Reading Time: < 1 minute

שרה נוימן: כשחשבתי שלא תקומי בבוקר

Reading Time: < 1 minute

לעמוד הראשי של הפרויקט 

מאת: שרה נוימן

אמא,

באחד הלילות הרבים מספור בהם שמעתי אותך בוכה, חשבתי שלא תקומי בבוקר. אני זוכרת שחשבתי לעצמי שעכשיו זה הסוף. פחדתי לישון, להירדם, לאבד אותך. הבוקר עלה ובבית שפעם היה מלא בעוד ארבעה, עלו רעשים של אחת. קמתי וראיתי אותך מאופרת, לבושה ומוכנה לצאת לעבודה. חייכת אליי חיוך ששבר את ליבי ואיחלת לי יום מקסים. אמא אולי את לא יודעת, אבל בזכותך אני מי שאני. לפעמים כשאני מפחדת, כשקשה לי ואני בטוחה שאין לי יותר אומץ או כוח להתמודד עם מה שהחיים מביאים, אני נזכרת שהיית בת 25 כשילדת אותי והבנת שאין בעולם מישהו שם בשבילך. שלמדת להיות שם בשביל עצמך ושאת כל הלימוד הזה עשית במודע או שלא במודע, כדי שלי יהיה כוח לקום בבוקר.

אולי את לא יודעת אמא, ששמעתי אותך בוכה בלילה וראיתי אותך מחייכת ביום. שאני יודעת שכשאת אומרת שאנחנו שווים את זה- את מתכוונת לזה. אולי את לא יודעת כמה פעמים חשבתי ״עכשיו היא לא תקום״ אבל קמת. ואולי את לא יודעת שאת העצב שחווית, הרגשתי גם ולכן ידעתי לזהות אותו כשבא ולבחור טוב יותר לעצמי. אני חושבת על זה שבגילי היו לך שלושה ילדים, משפחה לא תומכת ובעל לא מתפקד שהבטיח לאשפז אותך. ולא איבדת את זה. חושבת על כמה אומץ צריך לקום ולעזוב עם חמישה ילדים וללכת עם האמת שלך, גם כשחלקם משאירים אותך ללכת לבד. חושבת איך את עדיין הולכת הלאה. היום כשאני עומדת לפני ההחלטה האם להפוך לאמא, אני רוצה להודות לך שלא פחדת להראות לי את כל הצדדים שבאימהות. תודה שקמת והלכת, תודה שבחרת בעצמך ותודה שהראית לי את הדרך אליי. יום אם שמח, אמא.

רוצות לקרוא עוד כתבות כאלה? תמכו בנו באופן קבוע או חד פעמי על מנת שנוכל להמשיך ולעשות תקשורת פמיניסטית

כתיבת תגובה

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

עוד באותו נושא:

צבא שיורה להן ברגליים: נשים לוחמות או מס שפתיים?

Reading Time: 3 minutes למרות שהתגייסו תחת הכותרת "נשים בתפקידי לוחמה", בפועל חיילות לא משולבות בתפקידי "לוחמות חוד": התנאי המקדים להתקדמות בצבא, בתעשיית הביטחון ובמל"ל. הצבא משמר תקרת זכוכית לנשים, וקו ישיר עובר משם אל כישלונות צוות היציאה מהקורונה

אני רוצה את זה רומנטי

Reading Time: 3 minutes בזמן שנשים מסוימות מעזות לדבר לראשונה על הטראומה במיניות הנשית, לדור הצעיר יש גישה אחרת למיניות: משמחת, מסקרנת, קלילה ומענגת. תמר יחיא על הספר "אני רוצה את זה רומנטי" ועל ההתפתחות החיובית של העונג הנשי

ספר משלה: מגילת רות או מגילת נעמי?

Reading Time: 3 minutes שתי אלמנות מנסות לשרוד כנשים בחברה פטריארכלית. אחת מתכננת אסטרטגיה, השנייה מיישמת אותה, ושתיהן משתמשות בסוג של "סרסור" אישה. אבל האם ניתן לראות באלו מעשים פמיניסטיים?