הנשים של על הספקטרום – חלק א': יעלי

הרבה נכתב על הסדרה "על הספקטרום". רוב הביקורות טובות ובצדק, הן עוסקות בצילום המהפנט, בדמויות המעניינות, ברגעים שגורמים לצחוק ולבכות ובעיקר גם וגם בוזמנית. אבל אני רוצה לשים מעט דגש על שתי הדמויות הנשיות הראשיות של הסדרה – זוהר, אישה צעירה על הספקטרום האוטיסטי המתגוררת בדירת דיור נתמך, ויעלי, אישה צעירה גם היא, המלווה את דיירי הדירה במסגרת הדיור הנתמך. דרך זוהר ויעלי נוכל ללמוד לא רק על פערים בין אנשים עם וללא מוגבלות בחברה, אלא בעיקר על להיות אישה, ועל כמה קשה זה.

למי שלא ראתה או לא זוכרת מי זה מי, על הספקטרום מתמקדת בשלושה צעירים על הספקטרום האוטיסטי עם מה שמכונה "תפקוד גבוה" המתגוררים ביחד בדירת דיור נתמך ברמת גן: רון- צעיר חד ודי מבריק שמעדיף לצאת מהבית כמה שפחות, עמית- שדווקא מאוד חברותי עם נטייה לקראשים בנשים יפות שנחמדות אליו, וזוהר- צעירה מלאת אנרגיות שעובדת בארומה וממש רוצה חבר. בנוסף יש כמה דמויות משניות בסדרה שגם הן מעניינות ומשפיעות על חייהם של שלושת הדיירים: אשר, אחיה של זוהר המגונן מידי (והדי עצבני); ארז, חבר טוב של עמית שגר בהוסטל וסופר את הימים לצאת ממנו; נאווה, השכנה מלמעלה שמציעה לרון עבודה כמבקר מוצרים; אלכס, קלינאי התקשורת של זוהר (עליו היא קצת דלוקה); רון "האחר", שיהיה (ספוילר אלרט!) החבר של זוהר לקראת סוף הסדרה, ויעלי המלווה של הדירה, עליה נדבר עכשיו.

אתחיל בווידוי- כשהתחילו לשדר את "על הספקטרום" קצת חששתי. הנה עוד סדרה "על" אנשים עם מוגבלות שנכתבת, מבוימת ומשוחקת על ידי אנשים ללא מוגבלות. זה לרוב מתכון לאסון, למסרים על מסכנות או  – גרוע יותר –  על אומץ והתגברות על הקשיים "כנגד כל הסיכויים". אמנם הפעם מדובר בסדרה שנכתבת על ידי "אחות של" (דנה אידיסיס, יוצרת ותסריטאית הסדרה), כלומר מישהי שאפשר בהחלט לצפות ממנה להיות שותפה למאבק, אבל עדיין, חששתי.

ראיתי את הפרקים הראשונים מלאת סקפטיות, מחכה שהם יפלו באחת הטעויות המוכרות, אבל מפרק לפרק גיליתי דמויות עגולות, לא מושלמות, שכועסות ועושות טעויות או סתם מה שבא להן לפעמים. יחד עם צילום מדהים ותפאורה כל כך מוכרת (רמת גן? ארומה? ערוץ הקניות? יש את זה ביותר ישראלי?) שגרמו לי להרפות קצת מהעמידה על המשמר ולהתמסר לסיפור.

"על הספקטרום" מציג עולם שאינו מוכר מקרוב לרוב האנשים, "עולם השיקום", וביתר דיוק עולם השיקום עבור מבוגרים על הספקרטום האוטיסטי (ועבור מבוגרים עם שונות קוגנטיבית, נפשית או תקשרותית בכלל). הרבה אנשים לא יודעים שמאחורי סיסמאות יפות וחשובות כמו שוויון, השתתפות ושילוב בקהילה, יש מערך שלם שמנוהל לרוב על ידי אנשי מקצועות הרווחה שתפקידו, בין היתר, לגרום לזה לקרות. בסדרה אנחנו נחשפים בעיקר לנושא הדיור והתעסוקה, אך דרכם אפשר ללמוד לא מעט על סוגי התמיכה שאנשים הזקוקים להתאמות כאלו ואחרות מקבלים, או לא מקבלים. הסדרה מתרחשת בדירת דיור נתמך, מעין שלב ביניים בין הוסטל (שהוא סוג של מוסד, איפה שארז גר ומחכה בכל ליבו לעזוב), למגורים בדירה באופן עצמאי (כמו במקרה של רון האחר). בדירת דיור נתמך גרים באופן עצמאי יחסית, בדירה שנמצאת בקהילה (כלומר סתם בבניין מגורים) אבל עם ליווי מטעם גורמי הרווחה, בדרך כלל בפועל מטעם עמותה כלשהי, שכן רוב השירותים של משרד הרווחה מופרטים בצורה זו או אחרת, אבל זה נושא לכתבה אחרת.

ב"על הספקטרום" מי שמייצגת את גורמי הרווחה היא יעלי. נכון, זה לא נראה כך, היא הרי צעירה ונחמדה ואין לה תיק בו היא רושמת כל דבר כפי שאנחנו מצפות מעובדות סוציאליות, אבל זה תפקידה בדירה הזו. היא זו שעוזרת לדיירים להתמודד עם המשימות הכרוכות ב"חיים בקהילה", היא זו שלוקחת את רון לראיון עבודה, היא זו שמסבירה להם מה מותר ומה אסור, היא גם זו שמדווחת במקרה הצורך (לזוהר יש דייט ואח שלה צריך לדעת מזה, משום מה). היא הגורם השומר, היא הגורם המשקם, היא הגורם המפקח. אבל כמו שאמרתי, מה שתפס אותי בסדרה היה דווקא הדמויות המורכבות שהיא הצליחה לרוב לייצר (ואני אומרת לרוב כי לדעתי במקרים שבהם היא לא הצליחה לבנות דמות כזו, כמו למשל במקרה של עמית, היא כן נפלה מעט לקלישאות וסטריאוטיפים), וזה מה שקרה עם יעלי.

במקרה של יעלי, אנחנו רואות דמות עם המון צדדים, ובעיקר מאוד לא מושלמת. אמנם יש לה את היתרון הזה של להיות אדם שלא מתויג כאדם עם מוגבלות (נוטי, נירו-טיפיקלית, כמו שרון האחר הסביר), יתרון משמעותי ביותר חשוב לי לציין, אבל מהר מאוד אנחנו נחשפות להמון טעויות שהיא עושה, וזה מה שהופך אותה, ואת הסדרה כולה, למעניינת יותר. כי באמצעות יעלי הסדרה מצליחה לשבור את הבינאריות המוכרת בין מוגבל-לא מוגבל, נעזר-עוזר, טועה-צודק. אני חלילה לא אומרת ש"לכולם יש מוגבלות", מסר שאני שונאת באופן אישי כי הוא מרוקן מתוכן את המאבקים המאוד צודקים של הרבה מאוד קבוצות מודרות. אלא שבשבירת הבינאריות מטושטשת גם ההיררכיה, ההנחה מראש שאדם ללא מוגבלות יהיה מוצלח יותר, חכם יותר, מסתדר יותר, מאדם עם מוגבלות. ההנחה שאם יש אדם ללא מוגבלות בסביבה אז הכל בסדר, היא תשמור עליהם, היא האחראית. אבל אחרי שאנחנו רואות את יעלי מקיאה באמצע מועדון בגלל ששתתה יותר מדי במסיבה אנחנו חייבות לשאול- תגידי יעלי, את יכולה להיות אחראית על מישהי?

שבירת ההיררכיה המסורתית הזו בין מוגבלים/נעזרים לבין לא מוגבלים/עוזרים מעניינת עוד יותר אצל יעלי דווקא בגלל שהיא אישה, שכן לדעתי יש משמעות לכך שיעלי היא אישה ללא מוגבלות ומלאת בעיות. הראשון ששם לזה זרקור הוא רון, שבאחד הפרקים הראשונים פשוט קורע אותה לגזרים ואומר לה בגדול: יעלי את לא חכמה במיוחד (בטח לא במונחים שלו), אומרת מה שאחרים רוצים לשמוע, אוהבת לרצות, לא הייתי יוצא איתך. בום. ככה בלי רחמים רון לא רק חשף אותה כאדם ללא מוגבלות לא מוצלח במיוחד, בניגוד לציפיות, אלא בעיקר זרק עליה את הפחדים הכי גדולים של כל אישה צעירה בעולם שלנו. כי הרי מי יודעת באמת איך להיות אישה? איך "לתפקד" כאישה בעולם הזה של המבוגרים? איך בכלל "משתלבות בחברה"? מוצאות עבודה וקונות חלב במכולת? מתארסות? איך יודעות?

לדעתי התשובה שעל הספקטרום מציעה לשאלות האלה באמצעות יעלי היא- חברות. כי אם יש מסר שהייתי לוקחת מהסדרה הזו, ומיעלי בפרט, הוא סימן שאלה גדול מאוד סביב כל הנושא הזה של "שיקום", מי אמור לקבל אותו ובעיקר מי הם אותם משקמים או משקמות, ובמקום זה העברת הזרקור על חברות. הרי הרגעים הכי משמעותיים של יעלי בסדרה, לטוב ולרע, היו אלה שבהם היא לא ניסתה לחנך או לשלב אף אחד, אלא תפקדה כחברה. או כחברה גרועה ממש- כמו שקורה כשבין שלל הטעויות של יעלי לאורך הסדרה היא בוגדת בבן זוג שלה ומתנשקת עם אלכס, דבר שמאוד מערער ומכעיס את זוהר (בצדק!) שידוע שמאהובת בו. המשבר הזה הדגים לנו את החשיבות של יעלי לא כמשקמת אלא דווקא כחברה, כזאת שיכולה לפגוע בצורה הכי עמוקה כשהיא בוגדת בך (ועוד בגלל בחור), אבל גם כזאת שיכולה לגרור אותך לבית קפה כשהיא קולטת שאת תקועה בלופ של עצמך, סתם ככה, לאכול משהו, כמו שהיא עושה עם רון אחרי שנאווה מתה. או כשהיא מנסה לפצות על הבגידה שלה ופונה אחרי שביקשת לבחור המסקרן בחנות הספרים בשמך, כפי שעשתה לבקשתה של זוהר, בלי לשאול שאלות או לנסות לגרום לה לפנות לבחור בעצמה, כמו שמשלבת הייתה עושה, אלא פשוט ביצעה את מה שביקשו ממנה וחזרה עם הבטחה לדייט. כמו שחברה הייתה עושה. ברגעים האלה, הקשים והטובים, שמחתי שיש את יעלי בסביבה. כי חברות זה חשוב, בעיקר לנו הנשים, בעיקר כשמנסות עדיין להבין מה זה בכלל נשים ומה אנחנו אמורות לעשות פה.

אבל על הנקודה האחרונה הזאת ארחיב בחלק הבא, שיעסוק באישה המרכזית של על הספקטרום- הלא היא זוהר המדהימה.