מאת: סמדר זמיר
(תמונה ראשית מתוך "אור" / קרן ידעיה)
1. ההשלכות של הפמיניזם/ אליס גאי בלאשה (1906)
קומדיה מקסימה בת 6 דקות של במאית הקולנוע הראשונה. מדובר כנראה בסרט ההיפוך המגדרי הראשון בהיסטוריה ואפשר לראות בו גברים מטיילים עם תינוקות בעגלה ונשים מבלות במסבאה ושותות שיכר (!) אני מקרינה את הסרט בהרצאות שלי ונדהמת כל פעם מחדש מכך שהוא מצחיק את הקהל ושתמיד תהיה מישהי שתגיד שכלום בעצם לא השתנה. הסרט נעשה בצרפת 41 שנה לפני שניתנה בה זכות הבחירה לנשים ולכן בעיניי הוא סופר מהפכני. סופר.
2. אני, אתה וכל השאר/ מירנדה ג'ולי (2005)
סרט פיוטי וחינני במרכזו אמנית וידאו המתפרנסת כנהגת קשישים, שתי נערות מתבגרות ואבא לא מתפקד. ויש גם סיפור אהבה. כל כך אוהבת את האקלקטיות שהסרט הזה מביא ברמה הנרטיבית והאסתטית כאחד. בכלל אני אוהבת אקלקטיות. אולי זה בגלל שהייתי פעם מלקטת.
3. וגבונד/ אגנס ורדה (1985)
בשיעור "מבע קולנועי", אי שם בשנת 2005, הקרין לנו פרופ' אבנר פיינגלרנט את הסרט הזה. לדעתי זה היה הסרט היחיד של אישה שראינו. אני זוכרת שהסרט נפתח בתמונה של גופת אישה וחוזר בזמן כדי לברר איך הפכה אישה לגופה. סרט שסופו ידוע מראש ובכלזאת הוא סוחף. משהו ממנו נחקק עמוק בתוכי. המסע הזה, שכמעט ולא נעשה. לא עוד אודיסיאה. לא עוד מסע של אב בעקבות בנו. אישה בעקבות גורלה.
4. בנים אינם בוכים/ קימברלי פירס (1999)
אני זוכרת את עצמי יוצאת לצפות בסרט הזה בקולנוע חן בקניון ערד. הייתי בכיתה יב' וזה תור הזהב של הוליווד מבחינתי. כל שבוע יצאנו לראות סרט ושנות התשעים הביאו לנו את "שבעה חטאים", "שניים עשר קופים" ועוד סרטים שבראד פיט מככב בהם (;. בזמנו, עוד לא יצא לי לפגוש טרנסג'נדר במציאות. בכלזאת, ערד מקום קטן וכו'. "בנים אינם בוכים" איפשר לי לפגוש טרנסג'נדר, לא במובן של גבר/אישה מחופש.ת, אלא במובן של נפש כלואה בגוף, שלא תואם את החוויה הקיומית שלה, ולא זוכה לטיפת חמלה מהעולם.
5. ולקחת לך אישה/ רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ (2004)
זה הסרט הראשון בטרילוגיה המגוללת את סיפור חייה של ויויאן אמסלם, שמבקשת להפרד מבעלה אליהו ולצאת לחיים עצמאיים. בסצנת הפתיחה, האחים של ויואן מנסים לעשות בינה ובין אליהו שלום בית. הרי הוא לא מרביץ, לא שותה ולא מהמר… כשלמדתי בימוי עם שלומי שביים את הסרט יחד עם רונית, הוא סיפר שרונית לא יכולה לסבול שנוגעים לה בעורף, והוא נתן הנחיה לשחקנים לגעת לה בעורף, כדי להכניס אותה למצוקה שדרושה לסצנה. רונית רצתה להרוג אותו על זה, אבל כמובן שגם הודתה לו על האסטרטגיה שזרקה אותה לסיטואציה.
6. אורלנדו/ סאלי פוטר (1992)
בסרט הזה צפיתי לראשונה בפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות. בכיתי אז ואני בוכה כל פעם שצופה בו מאז. "אורלנדו" הוא אפוס, שמבוסס על רומן באותו שם מאת וירג'יניה וולף. הוא מגולל סיפור חיים של גיבור.ה על פני 400 שנה רבי תהפוכות וכמיהה לאהבה. טילדה סווינטון עושה כאן עבודה מופתית ובכלל הסרט בעיניי הוא לא פחות מתשובה פמיניסטית ל"אזרח קין". חותמת על זה.
7. עולם ללא גברים/ שירין נשאט (2009)
איראן, 1953, הפיכה צבאית מפילה את הממשלה הדמוקרטית בראשותו של מוסאדק וגם מטלטלת את חייהן של ארבע גיבורות הסרט. אני אוהבת את הפניית המבט מהנרטיב ההיסטורי הגדול אל החיים של הנשים האלה, אל הפרטי, שהוא כמובן הכי פוליטי.
8. איה, אוטוביוגרפיה דמיונית/ מיכל בת אדם (1994)
במרכז העלילה ניסיונה של איה לביים סרט אוטוביוגרפי. לטעמי, מדובר בסרט היפה ביותר של מיכל בת אדם ואחד היפים בתולדות הקולנוע הישראלי. כל כך אוהבת את הרפלקסיביות ואת הוואן שוטים שמשיטים אותנו מהתודעה אל הרגע הקונקרטי וחזור אחורה, מצביעים על כך שגם הסיפור האוטוביוגרפי, כמו כל סיפור טוב, כמו כל אמת, לעולם אינו לגמרי אחיד, אינטהרנטי ובהיר.
9. בוערת/ בריגיט מריה ברטלה (2011)
הסרט הזה טילטל אותי חודשים רבים אחרי הצפיה בו. בקצרה: בחורה יוצאת למועדון ריקודים. רוקדת עם בחור. הוא מציע ללוות אותה הביתה. בפארק, בדרך, הוא אונס אותה. החיים שלה מתפרקים נוכח האטימות של כלל המערכות שדורשות ממנה להוכיח שנאנסה. נחושה להוציא את הצדק לאור, היא מנסה בכל כוחה לגרום לאנס לתקוף אותה שוב, כדי שתוכל להוכיח את הפגיעה בה. כמה מרירות. כמה עוגמת נפש. כמה עצובה התרבות שלנו שיודעת לשפוט בתביעות נזיקין, מקימה בתי דין לעבודה, קונסת עברייני תנועה ומשחררת לחופשי את פושעי המין, חלאות האנושות.
10. אור/ קרן ידעיה (2004)
גילוי נאות: מעולם לא ראיתי את הסרט הזה ברצף. כלומר מתחילתו עד סופו. אני תמיד חייבת לנוח. לשים רגע פאוז. לחזור אחר כך. מתקשה לשאת את הקדרות שלו. את הריאליזם הקשה. את הידיעה מראש, שמסען של שתי הנשים האלה, האם והבת, נדון להכשל. שהן לא יזכו לשקם את חייהן ולחיות מחוץ למעגל הזנות האכזרי. לסרט הזה ולקרן ידעיה הנפלאה יש חלק מרכזי וחשוב בשינוי היחס לזנות, באפשרויות החדשות שנפתחו בפני נשים שרוצות להשתקם. ועדיין זו טיפה בים. כולי תקווה שחוק הזנאים יאפשר לנשים רבות לפתוח בחיים חדשים ושהמציאות המתוארת לעילא בסרט הזה תהדהד היסטוריה רחוקה ובלתי נתפשת.
תגובה אחת
איך ניתן להגיע לסרטים?