חנה סנש

נכתב לרגל יום הולדתה של חנה סנש.

חנה סנש נולדה בהונגריה ב-17.7.1921. אביה נפטר כשהיתה בת 6 בלבד, ואמה גידלה אותה לבדה. היא למדה בבית ספר נוצרי, שם חוותה לא מעט אנטישמיות, מה שגרם לה לאמץ את ערכי הציונות. היא עלתה ארצה בשנת 1939 ולמדה בבית הספר החקלאי לבנות בנהלל. לאחר מכן הצטרפה לקבוצת צעירים שהקימו את קיבוץ שדות ים.

ב-1943 התנדבה לצבא הבריטי. היא הצטרפה לקבוצת צנחנים וצנחניות, שנועדו לצנוח אל אדמת אירופה. יחד איתה צנחה גם חביבה רייק, ילידת סלובקיה, שגם היא נתפסה והוצאה להורג על-ידי הנאצים ב-1944. רייק התייחסה למשימה ואמרה: "עלינו לצנוח לתוך אירופה זו כאם הפורצת לתוך בית בוער להציל את ילדיה". בשנת 1944 כבר הגיעו אל היישוב בארץ ידיעות על המתרחש באירופה, ואל מול תחושת חוסר האונים, האימה והזעזוע על גורל אחיהן באירופה, הצנחנים והצנחניות היהודים החליטו לסכן את חייהם/ן ולצנוח אל התופת הנאצית.

במרץ 1944 סנש הוצנחה אל יוגוסלביה, שם הצטרפה לקבוצת פרטיזנים מקומית. ביוני 1944 חצתה את הגבול למולדתה, הונגריה, ונתפסה על ידי חיילים הונגרים. היא נכלאה בבודפסט, שם נחקרה ועונתה על ידי הנאצים. בדיוק באותו הזמן, החלה השמדת יהדות הונגריה: בתוך כחודשיים בלבד, בזמן שהנאצים נסוגים ומובסים באירופה, נשלחו כחצי מליון יהודי הונגריה להשמדה באושוויץ. הם הובלו מקרונות הרכבת היישר אל תאי הגזים, ורובם המוחלט לא שרד.

סנש הועמדה לדין באשמת ריגול, אך בטרם הסתיים המשפט היא הוצאה להורג על-ידי כיתת יורים, ב-7 בנובמבר 1944, בהיותה בת 23 בלבד. היא ניהלה יומן בכלא, עד יומה האחרון. היומן יצא לאור בעברית בשנת 1946. בשנת 1950 הובא ארונה של סנש לקבורה בטקס צבאי בהר הרצל. אמה ואחיה ליוו את ארונה, ולצידם גם ראש הממשלה, דוד בן גוריון. ביולי 1993 הוצא על-ידי בית המשפט העליון של צבא הונגריה באקט סמלי פסק דין המבטל את גזר דין המוות שהוטל עליה.

חנה סנש היתה, בין היתר, גם משוררת מוכשרת. שיריה פורסמו רק לאחר מותה. המוכרים ביותר הם "הליכה לקיסריה" ("אלי, אלי, שלא ייגמר לעולם") ו"אשרי הגפרור". בכל יום שואה מקריאים ושרים משיריה. אבל מעבר להיותה אחת מהסמלים של הטרגדיה הגדולה ביותר של העם היהודי, היא היתה בראש ובראשונה אישה צעירה ואמיצה מאוד; אישה שעזבה בגיל צעיר משפחה ומולדת כדי להגשים את תפיסת עולמה הציונית, ולאחר מכן, בצוק העתים, עזבה את החיים המוגנים והבטוחים יחסית בקיבוץ ונחתה היישר אל התופת, כשהיא מסכנת את חייה, על מנת לנסות ולהציל את משפחתה ואת העם שנותר במולדתה. דרך השירים, המכתבים והיומן שהשאירה אחריה, ניתן לקבל צוהר אל עולמה של האישה המיוחדת הזאת, לפני שהפכה לסמל לאומי.

"אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת,
אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.
אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד…
אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת."

 

השאירו תגובה