצמאות ושליטה. ישנה פציעה ויצירת פיצולים בין החלקים השונים – החלק שמקבל משהו מהדמות המטפלת: אהבה, הזנה, התייחסות מיוחדת – והחלק שנפגע. במקרים כאלה, האשמה עצמית היא מאוד נפוצה, כיוון שאנו מנסות ליישב את הקונפליקט בין החלק שנפגע, לחלק שקיבל הזנה מאותה דמות פוגענית.

״מדובר בניצול של מצב של חולשה״. אומרת ד״ר כהן וידר. "המטופלת באה עם כמיהה לרוך ולהגנה ולתיקוף, והמטפל בא עם שפה מינית פוגענית ונוצר פה בלבול בין השפות והבלבול הזה מאוד מתעתע. זה לא כמו שמישהו בא ומעיף לך בעיטות ובוקסים ואת מבינה שזה נגדך. פה זה מאוד סמוי ומאוד חמקמק. זו תוקפנות שמתחפשת לאהבה. זה ניצול ברמות עומק שחודר תחת העור הרגשי. זה כמו סרטן ששולח גרורות לכל מקום. אני קוראת לפגיעה מהסוג הזה פגיעה בנשק גרעיני. זו פגיעה ממש באטום, בגרעין הכי פנימי. כי את באה לטיפול להיות בסביבה בטוחה ומוגנת שבה תוכלי לפתוח את הלב שלך ולהחלים, ובמקום זה על שולחן הניתוחים הזריקו לך רעל".

על פי חוקי האתיקה המקצועיים לפסיכותרפיה ועל פי החוק במדינת ישראל, כל קשר רומנטי בין מטפל למטופלת נחשב כפגיעה מינית, עקב יחסי המרות שאינם מאפשרים הסכמה של המטופלת למעשה המיני. המעשים המתוארים פה על פי החוק, מוגדרים כמעשים מגונים תחת יחסי מרות (האסורים תחת חוק העונשין ודינם שלוש שנות מאסר).

קשה מאוד למטופלות שנפגעו מינית או רגשית בתוך טיפול לשים את הגבול עבור המטפל, כאשר מופעל עליהן הכוח הסוגסטיבי בתוך הקשר הטיפולי הקרוב שכבר קיים, והתחושה שלהן שהאדם הזה עזר להן לא מעט ואולי אפילו ״הציל״ אותן, שמעורבבת עם התחושה שהן מאוהבות או מתאהבות בו. בתוך בליל התחושות המבולבל והקשה הזה, כדי לעזוב את הקשר הטיפולי נדרשת פרספקטיבה חיצונית, שמאירה את המטפל באור אחר. פתאום הוא לא רק המושיע והגואל, אלא שהוא גם אדם פוגעני כלפי האחר. זהו אקט שדורש אומץ בלתי יתואר, לפרוץ דרך מסכת השקרים והניצול אל עבר ההבנה שמשהו לא תקין ואפילו פלילי נעשה לי, על חשבוני. שמישהו פגע בי, ניצל אותי, והפר את האמון שנתתי בו בצורה כל כך עמוקה.

הודיה פגשה את דוד אטון לפני כחמש שנים. היא מספרת שהטיפול התחיל בלחיצות כואבות על הסרעפת ותקשורים מגלגולים קודמים. במהלך הטיפולים החמיא אטון להודיה שוב ושוב על יופיה והביע את דעתו השלילית על בן הזוג שלה דאז – מטופל של דוד אטון גם הוא. באחד המפגשים הראשונים התיישב אטון על הכתף של הודיה והותיר אותה עם כאב שנמשך כמעט שנה שלמה. מפגשי הטיפול הפכו במהרה למסכת של "התאהבות הדדית", במהלכה מלווה דוד אטון את הודיה בתהליך הגירושין שלה, מגיע אליה הביתה "לבדוק אם היא מסתדרת" ומחליף את הלחיצות של הטיפול בליטופים.

הודיה המשיכה להגיע לטיפולים ולסדנאות של אטון עד שבאחת מהן, נתן לה המטפל סטירה כואבת כדי "להוציא אותה מהקורבנות". בטיפול אחר, מספרת הודיה שכבר לא יכלה להחזיק את חומות ההגנה מפני המטפל – והם התנשקו. אז החליטה לעזוב את הטיפול.

לאחר שפרסמה הודיה את הפוסט שלה בנושא, אשתו של דוד אטון הגיבה לה, כאמור.

"היא ניסתה לומר – הוא לא רצה להיות איתך אז את נוקמת בו. זה ממש לא היה ככה". אומרת הודיה. "היה שלב בטיפול שהוא אמר לי "את בחיים לא תוכלי להיות הבת זוג שלי. תמיד יש סביבי נשים שמאוהבות בי ואת לא תעמדי בקנאה הזו". לא הבנתי מאיפה הוא מביא את המשפט הזה. אמרתי לו שאני בכלל לא מעוניינת להיות הבת זוג שלו. נכון שהלב שלי אהב אותו, אבל אני ראיתי בו אדם לא מוסרי שאי אפשר לבטוח בו או לסמוך עליו".

הודיה מספרת שגם שנתיים אחרי הטיפול עוד החזיקה את רגשות האשם על מה שקרה שם. "התנשקנו כשאני לא החזקתי, כשהייתי במקום נמוך. את כאילו מגיעה לטיפול, את לא אמורה להיות במיטבך… אבל שנתיים אחר כך לא הצלחתי לשחרר את האשמה ולא משנה כמה הסבירו לי שהוא זה שאמור לשמור על גבולות הטיפול". בשלב מסוים, כשהיו נפגשים במקרה בהררית, הייתה הודיה מתעלמת ממנו. "אחרי הפעם הראשונה שלא אמרתי לו שלום הוא אמר לי "שלא תעזי לראות אותי ולא להגיד לי שלום!". הוא כל הזמן ניסה לדחוף לזה שאבוא ואשתף אותו במה שאני מרגישה. בשלב מסוים קלטתי שאני לא רוצה אפילו להתעמת מולו, לא מעוניינת במניפולציות שלו".

כשגילה בן הזוג לשעבר של הודיה, על הסיפור, הוא הלך להתעמת עם המטפל שלו לשעבר. "בעצם הוא היה מטופל שלו ואיכשהו הוא ערבב אותו ואת הכל ועד היום הוא לא ביקש סליחה על שום דבר.

גם זה שבר אותי, כי זו פעם ראשונה שטיפול נתן לי תקווה שאוכל לרפא את עצמי וזה פשוט התנפץ לי בפנים. זה שבר ענק שהוא בכלל לא קולט אותו".

לפני שלוש שנים הפסיקה הודיה את הטיפול אצל דוד אטון אבל הסיפור רודף אותה עוד היום. מאז ובמשך שלושת השנים שעברו, היא לא מצליחה להכנס לזוגיות. ״כל גבר שאני פוגשת אני ישר לא בוטחת בו ובטוחה שהוא יבגוד בי כמו שדוד בגד באשתו, הבוגדנות שלו שרטה אותי כל כך״. אטון עוד ממשיך לנסות וליצור קשר. "הגעתי לדוד ממקום מאד נמוך בחיים שלי ולא ציפיתי שהולך להיות עוד יותר גרוע. בעצם, מזה שלוש שנים אני הולכת לטיפולים על זה שהייתי בטיפול אצלו".

לאחר פרסום הפוסט, דוד אטון יצר קשר עם הודיה, בנסיון למזער את הנזק עבורו. הוא כתב לה: ״עשיתי את הכל מתוך כוונה אמיתית לעזור. ממש עצוב לי שזו החוויה שלך… אני ממש מבקש… שנבחר כמה אנשים מהקהילה שמקובלים על שנינו ונעבור ביחד על מה שכתבת ותסתכלי לי ולהם בעיניים ותגידי שזו האמת״

הבקשהִ הזו, "להסתכל לו בעיניים", מניחה שוב את משקל האחריות על כתפיה של הודיה. עליה "לחשוף את האמת" ו״להגיד שהיא לא משקרת״ בסיטואציה של משפט שדה, בה תוכח לכאורה חפותו. הוא יתנצל, היא תתנצל וכולם יזכו לגאולה. זהו ניסיון להמשיג פגיעה אתית ופלילית באופן שמבטל את החוויה של הנפגעת ואת האחריות של הפוגע ומציב אותם זה מול זה, שווים בנטל האחריות. זו בקשה שדורשת מהנפגעת לצעוד שוב אל עולמו של הפוגע, על אף שזה עלול לסכן את שלומה הנפשי. דוד אטון מבטיח לה באופן מניפוליטיבי "ריפוי", כאשר למעשה ריפוי של פגיעה מינית עובר קודם כל דרך ארגון מחדש של הסיפור בתוך סביבה בטוחה ובחירה עצמאית בדרך הריפוי המתאימה לנפגעת והחזרת השליטה לידיה. הבקשה לסוג של מפגש ״צדק מאחה״ או עימות קהילתי שאינה מגיעה ממנה, במתכוון מבטלת את האלמנטים הפליליים של המעשים שלו ואת יחסי הכוח המובנים בבסיסה של מערכת היחסים הזו ומנסה להפוך אותה למעין ״מריבה בין בני זוג״. בכך, הפגיעה נמשכת.

סער (שם בדוי) פגשה את דוד אטון ב -2013. אחרי שנה של טיפול, היא התחילה להגיע לקורסי המטפלים שלו, וזאת במקביל לטיפול הפרטני. בקורס הראשון היא הרגישה משהו פלרטטני מגיע מכיוונו. הפלרטוט הזה הפך לקשר מיני של ממש בזמן שהייתה עדיין מטופלת אצלו, בסדנאות, בהכשרות ואחריהם. הטיפולים של סער עברו לשעות האחרונות ביומן, באופן לא מדובר אבל ברור לחלוטין ואטון היה מזמין אותה לישון בקליניקה. בנוסף, הפכה סער לאסיסטנטית בסדנאות שהעביר ולעיתים הייתה חולקת עמו חדר, "כמו שמקובל". כשביקשה גבולות ברורים לטיפול, הציע לה להחליט בעצמה מה הם. באחת הסדנאות תקף דוד אטון את סער מינית ובהמשך – דרש ממנה להתנצל בפני אשתו על ה"בגידה לה הייתה שותפה".

סער מספרת על הניצול הכלכלי של דוד אטון את מטופליו וכן, את האסיסטנטים והתלמידים שלו. כשחבורה של תלמידים המשיכה למחזור לימודים שני וגילתה כמה יקר ומחייב הוא, התפוצץ הסיפור כולו.

"את חייבת להיות אסיסטנטית שש פעמים ולשלם אפילו על האוכל שלך. הייתה תחושה שהוא שואב לכולם את האנרגיה ואצלם זה היה הטריגר. כשזה התפוצץ מול שאר החבר'ה, הפסיקו בינינו יחסי המין. זה היה בנסיעה הראשונה לסין, שם הייתי אסיסטנטית שלו בסדנא שהוא כמובן לא שילם לי עליה שקל״.

סער מספרת שבנסיעה השניה שלה עם דוד אטון לסין, אז כבר הייתה מטפלת מנוסה יותר ורחוקה מהסיטואציה המינית בין שניהם, נאלצה לעבוד מהבוקר עד הערב בטיפולים פרטיים ובסדנאות של אטון על מנת לכסות את הוצאות הלינה והאוכל שלה. מכל הכסף שהרוויח אטון בסדנאות, הוא שילם לה 400 דולר.

"אז אולי התחלתי להבין שזה עובר את הגבול. אבא שלי לא אהב את זה, הייתה תחושה לאנשים סביבי שמדובר בניצול". שם הבינה סער שהיא חווה ניצול נוסף, כלכלי: "בסופו של דבר כולם עזבו אותו ואני נשארתי. זו נקודת מפנה מאד כואבת מבחינתי, נשארתי איתו כי היה לי הרבה מה להפסיד ברמה הרגשית. הוא כל הזמן היה אומר לי שאני המטפלת הכי טובה. יותר טובה ממנו. היום אני מבינה שזו טעות גדולה, לבנות את הערך העצמי שלך דרך המטפל והמורה שלך. אם הייתי עוזבת – לא הייתי שווה כלום".

סביב סער החלו תלמידים רבים לעזוב. חלקם כינו את הקהילה של דוד אטון "כת". אחרים, התעמתו איתו והוא נאלץ להתחיל לעבוד עם חוזים מסודרים. באותה תקופה, התעמתה איתו סער על הניצול המיני שחוותה ממנו והוא התנצל.

"זה כבר לא עזר", היא אומרת. "אני לא חושבת שהוא מבין מה הוא עושה. לא מבין שזה פוגעני. הייתי צריכה להסביר לו". כשהחלה סער טיפול אצל מטפלת אחרת, הסבירה לה המטפלת החדשה שמדובר היה בניצול מיני. "היא הציבה לי מראה מול הפנים לכל מה שניסיתי להדחיק", היא מספרת. "המטפלת אמרה לי שהוא יכול לשבת על זה בכלא, שזה משהו שלא עושים נקודה. "אין מצב שאת נמצאת במערכת יחסים עם המטפל שלך". זה הספיק לי. היינו אז לקראת נסיעה שלישית לסין ואיך שיצאתי מהמפגש עם המטפלת סימסתי לו שאני לא רוצה לטוס איתו לסין ושזה לא קשור לכסף. הוא שאל אם קרה משהו ואמרתי לו שאני מתחילה להבין דברים על מערכת היחסים שלנו ושאני לא רוצה אותו בחיים שלי. אז הנושא הציף אותי, התחלתי לחלום על זה. שלחתי לו בהמשך הודעה שבה כתבתי לו שהוא פגע בי וניצל אותי מינית וביקשתי שלא יצור איתי קשר. שגם לא יגיב להודעה הזו. הוא אכן לא ענה". אחרי חודשיים שלח לה אטון בכל זאת הודעה. התעניינות "סתמית" בשלומה.

איך את מרגישה עכשיו כשאת מספרת את כל זה? 

"עכשיו אני כאילו חזקה אבל בהמשך אני בטח אתפרק. אני ממש בימים קשים. שוב לשחזר את הסיפור מחדש זה קשה אבל בדיוק כמו שאמרת זה מאוד מאוד משמעותי, הסיפור שאני מספרת. אני אגיד יותר מזה – אני עדיין מטפלת בטכניקה שלמדתי ממנו. הייתי מתייעצת איתו בענייני טיפול גם כשהפסקתי להיות מטופלת שלו. וגם בשמו, תחת הכשרתו יצאתי לעולם הטיפולי וזה מאוד מורכב, יש לי מחשבה לסגור את הקליניקה שלי. עולות בי שאלות קשות: אם את הכול למדתי אצלו אז מה זה אומר עלי? מה אני משחזרת ממנו? מה אני מקיימת בתוך המרחב שלי? האם אני גם חוצה גבולות? ויש גם בושה. אני אדם בוגר, אני מטפלת, אני לא אדם חלש, אני אדם חזק אז איך נפלתי ברשת שלו? איך הוא לקח ממני את הכוח? האם הוא באמת לקח לי?"

עמרי הגיע לטיפול אצל דוד אטון בגיל 25 לאחר תקופה של חרדות. הוא לא ידע הרבה על מה שאמור להתרחש בטיפול. תוך זמן קצר, מצא עצמו קופא, פיזית, במהלך הטיפולים. ההבטחה של אטון ל"שחרור רגשי" שמביא ל"ריפוי מטראומה" לא רק שלא התממשה, אלא שעמרי מצא עצמו מתוסכל ומלא ברגשות אשם על כך שהטיפול לא עובד. באחד המפגשים, לאחר שביקש מאטון הסברים על האופן בו אמור הטיפול לעבוד, דחף אותו אטון בכוח מפינה לפינה בחדר ופקד עליו "תוריד!״ (תוריד אינפורמציה, כמו download, מונח מהעולם התקשורי). באחת הסדנאות, עמרי התעורר לפתע כשאטון רוכן מעליו ומבשר לו שהוא הפסיק לנשום במשך ארבע דקות – עד כדי כך ששפתיו נהיו כחולות. כששאל לפשר הדבר, הסביר לו דוד אטון שהוא עבר "מסע אסטרלי״ והוסיף, ״הנשמה שלך יצאה מהגוף״. לאחר 9 חודשים ללא שינוי ואף החמרה במצבו, עמרי עזב את הטיפול.

"הייתי בן 25, הגעתי אליו אחרי שנתיים בהן התמודדתי עם סוג של חרדה קיומית מתמדת ותחושת שיתוק מול העולם, זה היה מאוד לא נעים אבל לא הפריע לי לתפקד. רק מאוחר יותר הבנתי שיש קשר בין החרדות שלי לטראומות שעברתי בילדות. היום אני מאובחן עם פוסט טראומה מורכבת ומקבל קצבת נכות, ומתגורר במוסד שיקומי. לדוד אטון הגעתי אחרי ששללתי מאוד את הרפואה הקונבנציונלית ומישהי שפגשתי בפסטיבל המליצה לי לדבר איתו. אמרה שהוא עושה פלאים, כמו קוסם. כך הגעתי אליו, מלא בציפיות ותקוות.

אני לא סובל מהתקפי חרדה, אלא חווה תסמינים של חרדה לאורך כל שעות היום. חלק גדול מהזמן השרירים בגוף שלי מכווצים בכאבי תופת ואני חווה אי שקט כמעט תמידי. בעקבות הטיפול של דוד אטון זה פשוט הפך קיצוני יותר. מאז הטיפול אצלו התסמינים האלו החליפו בהדרגה כמעט כליל את החוויה איתה נכנסתי והשתלטו לי על הסיסטם. שנתיים אחרי שסיימתי את הטיפול אצלו החלטתי להתאשפז ומשם המשכתי למסגרת השיקומית.

כבר בפגישה הראשונה שלנו הוא אמר לי "אתה אחד המקרים הכי קשים שראיתי" וכל הזמן דיבר על האינטואיציה החזקה שלו ועל כך שהוא יודע עלי דברים מתוך הגוף שלי – אבל אף פעם לא סיפר לי מה הוא יודע שאני לא.

כמטפל, הוא מאוד נהנה מהמקום ממנו הגעתי אליו, תפסתי אותו כמושיע והוא הבטיח לי אינסוף הבטחות. הוא בנה תכנית טיפול של 33 טיפולים ואני קיוויתי שהוא יצליח לקחת ממני את כל הסבל הזה".

הצעתו של דוד אטון לעמרי הייתה "להסכים להרגיש" אך במהלך הטיפולים חווה עמרי שוב ושוב קיפאון. שריריו היו ננעלים ונתפסים ללא שליטה. במקביל, אטון המשיך לטפטף לו מסרים על השחרור המתקרב, כאילו שכל דבר שקורה שם בחדר הוא צעד לריפוי, גם כשמדובר בסבל של ממש.

לעיתים, כפי שניתן לקרוא בעדות של סיון (שם בדוי), המפגש עם מטפל לא מוכשר ולא מותאם עלול להביא למצבים פוגעניים ומסכני חיים. סיון פגשה את אטון לפני כעשור, כשהייתה בתחילת שנות השלושים לחייה. היא לא זוכרת הרבה מהטיפול – רק שיצאה מאחד המפגשים איתו בתחושה קשה של אבדון ורצון להרע לעצמה. במפגש אחר שאל אותה  אטון האם היא נפגעה מינית במהלך הילדות, ואף הוסיף ואמר שהוא לא מבין מדוע מגיעות אליו כל כך הרבה נשים שנפגעו.

בישראל, מדינה שבה אחוז הסובלים מפוסט טראומה ביחס לגודל האוכלוסייה הוא פי שלוש מבארה״ב, ללא שום פיקוח, הבנה, או המשגה של תהליך תקין של טיפול נפשי, מטופלים רבים מופקרים לשלל שיטות ניו אייג׳יות לא מיודעות טראומה, לא מפוקחות, מזיקות ולא מתאימות, ללא יכולת להבחין בין המוץ לתבן, בין המוכשרים לדבר ובין הנרקסיסטים שהמליכו עצמם לתואר המושיע.

בתוך בליל מושגים שנזרקים לחלל האוויר ללא שום ידע מחקרי, עם תוכניות הכשרה שנולדו מהיום למחר, מנחים ומטפלים בעלי הכשרות מפוקפקות אם בכלל, ועם סדנאות שמציעות הבטחות מפוצצות ומילים גדולות – גם המרחב שמבקש להביא מזור לפגיעה, לרפא, יכול להפוך להיות המקום שבו אנחנו נפגעים ונפגעות אפילו יותר.

לזירה הטיפולית אחריות בלתי נתפסת על גורלם וחייהם של א.נשים. מול מטפל.ת נחשפים הסודות העמוקים ביותר של מטופלים ומטופלות, שעוברים תהליכים עמוקים בתמיכת הטיפול.

אני חושבת על המילים שסיימתי איתן את המכתב שלי לאטון: ״הרגשתי…שאתה אדם טוב שבאמת רוצה לעזור לאנשים.״ אחרי העדויות שהגיעו אלי, אני תוהה – מדוע כתבתי את המשפט הזה? האם מספיק להגיד שאדם ״מטפל״ כדי להחליט שהוא ״טוב״, גם אחרי שעשה נזק משמעותי? מדוע מטפלים זוכים להטבה האוטומטית הזו, לסלחנות המובנית על הפגיעות שהם מחוללים – בניגוד לנותני שירות מתחומים אחרים, שאחרי שפגעו או רימו אותנו אנחנו מתרחקים מהם כמו מאש?

הסיפור של דוד אטון נהיה כבר סיפור בנאלי, לא מיוחד. כנראה שעכשיו נקבל למערכת עוד עדויות. קהילות מסויימות תזעזענה, מטופלים מרוצים שלו יהיו בהלם וידווחו עד כמה הוא שינה את חייהם וסביר להניח גם דיונים ברשתות החברתיות שידברו על הנזק מול התועלת – אם הוא עזר לכמה אנשים, האם זה בסדר שהוא גם פגע בכמה?

ושוב, הזכות לפרנסה והזכות לשמור על שמו הטוב תעלה לזירה להתחרות בזכות שלנו לביטחון. בזכות להיות לא מנוצלת, לא להינזק נפשית, פיזית וכלכלית על ידי המטפל שלך.

אך בהנתן חוסר התפקוד של הרשויות ביכולת לאכוף פשיעה נגד מטופלים ומטופלות, הפגיעה בפרנסה ובשם הטוב היא הדרך היחידה של הנפגעות והנפגעים לקבל סוג של צדק ובעיקר, לוודא שלא תתרחש פגיעה נוספת. בדיוק כמו שפעם היינו לוחשות את שמותיהם של הפוגעים שלנו מפה לאוזן. כך הם נכתבים היום על גלי האתר. נשארים כאן כהוכחה ניצחת לעובדה שזה באמת קרה לי, שהסיפור הזה הוא הסיפור שלי והוא נמצא בעולם ועכשיו אתם יכולים, אתן יכולות, לקרוא אותו.

*לדיווחים על מטפלים פוגעניים  politically_corret@gmail.com

דוד אטון בחר שלא להגיב לדברים