יעניין
אותך
כתבת אורחת
13 יולי 2018 | משך הקריאה: 2 דקות

אני מעוניינת להסביר מה זה סקס עבור נשים. קודם כל מקדימה ואומרת, שאני מכלילה, יש מיעוט של נשים שאינן חשות כך, אני מדברת על הרוב.

לטענתי, כינונו של המושג סקס יוצר הפרדה בין תופעת המין לבין תופעת יחסי האהבה. סקס והתרבות סביבו שמים דגש על האקט הרבייתי, על החדירה, הגמירה, האיברים הארוגניים, ציצי תחת וכו׳. כל אלה הם רק גילויים פיזיולוגיים, מצמצמים, של יחסים בין בני אדם. הרדוקציה הזו שבה הדגש הוא על סקס היא המקור הראשוני להחפצה, הוא הזירה שבה האחר הוא אובייקט למעשי המין שלך, לחדירה לגמירה, מעין ויברטור נטול סובייקט.

לכן, ומאז שנטבע המושג סקס, במשמעותו בחברה בת ימינו, ונוצרו סביבו תרבות, מוצרים ומסחר אינסטרומנטליים גרידא, עצם הדיבור על סקס מבצע הפרדה ואבחנה בינו לבין אהבה.

וההפרדה הזו היא ניתוק מלאכותי גברי שאולי הוא תוצאה של הדחקה רגשית קולקטיבית גברית, כי מיניות היא חלק מאהבה. אהבה במובן של קשר נפשי בין שני סובייקטים, שכל אחד מהם רואה את האחר, את צרכיו ורצונותיו, כשמכירים זה את זה כשמתבצעת תמסורת רגשית, לאו דווקא בזוגיות, יש להדגיש.

לא נראה לי שיש ספק למישהו בעולם שסקס במובן הזה שאני מדברת עליו הוא מושג גברי, אשר נולד בעולם שהתרבות בו נשלטת על ידי גברים.

לפיכך, בזירה המינית בין גברים לנשים, הכללים, הפעילות המקובלת (דוגמה מופתית היא חדירה למרות שרוב מוחלט מהנשים לא גומרות מחדירה), הטקסים, החוקים, ההתנהלות, הקודים והרצונות שנכללים בה ואלה שלא – כולם גבריים, הומצאו על ידי מאוויים גבריים, למען גברים, ולפי חשקיהם. אנחנו אורחות בסקס הזה שהם מקיימים, גם כשאנחנו איתם במיטה.

מאחר שהעולם הזה מתאים לרבים מהגברים (מכלילה ברור שלא לכולם) הם לא מבינים מה אנחנו רוצות ולמה פתאום התעוררנו להגיד להם שחלק מהמנהגים בו לא מתאימים לנו. יש להם גם התנגדות להבין את זה, ולקבל את זה. התנגדות שמזכירה את התנגדותם של קרניסטים לקבל את העובדה שלחיות יש רגשות, אם יש להן רגשות אז לא מוסרי לאכול אותן. אם נשים לא ממש מעוניינות בתרבות הסקס שלנו, האם כפינו את עצמנו על חלקן?

לכן, כשאני טוענת לא אחת שאני פריג׳ידית, הכוונה שלי היא שאם זו תרבות הסקס הריני מוציאה את עצמי ממנה, לא מעוניינת לקחת חלק בזה. אני כן מעוניינת במיניות כזו שהיא חלק ממערכת יחסים עם אהבה, מיניות כזו היא הפסגה בחיים של אדם, מאחלת לכולנו לחוות אותה.

הידעת?
פוליטיקלי קוראת קיימת מאז 2012.
פוליטיקלי קוראת היא גוף התקשורת הפמיניסטי היחיד בישראל.
התכנים שלנו מגיעים למליוני אנשים בכל חודש.
תגובות

3 תגובות

  1. ד"ר הגר צמרת כותבת במפורש: "אני טוענת לא אחת שאני פריג׳ידית, הכוונה שלי היא שאם זו תרבות הסקס הריני מוציאה את עצמי ממנה, לא מעוניינת לקחת חלק בזה. אני כן מעוניינת במיניות כזו שהיא חלק ממערכת יחסים עם אהבה".

    זו זכותה המלאה של ד"ר צמרת לחוות מיניות אך ורק כחלק ממערכת יחסים עם אהבה.

    לפי דעתי (הגברית) זה לצמצם את המיניות לשדה מאוד ספציפי. המופלא ביותר זה סקס עם אדם שאתה מאוהב בו. ללא ספק.

    עם זאת, מיניות פתוחה ומשוחררת היא שדה עצום וענק של חוויות והתנסויות. כל אחד/אחת מה שטוב לו/לה. ו(א)נשים חווים ריגוש מיני עז מדברים שונים ורבים מאוד. יש מקום ל"מיניות אך ורק כחלק ממערכת-יחסים עם אהבה" ויש גם מקום (יפה ונהדר) למיניות שבה אתה (מרצונך) הופך את עצמך לאובייקט מיני נחשק ומוחפץ, שהאחר יוצא מדעתו מרוב תאווה אליך.

    יש ויש. אני ממליץ ל(א)נשים לחוות את כל מגוון הצבעים שעל הסקאלה.

  2. איך כדוקטור את מרשה לעצמך להכליל? אין לך טביעת עין מחקרית? הכללות הן בעיקר מביכות ומציגות את בורות המכליל. אם היה דבר בטיעונייך לא היית זקוקה להכללות חסרות שחר.

  3. יש לי ביקורות ביחס לרשימה.

    צמרת לא מבחינה בין מונח או מושג לבין נורמה או ערך. המונח או המושג סקס כנפרד מאהבה קיים בהיותו מסמן תופעה שקיימת בעולם ובחברה. מכך שקיימת תופעה לא נובע דבר לגבי היחס הנורמטיבי והערכי לתופעה. אפשר לומר שיש מונח או מושג כזה אבל היחס הערכי או הנורמטיבי אליו הוא שלילי. מבחינה אנליטית-לוגית המושג סקס נפרד מהמונח אהבה אבל זה לא סותר שאדם יכול לחשוב שמחינה ערכית הוא תמיד מצמיד את הסקס לאהבה. אפשר להצמיד דברים שהם בבסיסם נפרדים.

    הפרדת סקס מאהבה לא מנביעה בהכרח החפצה. היא יכולה במקררים מסוימים להיות חלק מהחפצה אבל לא תמיד ולא בהכרח. אדם יכול להנות ממגע גופני של זולתו מבלי שהוא חושב שזולתו הוא אדם שהוא גם סובייקט בעל ערך אנושי עם זכויות אדם ולא חפץ אלא אדם אוטונומי שהוא תכלית לעצמ ה ולא אמצעי בלבד. אין צורך באהבה בהכרח כדי לבטא יחס כזה (אם כי אפשרי שיחס כזה יבוטא גם באמצעות אהבה). אפשר שיחס לאדם כתכלית לעצמה יבוטא במונח "כיבוד" ולאון דווקא במונח "אהבה".

    לפיכך צמרת אינה מבחינה בין אהבה לכיבוד. אסור שסקס יהיה נפרד ומנותק מכיבוד האדם. אבל כיבוד ואהבה אינם הינו הך. כיבוד לא מחייב אהבה. אפשר שיהיה סקס בלי אהבה אבל עם כיבוד הזולת וכל עוד יש כיבוד אז אין החפצה.

    המשפט הבא של צמרת הוא דמגוגי בהיותו פונה לרגש ולא לשכל:

    "לא נראה לי שיש ספק למישהו בעולם שסקס במובן הזה שאני מדברת עליו הוא מושג גברי, אשר נולד בעולם שהתרבות בו נשלטת על ידי גברים."
    אז נעים מאוד להכיר הגר צמרת, יש אדם אחד בעולם שחושב שסקס במובן שאת מדברת עליו הוא לא מושג גברי-אני. אני בספק אם אני היחיד בעולם. הביטוי "מושג גברי" הוא מעתק סמנטי שנקרא מטונימיה. למושגים אין מין ואין מגדר ואין באמת דבר כזה מושג גברי או נשי. בנוסף, שוב אין כאן הפרדה בין מושג לבין ערך או נורמה לאור דברי לעיל. בנוסף, צמרת בעצמה כתבה שהיא כותבת בהכללה כלומר יש גם נשים רחמנא לצלן שאוהבות סקס בלי אהבה. אז באיזה מובן היא מזהה בין הנורמה (הנורמה ולא המושג) לגבריות? מכך שרוב בני האדם שמחזיק בנורמה מסוימת הם גברים לא נובע שהנורמה כולה היא גברית כי בכך יש ביטול של מיעוט הנשים שגם הן מחזיקות בנורמה (נורמה ולא מושג). ביטול של (מיעוט?) הגברים שהם לא מחזיקים בנורמה של סקס ללא אהבה. למה לבטל מיעוטים באמצעות ייחוס מין או ג'נדר לנורמה (או למושג שזו בכלל טעות)?

    תחשבו על טענה מסוג זה: הטרוסקסואליות זה מונח אנושי כי רוב האנושות היא הטרוסקסואליות. נכון שיש גם להט"בים אבל הם מיעוט. המושגים הולכים לפי הרוב. מבחינה מושגית לא מתחשבים במיעוט אלא מתעלמים ממנו. אני הרי כותבת בהכללה. אבל, זה לא נשמע טוב. לכן, גם לא נשמע טוב להתייחס לסקס כמושג גברי "בהכללה".

    את ההכללה הזאת צריך להשמיט. ההסתייגות "אני כותבת בהכללה" לא שוללת את הפוגענות שבהכללה. ההכללה יוצרת קונוטציה של מהותנות (אסנציאליזם) כאילו גברים ממהותם מפרידים סקס מאהבה ונשים ממהותן לא מפרידות והמושג סקס הוא ממהותו גברי. אם תיפסק ההכללה אז גם לא יהיה צורך בהסתייגות שזה נאמר רק בהכללה.

    הפיסקה הבאה של צמרת היא פסיכואנליזה קולקטיבית מוזרה:

    "וההפרדה הזו היא ניתוק מלאכותי גברי שאולי הוא תוצאה של הדחקה רגשית קולקטיבית גברית, כי מיניות היא חלק מאהבה. אהבה במובן של קשר נפשי בין שני סובייקטים, שכל אחד מהם רואה את האחר, את צרכיו ורצונותיו, כשמכירים זה את זה כשמתבצעת תמסורת רגשית, לאו דווקא בזוגיות, יש להדגיש."

    לא ראיתי שום נימוק לביקורת הקולקטיבית הפסיכואנליטית הזאת כלפי עולם הגברים. זה על גבול ההטחה הסקסיסטית כלפי גברים.

    הניתוק הוא לא מלאכותי אלא טבעי. בני אדם נשים וגברים יחד מנתקים סקס מאהבה כחלק מעולם הטבע ואין כאן מלאכותיות או לפחות צמרת לא נימקה למה זה מלאכותי ולא טבעי.

    האם כאשר מישהי מאוננת ולא אוהבת את הגבר עליו היא מפנטזת מנתקת בצורה גברית ומלאכותית סקס מאהבה ומדחיקה הדחקה קולקטיבית ומחפיצה?

    אפשר לומר שלגיטימי עבור נשים וגברים לרצות שסקס יהיה רק עם אהבה (אבל לגיטימי גם לרצות שלא יהיה ביחד). אפשר לומר שסקס ללא אהבה מביא איתו בנוסף לחיים טובים גם לפעמים לפוגענות, אלימות פוגענית ופשיעה. אבל כדי להגיד את זה ולהסכים לזה אין צורך בכל הטענות והטיעונים של צמרת אותן ביקרתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מומלצות עבורך
 אותה קטגוריה
תגובות

3 תגובות

  1. ד"ר הגר צמרת כותבת במפורש: "אני טוענת לא אחת שאני פריג׳ידית, הכוונה שלי היא שאם זו תרבות הסקס הריני מוציאה את עצמי ממנה, לא מעוניינת לקחת חלק בזה. אני כן מעוניינת במיניות כזו שהיא חלק ממערכת יחסים עם אהבה".

    זו זכותה המלאה של ד"ר צמרת לחוות מיניות אך ורק כחלק ממערכת יחסים עם אהבה.

    לפי דעתי (הגברית) זה לצמצם את המיניות לשדה מאוד ספציפי. המופלא ביותר זה סקס עם אדם שאתה מאוהב בו. ללא ספק.

    עם זאת, מיניות פתוחה ומשוחררת היא שדה עצום וענק של חוויות והתנסויות. כל אחד/אחת מה שטוב לו/לה. ו(א)נשים חווים ריגוש מיני עז מדברים שונים ורבים מאוד. יש מקום ל"מיניות אך ורק כחלק ממערכת-יחסים עם אהבה" ויש גם מקום (יפה ונהדר) למיניות שבה אתה (מרצונך) הופך את עצמך לאובייקט מיני נחשק ומוחפץ, שהאחר יוצא מדעתו מרוב תאווה אליך.

    יש ויש. אני ממליץ ל(א)נשים לחוות את כל מגוון הצבעים שעל הסקאלה.

  2. איך כדוקטור את מרשה לעצמך להכליל? אין לך טביעת עין מחקרית? הכללות הן בעיקר מביכות ומציגות את בורות המכליל. אם היה דבר בטיעונייך לא היית זקוקה להכללות חסרות שחר.

  3. יש לי ביקורות ביחס לרשימה.

    צמרת לא מבחינה בין מונח או מושג לבין נורמה או ערך. המונח או המושג סקס כנפרד מאהבה קיים בהיותו מסמן תופעה שקיימת בעולם ובחברה. מכך שקיימת תופעה לא נובע דבר לגבי היחס הנורמטיבי והערכי לתופעה. אפשר לומר שיש מונח או מושג כזה אבל היחס הערכי או הנורמטיבי אליו הוא שלילי. מבחינה אנליטית-לוגית המושג סקס נפרד מהמונח אהבה אבל זה לא סותר שאדם יכול לחשוב שמחינה ערכית הוא תמיד מצמיד את הסקס לאהבה. אפשר להצמיד דברים שהם בבסיסם נפרדים.

    הפרדת סקס מאהבה לא מנביעה בהכרח החפצה. היא יכולה במקררים מסוימים להיות חלק מהחפצה אבל לא תמיד ולא בהכרח. אדם יכול להנות ממגע גופני של זולתו מבלי שהוא חושב שזולתו הוא אדם שהוא גם סובייקט בעל ערך אנושי עם זכויות אדם ולא חפץ אלא אדם אוטונומי שהוא תכלית לעצמ ה ולא אמצעי בלבד. אין צורך באהבה בהכרח כדי לבטא יחס כזה (אם כי אפשרי שיחס כזה יבוטא גם באמצעות אהבה). אפשר שיחס לאדם כתכלית לעצמה יבוטא במונח "כיבוד" ולאון דווקא במונח "אהבה".

    לפיכך צמרת אינה מבחינה בין אהבה לכיבוד. אסור שסקס יהיה נפרד ומנותק מכיבוד האדם. אבל כיבוד ואהבה אינם הינו הך. כיבוד לא מחייב אהבה. אפשר שיהיה סקס בלי אהבה אבל עם כיבוד הזולת וכל עוד יש כיבוד אז אין החפצה.

    המשפט הבא של צמרת הוא דמגוגי בהיותו פונה לרגש ולא לשכל:

    "לא נראה לי שיש ספק למישהו בעולם שסקס במובן הזה שאני מדברת עליו הוא מושג גברי, אשר נולד בעולם שהתרבות בו נשלטת על ידי גברים."
    אז נעים מאוד להכיר הגר צמרת, יש אדם אחד בעולם שחושב שסקס במובן שאת מדברת עליו הוא לא מושג גברי-אני. אני בספק אם אני היחיד בעולם. הביטוי "מושג גברי" הוא מעתק סמנטי שנקרא מטונימיה. למושגים אין מין ואין מגדר ואין באמת דבר כזה מושג גברי או נשי. בנוסף, שוב אין כאן הפרדה בין מושג לבין ערך או נורמה לאור דברי לעיל. בנוסף, צמרת בעצמה כתבה שהיא כותבת בהכללה כלומר יש גם נשים רחמנא לצלן שאוהבות סקס בלי אהבה. אז באיזה מובן היא מזהה בין הנורמה (הנורמה ולא המושג) לגבריות? מכך שרוב בני האדם שמחזיק בנורמה מסוימת הם גברים לא נובע שהנורמה כולה היא גברית כי בכך יש ביטול של מיעוט הנשים שגם הן מחזיקות בנורמה (נורמה ולא מושג). ביטול של (מיעוט?) הגברים שהם לא מחזיקים בנורמה של סקס ללא אהבה. למה לבטל מיעוטים באמצעות ייחוס מין או ג'נדר לנורמה (או למושג שזו בכלל טעות)?

    תחשבו על טענה מסוג זה: הטרוסקסואליות זה מונח אנושי כי רוב האנושות היא הטרוסקסואליות. נכון שיש גם להט"בים אבל הם מיעוט. המושגים הולכים לפי הרוב. מבחינה מושגית לא מתחשבים במיעוט אלא מתעלמים ממנו. אני הרי כותבת בהכללה. אבל, זה לא נשמע טוב. לכן, גם לא נשמע טוב להתייחס לסקס כמושג גברי "בהכללה".

    את ההכללה הזאת צריך להשמיט. ההסתייגות "אני כותבת בהכללה" לא שוללת את הפוגענות שבהכללה. ההכללה יוצרת קונוטציה של מהותנות (אסנציאליזם) כאילו גברים ממהותם מפרידים סקס מאהבה ונשים ממהותן לא מפרידות והמושג סקס הוא ממהותו גברי. אם תיפסק ההכללה אז גם לא יהיה צורך בהסתייגות שזה נאמר רק בהכללה.

    הפיסקה הבאה של צמרת היא פסיכואנליזה קולקטיבית מוזרה:

    "וההפרדה הזו היא ניתוק מלאכותי גברי שאולי הוא תוצאה של הדחקה רגשית קולקטיבית גברית, כי מיניות היא חלק מאהבה. אהבה במובן של קשר נפשי בין שני סובייקטים, שכל אחד מהם רואה את האחר, את צרכיו ורצונותיו, כשמכירים זה את זה כשמתבצעת תמסורת רגשית, לאו דווקא בזוגיות, יש להדגיש."

    לא ראיתי שום נימוק לביקורת הקולקטיבית הפסיכואנליטית הזאת כלפי עולם הגברים. זה על גבול ההטחה הסקסיסטית כלפי גברים.

    הניתוק הוא לא מלאכותי אלא טבעי. בני אדם נשים וגברים יחד מנתקים סקס מאהבה כחלק מעולם הטבע ואין כאן מלאכותיות או לפחות צמרת לא נימקה למה זה מלאכותי ולא טבעי.

    האם כאשר מישהי מאוננת ולא אוהבת את הגבר עליו היא מפנטזת מנתקת בצורה גברית ומלאכותית סקס מאהבה ומדחיקה הדחקה קולקטיבית ומחפיצה?

    אפשר לומר שלגיטימי עבור נשים וגברים לרצות שסקס יהיה רק עם אהבה (אבל לגיטימי גם לרצות שלא יהיה ביחד). אפשר לומר שסקס ללא אהבה מביא איתו בנוסף לחיים טובים גם לפעמים לפוגענות, אלימות פוגענית ופשיעה. אבל כדי להגיד את זה ולהסכים לזה אין צורך בכל הטענות והטיעונים של צמרת אותן ביקרתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *