מאת: יסמין גרא
היה זה ה31 באוקטובר, שנת 2000, יום סתווי רגיל לחלוטין לפני עשרים שנה, בו קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה מכוננת הנוגעת לנשים באשר הן. החלטה 1325 הכירה בחשיבות מעורבותן של נשים במניעת ופתרון סכסוכים וקראה לשילובן בתהליכי קבלת החלטות פוליטיים.
ההכרה בצורך להגן על נשים וילדות מאלימות מבוססת-מגדר (כמו אונס ואלימות מינית) ייצגה לכאורה מהפכה בדרך בה מסתכלים על סכסוכים חמושים. מעתה, על פי ההחלטה, יש לקחת בחשבון את הקונטקסט המגדרי בסכסוך ועל מנת לעשות זאת, יש לשלב יותר נשים במוסדות הרלוונטיים ולערב אותן בתהליכי קבלת ההחלטות.
עם קבלת החלטה 1325 נשברה "השתיקה הבלתי מוסברת" בת 55 השנים בנושא היעדרן של נשים ממרכז הבמה, כך הגדיר שגריר בנגלדש לאו"ם אנווארול צ'אודורי, שיוזמתו סללה את הדרך לקבלת ההחלטה במועצת הביטחון.
לא רק קורבנות של מלחמה
"להיות אישה הפך ככל הנראה למסוכן יותר מלהיות חייל בסכסוך חמוש", כך טען ראש מטה כוחות שמירת השלום של האו"ם, פטריק קאמר, ב-2008. מעבר לקשר שקשרה בין הנושאים של אי-שוויון מגדרי ושמירה על שלום וביטחון, החלטה 1325 הדגישה את האפקט ההרסני במיוחד של סכסוכים ופגעי טבע על נשים וילדות. בין ההשלכות נמצאים כמובן השימוש באונס ואלימות מינית ככלי מלחמה, אך גם הפגיעה שמייצרת עקירה עקב מלחמה או פגעי טבע. אלו וגם אלו מחבלים ביכולתן של נשים לדאוג לעצמן ולילדיהן וחוסמים את גישתן למשאבים כמו מים ועבודת חקלאות אותה מבצעות לרוב נשים.
אך נטעה אם נבין את החלטה 1325 רק כאמירה כללית לגבי הצורך של נשים בהגנה. ההחלטה הסתמכה על ממצאים שאינם משתמעים לשני פנים: שילוב נשים במוקדי סמכות וקבלת החלטות היא חשובה מפני שהיא מביאה לתוצאות מיטביות יותר לא רק עבור נשים, אלא עבור החברה כולה.
קרוב לעין קרוב ללב
למרות ששוויון הזדמנויות הוא עיקרון חשוב, הצורך לערב נשים בתהליכים המדוברים ממש לא נובע מהוגנות גרידא. נשים חוות את המרחב הציבורי בצורה שונה מגברים, ופעמים רבות הן אלה שפוגשות בנושאים האזרחיים – חינוך, חברה, חקלאות וכדומה, ביומיום. לכן, הן מוסיפות קול חיוני לקבלת החלטות שישפיעו לא רק על הלך מלחמה קצר-מועד, אלא על תהליכים ארוכי טווח של בניית חברות לאחר סכסוכים. הסכם טוב הוא הסכם שמחזיק מעמד ושסעיפיו נותנים מענה לא רק לצרכים אסטרטגיים מיידיים או יוקרה פוליטית למנהיגים, אלא לחברה כולה.
אכן, נראה שייצוג שוויוני של נשים משפיע לטובה על מרכיבים אלה בהסכמים; במחקר שבחן 181 הסכמי שלום שנחתמו בין השנים 1989 ל2001, מצא המכון הבינלאומי לשלום שבהסכמים בהם מעורבות נשים במשא ומתן, עולה הסיכוי שההסכם יחזיק מעמד מעל ליותר מ15 שנים ב-35%.
כאמור, היעדר נשים במוקדי קבלת החלטות מוביל לכך שנקודת מבט של מגדר שלם אינה מיוצגת, ובהתאם לכך המדיניות המותווית מתעלמת מהצורך לתת מענה לצורכיהן של נשים, ילדים ואוכלוסייה אזרחית בכלל. פעמים רבות משפיעה נוכחותן של נשים לא רק על הנושאים הנידונים במשא ומתן, אלא על האווירה והלך הרוח בהם מתנהלות השיחות ופעילות שמירת השלום. מגוון מחקרים וסקרים בקרב אוכלוסייה מחקרית עליהן נשענות החלטות האו"ם מראות כי נוכחות שוויונית של נשים במבצעי שמירת שלום משפרת את הטיפול בנושאים רפואיים ופסיכולוגיים, מקטינה את מספר התלונות של האוכלוסייה המקומית ומצמצמת חיכוכים אלימים ושימוש בלתי הולם בכח.
מהפה החוצה? כמה יושמה ההחלטה בפועל?
באופי פעילותו של האו"ם יש פגם מרכזי: בינלאומיותו מאפשרת קבלת החלטות משותפת, אך מקשה על אכיפה אמיתית של ההחלטות. ברמת התאוריה, החלטות מועצת הביטחון מחייבות את המדינות החברות בארגון (בניגוד למשל להחלטות העצרת הכללית). ישנם אפילו מספר כלים שאמורים לשמש כסנקציות כלפי מדינות שמפרות החלטות של המועצה, כולל שימוש בכח. אלא שקשה לדמיין שכלים אלה יופעלו כלפי מדינה שכשלה בשילוב נשים במוסדותיה, או כצעד ענישתי על מעשי אלימות מינית במנותק מקונטקסט רחב יותר של אלימות (כמו רצח עם).
בכל זאת קיומה של ההחלטה, ושל תשע החלטות נוספות שהגיעו בעקבותיה, מסייעות להפנות את תשומת הלב למקרים בעולם בהם מתרחשות זוועות על בסיס מגדרי, להפעיל לחץ פוליטי על מדינות לפעול בנידון ולחזק קבוצות אזרחיות באותן מדינות שנאבקות על זכויותיהן וביטחונן של נשים.
88 מדינות, כלומר, כמחצית מהמדינות החברות בארגון, אימצו מאז ההחלטה תכניות מדיניות ליישום מסקנותיה. בנוסף לכך, נרקמו 11 תכניות איזוריות ליישום מסקנות ההחלטה ואכן, יותר ויותר נשים ממלאות תפקידים בכירים במוסדות האו"ם ובמוסדותיו המשפטיים. יחד עם זאת, מעולם לא כיהנה אישה בתפקיד מזכ"ל האו"ם, וגם מספרן בקרב השליחים המיוחדים ומפקדי הכוחות טעון שיפור רב.
חלוצות של שלום ובניית מדינות
בכל זאת, תחום בו נרשמה התפתחות הוא שילוב נשים בתפקידי ממשל בכירים. בדרך כלל, מינוי אישה אחת לתפקיד בכיר מוביל לאפקט כדור שלג של השתתפות נשית מוגברת ושילובן של נשים בתפקידי מפתח. ב2001, כשנה לאחר קבלת ההחלטה במועצת הביטחון, שולבו בממשלת אפגניסטן החדשה, שהחליפה את שלטון הטליבאן, ארבע נשים לתפקיד שרות בממשלה. ב-2004 הפכה עאשה חאג'י עלמי לאישה הסומלית הראשונה לחתום על הסכם שלום, במסגרתו דחפו נשים לקבלת ייצוג הוגן בפרלמנט. ארבע שנים קודם לכן, ייסדה עלמי את "השבט השישי"- שבט הנשים בחברה הסומלית המורכבת באופן מסורתי מחמישה שבטים. גם כאן בישרה הסנונית הראשונה על הבאות, וכיום מכהנות בפרלמנט הסומלי 24% נשים.
תפקידן של נשים בסיום מלחמת האזרחים הליברית גם הוא סיפור מרתק וראוי ללמידה. ב2003 שיחקו נשות ליבריה תפקיד מפתח בסיום מלחמת האזרחים העקובה מדם שזרעה הרס במדינה במשך 14 שנה. השלכות המלחמה הורגשו גם מעבר לגבולות המדינה, וזו באה אל סופה רק בעקבות קמפיין עיקש ורחב ידיים שדרש ממנהיגי הצדדים הלוחמים להניח הצידה את האגו ולעצור את שפיכות הדמים במדינה.
עם תום המלחמה נבחרה הפוליטיקאית והפעילה הפוליטית אלן ג'ונסון סירליף לתפקיד נשיאת המדינה – הראשונה בתפקיד זה בכל אפריקה. נשים לקחו חלק מרכזי לא רק בקמפיין הבחירות שהביא לבחירתה, אלא גם בתהליכי שיקום המדינה. סירליף בעלת ההשכלה הכלכלית, חצבה את הדרך לבנייתה מחדש של הכלכלה הליברית, שנשחקה עד תום תחת שלטון הגנרלים שקדמו לה.
אבן דרך היסטורית נוספת קשורה בסכסוך הליברי ומעורבות נשית בתחום הביטחון: לראשונה נשלח כוח משקיף רב-לאומי מטעם האו"ם שהורכב מנשים בלבד. נשות היחידה אימנו את הנשים המקומיות בטכניקות הגנה עצמית ואת כוחות הביטחון הן אימנו כיצד להגיב למקרים של אלימות מבוססת מגדר. אם ב2005 עמד אחוז הנשים בכוחות המשקיפים של האו"ם על 5% בלבד, ב2020 גדל המספר פי שלוש.
ב2014 נשברה תקרת זכוכית נוספת כאשר מרים קורונל-פרר מהפיליפינים הפכה לנושאת ונותנת הראשית הראשונה בעולם לחתום על הסכם שלום. היא הביאה לסיום את סכסוכה של המדינה עם חזית השחרור האיסלאמית של בני המורו, לאחר 13 שנים של משא ומתן חסר הצלחה תחת נושאים ונותנים גברים.
נשים בחזית החברה האזרחית
קולן של נשים נשמע חזק מאי פעם גם בתחום החברה האזרחית. מחאות וקמפיינים של נשים זוכים לתהודה בינלאומית – החל מזעקת הנשים היזידיות בצפון עיראק, דרך זעקתן של משפחות הנערות החטופות מניגריה, ושל נשות קולומביה שקראו (והצליחו להביא) לשילוב הנושא המגדרי בהסכם השלום שחתם 52 שנות סכסוך במדינתן. קמפיין MeToo# שעשה שימוש בפלטפורמות הדיגיטליות עשה דרכו כאש בשדה קוצים במדינות רבות בעולם, והיווה דוגמה נוספת לכך שהגיע זמנן של הנשים להשמיע את קולן ולשנות את סדרי העולם הקיימים.
כמובן שהדרך עוד ארוכה, אבל התעצמות זו של נראות הקמפיינים מעידה על צעדים גדולים בכיוון הנכון. נשים אקטיביסטיות היו קיימות תמיד, גם אם לא זכו לחשיפה בינלאומית. המעשים שנחשפים: אונס, תקיפות מיניות, אפליה כלכלית וחברתית על בסיס מגדרי ועוד… מכוערים ומרשימים בהיקפם, אינם חדשים למין הנשי. אך נראה שיותר מכל זמן אחר בהיסטוריה, הם זוכים לחשיפה ולהוקעה, ובעזרת החלטה 1325, לדרישה רשמית למיגורם.
ישראל- 2 פואה
למרבה הצער, נראה שישראל מתקשה לרתום את עצמה לגל המנהיגות הנשית ששוטף את העולם. רבים בישראל אוהבים להתפאר בכך שגולדה מאיר זכתה לכהן כראשת ממשלה אי שם לפני 50 שנה, ובכך שנשים משרתות בצבא המדינה. אך אחוז הנשים המכהנות בכנסת עומד כיום על 25% (כזכור בסומליה, מהמדינות הנחשלות בעולם, 24% ייצוג נשי בפרלמנט). בשתיים מהמפלגות (המפלגות החרדיות), אין ייצוג נשי כלל. אישה אחת בלבד כיהנה בתפקיד יושבת ראש הכנסת בכל היסטוריית המדינה (ח"כ דליה איציק בכנסת ה-17) ובשלוש ועדות הכנסת החשובות ביותר – חוץ וביטחון, ועדת חוקה וועדת כספים – מעולם לא עמדה אישה. מספר העומדות בראש שאר הוועדות עומד על 10% בלבד, עוד פחות משיעור ייצוג הנשים בכנסת.
המפלגות הבכירות נוטות לשלם מס שפתיים בכל הנוגע לחשיבות הנושא, וממשלת ישראל אף הייתה מהראשונות להגיב לפרסום ההחלטה בשינוי החקיקה בנושא. תחת כהונתה של ציפי לבני כשרת המשפטים נקלטה ההחלטה בחוק הישראלי ב2004, וברוח ההחלטה הוכרז על הקמת צוות ליצירת תכנית פעולה לאומית לקידום נושא השוויון המגדרי.
"ממשלת ישראל החליטה בשנת 2014 להכין תוכנית פעולה ליישום החלטה 1325 בישראל, אך ההחלטה טרם יושמה", אומרת אלה אלון, מנכ"לית עמותת "איתך-מעכי", המקדמת, בין היתר, את יישום החלטה 1325 בישראל. "בשבוע שעבר, בדיון בכנסת לרגל 20 שנה לקבלת החלטה 1325, בישרה השרה לשוויון חברתי כי ההחלטה תיושם וגם לישראל תהיה תכנית פעולה לקידום שוויון מגדרי. זהו צעד חשוב שיקדם בו זמנית ייצוג לנשים והגנה עליהן מפני אלימות".
אבל בזמנים קשים נושא השוויון נזרק מהחלון כלאחר יד. בין אם מדובר במבצעים ומלחמות ובין אם מדובר במשברים בריאותיים, נשים כמעט שאינן נכללות בוועדות האמונות על תפעול ופתרון המשברים. משבר הבריאות האחרון משקף גם הוא את המגמה השלטת בכל הנוגע לייצוג נשים. המחסור החמור בייצוג נשי הפך ברור במיוחד עם פרוץ המשבר, כשהצוות שהוקם לטובת הטיפול במשבר הקורונה כלל אך ורק גברים, שהתמחו בנושאים כמו כלכלה ופיזיקה. לא רק היעדרן של הנשים בלט, אלא גם היעדר ייצוג לנושאים של מגדר, חברה ובריאות.
בהקשר הצבאי – אמנם יותר ויותר תפקידים נפתחים בפני נשים וייצוגן של נשים בדרגות בכירות הולך ועולה ובכל זאת, נשים מוצאות את עצמן נתקלות בתקרות זכוכית גם בתחום זה. קשה לדמיין יום שבו תכהן רמטכ"לית בראש הצבא, גם לא בראש חיל כלשהו.
ארגוני חברה אזרחית דווקא פועלים רבות לקידום מסקנות החלטה 1325 בארץ בעזרת קמפיינים ציבוריים ועתירות משפטיות. דוגמאות טובות לכך הן עמותת איתך-מעכי, שפועלת לקידום ייצוג של נשים ממגוון קבוצות האוכלוסייה בגופים ממשלתיים ופורום דבורה, שחזונן הוא ייצוג שוויוני לנשים במוקדי קבלת החלטות בנושאים ביטחוניים-מדיניים. בתגובה לעתירה החוזרת של "איתך-מעכי" בנושא העירו שופטי בג"ץ כי הצורך בשילובן של נשים אינו נובע רק מכורח החוק ושיקולים מגדריים, אלא מ"שיקולים של שכל ישר והגיון".
אספקט נוסף של החלטה 1325 הוא כמובן, נושא האלימות המגדרית. רק לפני שבועיים נוספה האישה ה20 למניין הנרצחות לשנת 2020, ופאא עבאהרה בת ה37. ההערכה הכללית היא שיש בישראל כ-200,000 נשים הסובלות מאלימות פיזית בביתן.
"הקשר בין אלימות מגדרית להעדר ייצוג פועל לשני הכיוונים – אלימות מגדרית היא חסם משמעותי מפני ייצוג לנשים. שילוב במוקדי קבלת ההחלטות דורש תמיכה משפחתית. בקהילות עם תפיסה פטריארכלית העדר התמיכה, המלווה לעיתים באלימות ואיומים מהמשפחה ומהקהילה הרחבה יותר, מאפשר רק לנשים אמיצות במיוחד לפרוץ את הדרך. נשים רבות מכל הקהילות חוששות ממעורבות פוליטית בגלל האלימות הכרוכה בהתמודדות – לרבות אלימות מגדרית, המופנית כלפי המיניות והאימהות של המועמדות". מוסיפה אלון.
בהקשר למשבר הבריאות הנוכחי, הורגשה פעילות אזרחית ערה בדרישה לשלב נשים בחזית ההנהגה ולהביא למרכז הבמה נושאים "נשיים" כמו אלימות מגדרית, עול הטיפול בילדים והפגיעה החריפה יותר בתעסוקת נשים שגרר המשבר. בין השאר בלט קמפיין "הרמזור האדום" לראש הממשלה, שהתייחס לתגובתו לדרישת השרה מירב כהן שישולבו נשים בקבינט הקורונה. סקרים אזרחיים שבדקו את תמיכת אזרחי ישראל בכהונת אישה בתפקידים מדיניים בכירים אף מראים שמרבית אזרחי ישראל דווקא כן חושבים שאישה תוכל לכהן בתפקידי הנהגה, אך נראה שתחושות אלה אינן מחלחלות למקבלי ההחלטות ואינן מספיקות כדי להיתרגם למעשה.
ולבסוף, קשה להתעלם מהפיל שבחדר: הסכסוך הישראלי-פלסטיני הבלתי נגמר. לכל אורך שנות הסכסוך כיהנה בצד הישראלי נושאת ונותנת ראשית אחת בלבד – הגברת ציפי ליבני. לבני היא האישה הראשונה בישראל שכיהנה כממלאת מקום ראש הממשלה (תחת ממשל אולמרט), והשנייה מלבד גולדה מאיר שכיהנה כשרת חוץ. בנוסף, כיהנה לבני בתפקיד הבכיר של שרת המשפטים וכמעט שזכתה לכהן כראש ממשלה בבחירות 2009. למרבה הצער, הצלחותיה של לבני הם היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל העגום, ובתהליכי השלום להם ישראל הייתה צד, השתתפו מרבית הנשים המעורבות מאחורי הקלעים.
חלומות על עולם אחר
קשה שלא לתהות כיצד הייתה נראית החברה הישראלית אם מסקנות החלטה 1325 היו מיושמות, במיוחד עם התבררות גודל כישלון הטיפול במשבר הקורונה והמציאות הפוליטית הקודרת בה נמצאת ישראל בימים אלה. חשיבותה של ההחלטה היא לא רק שיבוץ מספר סמלי של נשים שיאלצו בכל מקרה לפעול בתוך עולם גברי בעיקרו. תוצאות אמיתיות יגיעו כאשר נוכחותן של נשים תשנה את השיח והנחות היסוד החברתיות. כאשר סדרי העדיפויות ישתנו.
האם נושאים חברתיים ובריאותיים היו מטופלים בצורה טובה יותר לו הייתה ישראל מיישמת את ההחלטה? על פי התוצאות במדינות אחרות, ומחקרים רבים, נראה שכן. האם הייתה נרשמת הצלחה רבה יותר בקידום פתרון הסכסוך? גם כאן, על פי החלטת האו"ם וממצאים ממקרי בוחן במדינות אחרות, סביר מאוד להניח שהדברים היו נראים אחרת.
באוקטובר השנה התקבלת החלטת ממשלה שיזמה השרה לשוויון חברתי מירב כהן שלפיה לפחות 50% ממשרות הסגל הבכיר בשירות המדינה יאוישו בידי נשים. על פי אותה ההחלטה תהיה נציבות שירות המדינה מחויבת לדווח שבכל ועדות הבוחנים וועדות האיתור חברות לפחות 50% נשים. השרה כהן אף הביעה תקווה שאמירה ממשלתית ברורה בנושא תהווה איתות למגזר הפרטי ותעודד שינוי דומה בשורותיו. כמובן שההחלטה חשובה לכשעצמה ומהווה עדות לכך שנוכחותן של נשים בתפקידי מפתח מקלה על קידום נושא השיוויון. אך כפי שניתן ללמוד מהחלטה 1325 ומשינוי החקיקה שבוצע בישראל ב2004 – בין קבלת החלטות ליישומן בפועל יש מרחק עצום, ונותר לנו להמשיך לקוות ולפעול במרץ לכך שהשפעתן של הסנוניות המבשרות את האביב המגדרי בעולם, תורגשנה באותה עוצמה גם אצלנו.
יסמין גרא היא בעלת תואר שני בחקר סכסוכים, מנחה נשים במו"מ ומייסדת היוזמה Negotiatress המציעה נקודת מבט נשית על עולם המשא והמתן ומעודדת נשים להשמיע את קולן בו.
תמונת הכותרת: מירים קורונל-פרר, שעשתה היסטוריה כאישה הראשונה שישבה בשולחן משא ומתן עד לחתימה על הסכם שלום, בפיליפינים, בשנת 2014. מתוך אתר ה-UN-WOMEN
תגובה אחת
כתבה מעולה, מחדְשת, מעמיקה, מנומקת, מקוממת ותמציתית. הנושא מרתק וחשוב ועדכני. כן ירבו. בבקשה – עוד חיבורים כאלה של הכתבת המוכשרת הזו! יסמין גרא כבר יצרה רושם של קול חדש וייחודי, מצליחה להעביר מסר עוצמתי ללא רגשנות ובנוי לתלפיות על עובדות בהירות.