על הבר עם נבחרות ציבור בשלטון המקומי

אורטל גלר // אני לא מבינה הרבה בפוליטיקה הארצית, ועוד פחות בפוליטיקה המקומית. לכן, כשבמקרה נתקלתי בפרסום להרצאה של שלוש נשים בשלטון המקומי, החלטתי שאני חייבת ללכת. במיוחד כשהבר ברחובות שבו מתקיימת ההרצאה נמצא במרחק של רחוב ממני. אין תירוצים.

את ההרצאה אירגנה תנועת "מרכזים לצדק חברתי", ששייך לשומר הצעיר. הנשים שהגיעו ולדבר עם הקהל הן יערה ישורון, חברת מועצה במזכרת בתיה, עו"ד ליאל אבן זוהר, חברת מועצת עיריית ראשון לציון, ויעל בק, חברת מועצת עיריית רחובות. ישורון סיפרה על פעילותה בארגון "הורים עובדים לשינוי" שאותו הקימה בשנת 2008 במטרה לצמצם את הפער בין ימי החופש של ההורים העובדים לימי החופש במסגרות החינוך. אבן זוהר הגיעה לפוליטיקה דרך הארגונים הירוקים, והיא פעילה בעמותות שונות. בין היתר היא המנכ"לית של עמותת כ"ן – כוח נשים לקידום מנהיגות נשים בישראל, והתמודדה לראשות עיריית ראשון לציון בשנת 2013. יעל בק היא דור שלישי למשפחה שמעורבת בפוליטיקה המקומית. היא בעלת תואר שני בממשל עם התמחות במדיניות ומנהל ציבורי מהמרכז הבינתחומי. הערב הזה כולו העצמה נשית, ובמסגרתו הן חולקות איתנו את החוויה האישית שלהן במרחב שמעטות בוחרות לפעול בו. בסוף הערב הן יוצאות בשני מסרים ברורים: אין מספיק נשים בשלטון המקומי, והציבור אינו מעורב מספיק.

עו"ד אבן זוהר הציגה בפנינו את הנתונים הסטטיסטיים שמופיעים גם באתר האינטרנט של עמותת כ"ן: אחוז הדירקטוריות בתאגידים העירוניים עומד על 31%, רק 19% מבין התפקידים הסטטוטוריים הבכירים מאוישים על ידי נשים, מבין מנכ"לי התאגידים העירוניים רק 15% הן נשים, מבין כל חברי המועצה בשלטון המקומי רק 14% הן נשים, ומבין כלל ראשי הערים בישראל רק 2% הן נשים. ב-98 ישובים בארץ, 39% מכל הישובים, אין ייצוג נשים כלל. לצד הנתונים העגומים האלו, אבן זוהר מציגה גם את המטרה שעומדת לנגד עיניה: 50-50 עד 2030. הסלוגן הזה גם מודבק על הטלפון הנייד שלה.

כשאבן זוהר, ישורון ובק מדברות על החוויה האישית שלהן בפוליטיקה המקומית, הן מדברות על ההשלכות של הסטטיסטיקה הזאת. שלושתן מעידות שהן נשים דעתניות, שלא יהיה קל להשתיק אותן, ולמרות שהן עצמן טוענות שלא חוו אפליה על רקע היותן נשים, הן מכירות בבעיה. בק מסבירה כי השיח כלפי נשים בפוליטיקה הוא סקסיסטי, ופעמים רבות מדי ניתן דגש למראה החיצוני של פוליטיקאיות או לבחירות הלבוש שלהן. אבן זוהר מספרת שלאורך הקריירה שלה שאלו אותה לא אחת כיצד היא מצליחה לשלב קריירה ואימהות. שאלה כזו, היא אומרת, לעולם לא מופנית לפוליטיקאים גברים. ישורון מוסיפה כי באופן כללי השיח בישיבות המועצה הוא גברי, אלים וכוחני, וזה תפקיד הנשים להגיב לזה וליצור הרגלי שיח רכים ורגישים יותר. במקרים קיצוניים הכוחניות הגברית כלפי נשים בפוליטיקה מגיעה לכדי איומים ואלימות פיזית. אבן זוהר משתפת אותנו באירועים שקרו במגזר הערבי, שבהם האלימות הייתה כה קשה, שנשים נאלצו לפרוש מהפוליטיקה לאחר שנבחרו בהליך דמוקרטי. המסר שלה בהקשר הזה הוא שאסור לנשים להיבהל. חשוב להבין שיש עמותות וארגונים שנלחמים בתופעות האלה. אם המקרים האלו יצליחו להבריח נשים מהעשייה החשובה הזו, המצב לא ישתנה.

כדי שנראה ייצוג שווה של נשים בשלטון המקומי בעוד עשור מהיום, דרושה עוד עבודה רבה. ישורון מסבירה כי התהליך הוא דו צדדי, מצד אחד צריך לעודד נשים להצטרף לפוליטיקה, ומצד שני צריך לדרוש מהגברים שיפנו מקום לנשים. שלושתן מודות כי הקושי העיקרי הוא בגיוס נשים לפוליטיקה. המקרה הרווח הוא שיש חקיקה ומקומות שמשוריינים לנשים (אמנם לא מספיק), אבל יש קושי לאייש את המקומות האלו. יש כמה סיבות למצב הזה, והעיקרית בהן היא העובדה שבמשך תקופה ארוכה הפוליטיקה נתפסה כמגרש משחקים גברי. המסר הזה עדיין מועבר לנשים וגברים בדרכים שונות, והוא משמר את הפער. ישורון אומרת שהדרך להילחם בזה היא באמצעות קורסים למנהיגות אישית בקרב נשים, ויש להרחיב אותם עד כמה שניתן.

קושי נוסף שמדיר נשים מהפוליטיקה המקומית הוא כלכלי. חברי המועצה פועלים בהתנדבות במשך חמש שנים, ולכן קל יותר לנשים ממעמד הביניים ומהמעמד הגבוה להיכנס לפוליטיקה. גם לקושי הזה יש פתרונות. במידה ומתמודדים עוברים את אחוז החסימה, ניתן לקבל החזרים על הוצאות הקמפיינים. אפשרות נוספת היא לרוץ מטעם מפלגה, ולקבל ממנה גב כלכלי במידה מסוימת, ובעיקר גב מקצועי. למרות הקושי, חשוב להן להדגיש, ההוצאות הכלכליות הן דבר שניתן לעמוד בו. חשוב שנשים יתגברו על המעצור הזה ויהיו יותר מעורבות בפוליטיקה.

היעדר מימון הפעילות של חברי מועצה הוא פתח לבעיות חברתיות אחרות, שאינן קשורות רק לנשים. כל הקבוצות המוחלשות מודרת מהמרחב הפוליטי כשאין מימון, וכמו שקשה לנשים להיכנס לפוליטיקה, כך קשה גם לערבים, לאתיופים ולקהילות נוספות. כאשר היו"ר לבדו מקבל תקציבים, המועצה מתנהלת באופן דיקטטורי במקצת, ואין שקיפות. לדוגמה, אם חבר מועצה מעוניין לפרסם מודעה בעיתון בנוגע לתחום פעילותו, התשלום יוצא מכיסו האישי. התוצאה היא שהציבור פחות מודע למה שקורה בשלטון המקומי, וכך יותר ויותר פוליטיקאים מתפתים לטובות הנאה. מעורבות גדולה יותר של הציבור תסייע להילחם בתופעות האלו. הישיבות פתוחות ומתועדות, וכך גם הספרים. לדברי אבן זוהר, ביום שבו יגיעו 200 תושבים לישיבות המועצה, ולא תושבים בודדים, אז יחול באמת שינוי בשלטון המקומי. חברי המועצה ייצגו קהלים מגוונים יותר וההתנהלות הפוליטית תהיה שקופה והגונה.

עד שהדברים האלה יקרו, אנחנו צריכות לחזור ולחדד את המסר בפני נשים אקטיביסטיות – וגם גברים אקטיביסטים: בואו, הפעילות הפוליטית והחברתית חשובה, היו מעורבים, אין תירוצים.

לפרויקט ראשות הערים של פוליטיקלי קוראת

השאירו תגובה