הפרויקט הזה הוא חלק מפרויקט סיפורי נשים בשואה. לעמוד הראשי של הפרויקט:
ייחודיות הגורל הנשי בשואה
אספה: יעל גז
דבורה נולדה ב-10.10.1924 בעיר טרנופול בפולין (כיום אוקראינה).
דבורה למדה בשני בתי ספר- האחד פולני בשעות הבוקר והשני עברי בשעות אחר-הצהריים. אביה, אדולף ליכטר למד ייצור תיקים בצ'כוסלובקיה. עד שנת 1939 המשפחה נהגה ללכת לבית הכנסת. בשנת 1939 הרוסים כבשו את מזרח פולין. היות ואביה היה חלק ממעמד הפועלים, הרוסים הרשו למשפחה להישאר בעיר. בית הספר העברי נסגר ובית הספר התיכון (גימנסיום) התרחב לעשר כיתות. בתיכון התחילו ללמד רוסית. דבורה סיימה את כיתה ט' וי' עם תעודת בגרות.
ב-22 ביוני 1941, הגרמנים כבשו את מזרח פולין. ביולי, ביום כניסתם לעיר טרנופול הם אספו כ-30 איש כביכול כדי שייכהנו כמועצה (יודנראט), ביניהם אביה. הם לא ראו אותו יותר. התחילה תקופת הגטו.
לדודה, חיים קורנפלד, היה בית באיזור הגטו והמשפחה עברה לשם. בכל חדר גרו שתי משפחות. בקומת הקרקע הייתה מאפייה גדולה ומאחורי אחד המדפים היה מחבוא (בונקר) שבו הם הסתתרו. לאחר שבוע בבונקר, החליטה דבורה לצאת. דודה התנגד אך היא התעקשה. הייתה לה תעודה מזויפת על שם דובריק סטניסלבה. דודה נתן לה קצת כסף והיא יצאה. לאחר כמה ימים הבונקר התגלה והוציאו את כולם להורג.
דבורה חזרה לגטו עם אימה. באחת האקציות לחיסול הגטו, בסוף 1942, הוציאו אותם והעמיסו על רכבות- רכבת המוות למחנה השמדת בלזץ. הקרונות נועדו להובלות בקר. בקרון היה חלון קטן ומסורג. בחורים צעירים הצליחו לפתוח את החלון ואלו שהעזו קפצו כשהרכבת דהרה קדימה. דבורה קפצה ראשונה ואימה אחריה אך הגרמנים ראו את השתיים ואמה נורתה אל מול עיניה. במבטים אחרונים ובבכי מר היא הורידה מאמא שלה את הצעיף כדי להתמודד עם הקור.
היא התחילה לנדוד בין הכפרים. הגרמנים תפסו אותה ורצו לשלוח אותה לעבודה בגרמניה אך היא ברחה וחזרה לכפר שלה. לא פעם היא הסתתרה וישנה בשדה בין השיבולים. כשבוע לפני השחרור היא נתפסה והושלכה לכלא. למחרת התחילה בריחת הגרמנים מטרנופול, ולפני כן הוציאו את כל האסירים לחצר ורצחו אותם. מנהל בית הסוהר ריחם עליה ועל עוד ילדה ועזר להן להסתתר באחת הפינות. משם הן שמעו את הצעקות הנוראיות ובקשות הרחמים ולאחר מכן- שקט. החלה הפצצה כבדה בתוך העיר והגרמנים נסוגו סופית. הרוסים כבשו את העיר, אפשר היה לצאת ולטייל ברחובות. דבורה הלכה לחפש את ביתה.
למרבית הפלא, ביתה, ברחוב קופרניקה עמד שם והדיירים הגרמנים שגרו בו, ברחו. השכנים, שלא הכירוה הסתכלו עליה כאילו היא ירדה מכוכב אחר. בעיר היא פגשה משפחה עם ילד שדרך נס, כמוה, נשארו בחיים. יחד איתם היא נסעה לקרקוב, שם הייתה קהילה גדולה של ניצולים. בעזרת הקהילה, היא התחילה ללמוד באוניברסיטה, ונפגשה סוף סוף עם זיגמונד, אותו הכירה מילדות. יותר הם לא נפרדו והתחתנו באוגוסט 1946. "משם ואילך, אלו תולדות משפחת לוינסון…", סיפרה.
