מאת: מור פלד

הגרסא המחודשת לעלילותיה של המכשפה הצעירה לא חפה מבעיות תסריטאיות וסובלת מאורך פרקים מוגזם וממהלכי עלילה רבי קלישאות. ההופעה המרשימה של הגיבורות הראשיות מצליחה בכל זאת להשאיר טעם של עוד

אי שם בשלהי הניינטיז הגיחה לחייהם של בני הנוער "סברינה המכשפה הצעירה", סדרת דרמה קומית קלילה וכיפית שהפכה עד מהרה לקאלט מצליח. הסדרה מבוססת הקומיקס  לבני הנעורים רצה במשך שבע עונות ויצרה לעצמה מעריצים ברחבי העולם מה שהוביל בהמשך לסדרת אנימציה המבוססת עליה. העלילה עסקה בסברינה ספלמן, תלמידת תיכון שמגלה ביום הולדתה ה-16 שהיא מכשפה. חצי מכשפה ליתר דיוק, שכן אביה היה מכשף ואמה הייתה בת תמותה. את סברינה גידלו הדודות שלה הילדה וזלדה והן הובילו את האחיינית הצעירה אל תוך העולם החדש והמיסתורי שנגלה בפניה.

אלא שסברינה לא הייתה רק מכשפה, אלא גם תיכוניסטית מאוהבת ולא פופולרית במיוחד בתיכון רגיל למדי בעיר בוסטון. וכאילו שזה לא קשה מספיק להיות נערה מתבגרת, זה קשה פי כמה וכמה כשאת לא שולטת בכוחות הקסם שזה עתה רק גילית שיש לך. את סברינה גילמה כוכבת השעה מליסה ג'ואן הארט, חמושה בגימיקים חמודים ומשעשעים כמו סיילם, חתול מדבר שכנראה ייזכר לנצח כאחת ההברקות הנחמדות שאי פעם הופיעו על המסך, ושלל הופעות אורח של כוכבים נוספים מהתקופה (הבקסטריט בויז, בריטני ספירס, ועוד רבים).

סברינה של אז הייתה סדרה מתוקה ומצחיקה, אולי אפילו מתוקה מידי. אם הגעתן לחידוש המדובר של נטפליקס ללהיט, שזכה לשם "הרפתקאותיה המצמררות של סברינה", בתקווה למצוא משהו מהקסם הישן, כדאי שתוותרו מראש. אין, למעט השם ופרטי עלילה מעטים, שום קשר. הסדרה של נטפליקס מבוססת על גרסת הנובלה האפלה יותר מבית ארצ'י קומיקס. סברינה, המגולמת הפעם בידי קירנן שיפקה, סאלי דרייפר מ"מד מן", היא נערה מגרינדייל שחיה עם דודותיה לאחר שהוריה נהרגו בתאונה מסתורית. היא מודעת לחלוטין לכוחותיה ולעובדה שאביה היה מכשף ואמה בת תמותה, חרף ההתנגדות הגדולה של כל מערך הכוחות המכשפתי לקשר ביניהם. לצד חייה כמכשפה, סברינה לומדת בתיכון רגיל לחלוטין ונהנית מתחביבים שגרתיים כמו צפייה בסרטי אימה עם חברותיה הטובות ובילוי עם החבר שלה הארווי. כן, גם כאן סברינה מאוהבת בנער בשם הארווי קינקל, אך בעוד לא מעט עונות של "סברינה המכשפה הצעירה" עסקו בקשר הנבנה בין השניים בהדרגה, בחידוש של נטפליקס סברינה והארווי כבר יחד ומאוהבים עד הגג.

צילום: netflix

לקראת יום הולדתה ה-16 נערכת סברינה לאחד הרגעים הגדולים ביותר בחייה של מכשפה: היא עומדת לחתום את שמה בדם בספרו של השטן, להישבע לו אמונים ולנתק כל קשר עם עולם בני התמותה שבו חיה עד כה. אלא שסברינה, או הגרסא שלה בעיבוד הנוכחי, לא בטוחה שהיא נועדה לצעוד במסלול הישן בו הלכו קודמותיה ובהחלט אינה מוכנה עדיין לוותר על חייה כפי שהתנהלו עד כה. בעולם המכושף בו היא חיה, כמו בעולם האמיתי של כל אישה שניסתה אי פעם למרוד במוסכמות, זה בוודאי לא הולך להיות פשוט, שלא לומר – מסוכן, מטלטל. ההחלטה של סברינה, מה שלא תהיה, עלולה להביא עמה השלכות חמורות על חייה וחייהם של כל הסובבים אותה והיקרים לה.

במקור, נועדה הסדרה נועדה לעלות ברשת CW ולשמש כספין אוף עבור הסדרה "ריברדייל", סוג של חיקוי טווין פיקס מעודן ומצליח, שמשודרת באותה הרשת. עם זאת, בדצמבר 2017 הסדרה עברה לידיה של נטפליקס תחת אותו יוצר של ריברדייל, רוברטו אגוויר-סאקאסה. כך נגוזו להן גם השמועות, ואולי התקוות, לפרק קרוס אובר בין שתי הסדרות, שכן סברינה מתרחשת ביקום אחר לחלוטין מריברדייל, וקשה לדמיין הצלבה שלא תהיה מאולצת בין השתיים. כותרות הפתיחה של "הרפתקאותיה המצמררות של סברינה" מבוססות על איוריו האפלים של אמן הקומיקס רוברט האק ומשחזרות את דמותה של סברינה ספלמן כפי שהופיעה בקומיקס המקורי משנות ה-60. החזון האפל לא נגמר שם. הסדרה מפליאה לברוא עולם יפהפה בצללים, עם הבניית מיזנסצנה מדויקת ומרהיבה, צילום ארט האוס מדויק שלא היה מבייש אף פסטיבל אירופאי ופלטת צבעים ממוקדת ועשירה. זו לא עובדה מפתיעה במיוחד בהתחשב באיכויות ההפקה של סדרות נוספות של נטפליקס בז'אנר. אולם שוב, כמו בסדרות נוספות של נטפליקס, המבע המרהיב אינו מחפה על כתיבה לוקה בחסר, אפילו רשלנית לפרקים.

בניגוד ל"דברים מוזרים" שהצליחה לבקע את שערי ז'אנר סדרת הנוער והפכה לנושא חם ומדובר בקרב צופיה המבוגרים, סברינה לא ממש מצליחה להתרומם עלילתית, לפחות אם לשפוט על פי עונתה הראשונה, מעבר להגדרות המגבילות של הז'אנר והיא נעדרת שכבת עומק נוספת הן לארק הכללי שלה והן לדמויות הרבות המובילות אותה.

זו בהחלט לא סדרה לבעלי רתיעה מ-Gore, והיא אכן מכילה לא מעט סצנות גרפיות מצמררות כפי שנרמז בשמה. עם זאת, העלילה שלה נותרת לא אחת ילדותית ומקרית ברובה, עם קצוות פרומים שהניסיון לקשור ביניהם נעשה בתפרים גסים מידי. את החברות בין הדודות, שאפיינה סדרת הניינטיז, מחליפה איבה לא ברורה ועל אף המשחק הנהדר של מירנדה אוטו ולוסי דיוויס המגלמות אותן, נותרות דמויותיהן שטוחות ורפטטיביות למדי. שיפקה עצמה נושאת את התפקיד הראשי בחן, אך הנטייה שלה למשחק דרמטי, פיזי ומלא במימיקות מוגזמות היא בסופו של דבר עניין של טעם. יש שיגידו שהיא שחקנית טוטאלית ואדירה ויש שיתקשו להתחבר אליה ולתיאטרליות שלה.

ואם כבר בחיבור עסקינן, הרי שזה כמעט ולא קיים עם הפרטנר הרומנטי של סברינה בסדרה, הארווי. אם לומר את האמת, הארווי היה דמות מעצבנת ומשעממת עוד ב"סברינה המכשפה הצעירה" אך כאן, בגילומו האנמי של רוס לינץ', הוא ממש מעכב את העלילה ומעורר תמיהה. הכימיה בינו לבין סברינה כמעט ולא קיימת והאהבה הגדולה המתוארת בין השניים נראית מאולצת וכפויה. קשה להבין מדוע נערה מיוחדת כמו סברינה בחרה דווקא בנער הגנרי הזה ומדוע היא מוכנה להקריב כל כך הרבה עבורו.

באופן כללי, החלקים הפחות טובים של העונה, משמעותית, הם אלו העוסקים ביחסים של סברינה ובחייהם של בני התמותה. העלילות הקטנות ביניהן צפויות ומעיקות, מתבוססות בבינוניות ונושמות את אבק הקסמים שמותיר להן העולם המכושף. הוא דווקא נפלא וסוחף, מעניין יותר השראתית ועלילתית.

מהבחינה הזו, "הרפתקאותיה המצמררות של סברינה" דומה יותר לחלוצות הותיקות "באפי" וכן "מכושפות" שהפליאו לברוא עולם מכושף ובו כח נשי מאוגד ואיתן הקורא עליו תיגר. היה זה רק טבעי שסברינה תהיה ממשיכת דרכן, שכן היא מגיעה בשיאו של עידן ההתנגדות הנשית לפטריארכיה,עידןMe too, בו הנשים לא רק שואלות שאלות לגבי עתידן ועברן, אלא גם מציעות ומיישמות דרכים אלטרנטיביות לפעול בו. לא זאת בלבד, שהרי הפמיניסטיות של היום הן למעשה המכשפות של פעם.

לא לחינם נאמר היום המשפט "אני הבת של המכשפה שלא הצלחתם לשרוף" בחוגים פמיניסטים רבים. הדורות הקודמים הוקיעו מתוכם נשים שהעזו להתנגד למערך הכוחות הקיים, בין אם עסקו בכישוף ברמה הפרקטית ובין אם לא, ואנו, פמיניסטיות ההווה, המכשפות הנוכחיות, נושאות את הזכרונות מהן, ממה שקרה להן, ועלינו ללמוד מהן, לתעל ולהנחיל את האנרגיה והפרקטיקה הזו לדורות הבאות. סברינה היא בפירוש סדרה פמיניסטית מוצהרת, עם רפליקות תואמות שבקלות ניתן לראות בהן הקבלה ללוחמה בפטריארכיה והובלה מהפנטת של נשים מכשפות. מצד אחד, מרגש, גם אם מתבקש, לראות דמויות שמעוצבות כך ובפרט שקהל היעד הראשי שלהן הוא נערות צעירות. מצד שני, הפמיניסטיות המנוסות והבקיאות יותר יתעייפו מלשמוע חלק מהרפליקות והקווים הרפטטיבים המוקצנים. למרות ואחרי הכל, סברינה היא סדרה שנוצרה בידי גבר עם צוות כותבים ובמאים שבהם רוב גברי מובהק, ולעיתים נדמה שהם כותבים כמו איך שנדמה להם שאישה פמיניסטית צריכה להישמע ולהתנהג. ניכר ניסיון ליצור דמויות מגוונות, גם אתנית, אך הניסיון הזה נתקל בקשיים כאשר כולן נשמעות כמו קולה של אותה פמיניסטית.

החיסרון הגדול של סברינה הוא אורכם של הפרקים, יותר מ-50 דקות לפרק בעונה של עשרה פרקים ולכן, היא אינה מומלצת לצפיית בינג' והיא ללא ספק שיקוי קסם שיש לצרוך במידתיות ולגמוע בסבלנות. ובכל זאת ועל אף החסרונות הברורים, אל תוותרו על סברינה עדיין. בגלל הפריימים הסוחפים שלה, בגלל הפוטנציאל וההופעה המרשימה של השחקניות הראשיות, בגלל שהידוק תסריטאי וסיפורי יכולים להפוך אותה בעתיד לסדרה מרשימה באמת. כזו שתואמת לעולם הטלוויזיוני החדש ובוראת לעצמה מקום של כבוד בו, ולא רק כזו הנשענת על פירורי נוסטלגיה. למרות שסיילם החתול שומר על דממה הפעם, נדמה שיש לו ולסברינה עוד הרבה מה לומר.

צילום תמונה ראשית: netflix

תגובות

תגובה אחת

  1. סברינה היא סדרה עמוסת קלישאות, מתיימרת להיות פמיניסטית אבל מלאה בבעיות שלא נגעתן בהן – העובדה שסברינה אמורה להיות דמות חזקה ומיוחדת, אבל בפועל היא מתומרנת בקלות ע"י סביבתה ולא מצליחה לעשות שום דבר בלי עזרה מחברים\אויבים; הדינמיקה המשפחתית בבית משפחת ספלמן מעייפת, וזלדה הופכת להיות מעין מרשעת חסרת פרופורציות; סיילם איבד הרבה מחינו כשאיבד את יכולת הדיבור, ועוד, ועוד…
    בקיצור, טעם של עוד אין כאן, וגם הפמיניזם קלוש לכל היותר. כותבי הסדרה יצטרכו לעבוד קשה יותר כדי להרוויח את הרייטינג שהם רוצים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מה עוד מעניין אותך היום?

ניתוח הספר "האירוע", שמספר את סיפורה של הכותבת שיברה הפלה לא חוקית בשנות ה60 בצרפת. הגוף הנשי הוא גוף ללא מוצא שכן כל ניסיון להפסיק את ההריון נתקל במערכות פטריארכליות חברתיות ומדינתיות. האירוע פורם את המערכות האלה וחושף צעד צעד כיצד נשים מנסות להציל את חייהן והסכנות הטמונות בכך.
אם אתן שואלות אותי מה הבעיה המרכזית המונעת מהאנושות להתמודד עם האתגרים הרבים שמציפים אותה – היא שפסיכופטים מולכים עלינו במופע מתעתע ואכזרי במיוחד. אבל יש מה לעשות, יש לנו כבר את הידע של איך להתמודד עם פסיכופטים

לראות את התמונה המלאה

פעם בשבוע אנחנו שולחות מייל שמחבר בין הכתבות ומציע לך דיון פמיניסטי מורכב.  

הדיון הזה חייב להתקיים ואנחנו זקוקות לעזרתך כדי להמשיך אותו

גם במלחמה, התפקיד שלנו הוא להביא את הסיפור האנושי ולתת במה לקולות של הנשים שלא תשמעו בשום מקום אחר.