שרה ארנהלט

הפרויקט הזה הוא חלק מפרויקט סיפורי נשים בשואה. לעמוד הראשי של הפרויקט:
ייחודיות הגורל הנשי בשואה

אספה: רוני לוי

שרה ארנהלט, נולדה בעיר פשמישל, שם התגוררה עם משפחתה.
בעקבות השמועות על התקרבות הגרמנים, משפחתה ברחה לסטניסלבוב, אך הם חזרו מאוחר יותר לפשמישל עם הצבא הסובייטי. הסובייטים השתלטו על חצי מהעיר והצבא הגרמני כבש את חציה השני, עד שביוני 1941 פרצה מלחמה בין שני הכוחות והסובייטים נסוגו.
הגרמנים נערכו להשמדת האוכלוסייה היהודית בעיר, ע"י הקמת שני גטאות- אחד לאנשים עובדים, והשני עבור אלו שאינם עובדים, והתחילו אקציות וגירושים.
שרה התחתנה לפני פרוץ המלחמה עם לאון פאטר. הוא נתפס באחת האקציות ונשלח למחנה העבודה בלבוב. את בנם בן השבועיים היא שלחה למעון ילדים בתקווה שיינצל.
ביולי 1942 התרחש הגירוש הגדול מהעיר. שרה שהתה בכיכר הריכוז עם הוריה וארבעת אחיותיה, ולשם הובאו גם הילדים ממעון הילדים, ובהם בנה. באופן מפתיע, שרה הצליחה לקחת את הילד ולברוח עמו מהכיכר, בזמן שהוריה ואחיותיה נשלחו לבלז'ץ.
בינתיים בעלה הצליח גם הוא לברוח, וחזר לפשמישל.
שרה הועסקה בגטו העובדים בתור ממיינת בגדי המגורשים, אך יום אחד נתפסה ע"י איש גסטאפו בזמן שהעבירה חבילת בגדים לבעלה דרך החלון ונענשה בכך שהועברה לגטו של הבלתי מועסקים.
באחד הימים התגנב בעלה של שרה לצד הארי של העיר במטרה למצוא מקום מחסה בטוח לבנם, אך הוא נתפס ונכלא, ולאחר מספר ימים הוציאו אותו מהכלא בכדי להוציאו להורג בפומבי. לאון תקף את הגרמני שהוביל אותו להוצאה להורג והצליח לקחת ממנו את אקדחו, אבל בסופו של דבר הוא אכן הוצא להורג לעיני העוברים ושבים.
בספטמבר 1943, חיסלו הגרמנים את גטו הבלתי מועסקים. שרה הסתתרה במקלט שהוכן מראש עם חלק מאחיה. במקלט מת בנה של שרה, שסבל מתת-תזונה ומחוסר אוויר. אחרי מותו, שרה נטשה את המקלט והתגנבה לגטו העובדים, בכדי לעבוד באופן בלתי חוקי במטבח.
לאחר הבטחותיהם של הנאצים ליהודים שאם יצאו ממחבואיהם- יועברו לגטו העובדים, התייצבו היהודים, ביניהם בני משפחתה של שרה, והובאו להשמדה ולקבורה בקבר אחים.
בסוף אותו חודש נשלחה שרה לבירקנאו שליד אושוויץ, שם נערכה סלקציה והיא נמצאה מתאימה לעבור את ההסגר. לאחר מקלחת היא קיבלה קעקוע עם המספר 66952. בתום ההסגר היא הופנתה למחנה עובדים, לעבוד במפעל הנשק "אוניון".
בתחילת שנת 1944 הועברה שרה למחנה אושוויץ, אך עדיין המשיכה לעבוד באותו מפעל, שם נפגשה עם בחורה יהודיה מצרפת בשם רחל ששילבה אותה בעבודת המחתרת.
בסוף אותה שנה פוצצה המחתרת את אחד ממתקני המשרפות בבירקנאו בעזרת אבק שריפה שנגנב מהמפעל, ולאחר חקירה נאסרו והוצאו להורג חמש בחורות לעיני כל הנשים.
בתאריך 18.1.1945 נשלחה שרה יחד עם כל עובדי מפעל "אוניון" לטרנספורט, אך בשל המחסור בקרונות רכבת הם הובלו ברגל לכיוון גרמניה.
בזמן העצירה בכפר פורמבה, הצליחו שרה ועוד מספר נערות להינתק מהקבוצה, והתחבאו בביתו של כומר מקומי עד לסיום המלחמה.
עם סיום המלחמה, שרה יצרה קשר עם ארגון ציוני, נסעה לוינה, ולאחר שהייה שם הגיעה לישראל ב1946.