תשישות מוסרית
היחידות מהן פוטין חושש, הן הנשים הרוסיות שבעבר כבר נסעו עד לשדה הקרב כדי להחזיר הביתה את ילדיהן. לכן, הוא מייבא חיילים מצפון קוריאה, שילחמו את המלחמות שלו. ואיך זה קשור אלינו?
נחל עוז – הכתובת שקראתי על הקיר
מאז השבעה באוקטובר, אני לא מפסיקה לחשוב מה היה קורה אם פלישה וטבח כזה היו מתרחשים בזמן שירותי הצבאי במוצב. מה הייתי עושה? האם הייתי נהרגת? נחטפת? שורדת? האם הייתי מצליחה לשמור על קור רוח כזה כמו התצפיתניות הגיבורות שניהלו את הגזרה עד נשימתן האחרונה? האם הייתי מרגישה חסרת אונים ותחושת הפקרות על ידי הצבא החזק במזרח התיכון? אומנם שירתתי במוצב לפני עשרים שנה, אבל מסתבר שלא הרבה השתנה מאז.
