מאת: ח'ולוד ח'מיס

מכירות את האימהות החופרות האלה? שכל יום מתקשרות תשע פעמים? אז אמא שלי. עד אוקטובר 2008 במשך שנים רבות, כל יום מתקשרת באופן אובססיבי. כשהייתה מסתובבת בחנויות בהדר הייתה מתקשרת לבדוק אם אני צריכה תחתונים, אם לילדה חסר גרביים, ויש מבצע טרנינג לילדה, ויש קרם חדש על המדף בסופרפארם. כשהייתה בסופר הייתה מתקשרת לבדוק אם חסר לי מצרכים במטבח. לפעמים הייתה מתקשרת ומבקשת ממני לאסוף אותה אחרי משמרת ערב מהעבודה, או להקפיץ אותה לשיעור ריקודי בטן, או לים למעגל מתופפים. הייתה גם מגניבה לי כמה מאות שקלים מאחורי הגב של אבא כל חודש, סתם כדי לפנק אותי. כן, הייתה לי האמא הכי חופרת שיש, עד אוקטובר 2008.
באוקטובר 2008, כך באמצע החיים, כשהייתה בת 56, בעודה רק מתכננת לנסוע למצרים לקורס ריקודי בטן מתקדם, ומתכננת גם טיול להודו לאיזה אשרם לעשות מדיטציה, אישה מלאת חיים, רוקדת כשמונה שעות בשבוע ריקודי בטן, לוקחת את מישל, הבת שלי, לימי כיף בכל מיני מקומות, הכל פתאום נעצר. היא לקתה באירוע מוחי מאוד קשה, אשר פגע קשות ושיתק את חצי הגוף וימני שלה, וגם פגע במרכז הדיבור. מאישה מלאת חיים, הפכה להיות לאישה שתלויה פיזית באחרים בכל פעילות בסיסית. אישה חסרת קול משלה. וכך, פתאום, הטלפון דמם. פתאום, הדבר שהכי התגעגעתי אליו זה החפירות שלה וההצקות שלה באמצע היום. הטלפון פשוט לא מצלצל.
משפחתי ואני עברנו תהליך ארוך במשך שמונה השנים האלה. היום, חברות שואלות אותי איך אני יכולה להיות כל כך אופטימית כל הזמן ומאיפה יש לי כל כך הרבה סבלנות לטפל באמא שלי שלושה ימים בשבוע עם חיוך? אז להגיד שבשנתיים הראשונות לא בכיתי את עצמי עד שנרדמתי כל לילה? להגיד שלא נשבר לי הלב לרסיסים כל יום מחדש? אבל בשלב כלשהו גם צריך להחלים, ולהסתכל על כל מה שיש, ולא על מה שאבד. ומה שיש זאת משפחה אוהבת ומכילה. מה שיש זה אבא שמטפל באמי במסירות שלא ראיתי מעודי. מה שהאירוע המוחי לימד אותנו זה לאהוב יותר, להיות משפחה מלוכדת יותר, דואגת יותר. אותי זה לימד הרבה מעבר. הייתי בת 33 כשזה קרה, והייתי בתחילת דרכי המקצועית, רצה כמו מטורפת אחרי הישגים. האירוע המוחי של אמי לימד אותי להאט את קצב החיים, להשתאות ולהתפלא מהדברים הכי קטנים שהחיים האלה מציעים לנו.
הכי חשוב, למדתי להכיר את אמיליה. אמיליה שהיא לא בהגדרת "האמא". אנו נוטות להכיר את האימהות שלנו ולראות אותן רק בתפקיד "האמא". למדתי להכיר את אמיליה, אישה בפני עצמה, את סודות הילדות שלה, את הכמיהות שלה, את הצחוק שלה, את האישה שהיא.

תגובות

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.